היטלר מחפש חניה
12 פברואר, 2009
עוד אחד מהסרטונים האלו שגורמים לך להצטער שבוגרי השואה וניצולי עלי ירוק לא נבחרו, ולו רק בשביל הדאחקה של השם שלהם, יק.
ארכיון
רשומות עם הטג ‘תל אביב’
דובנוב פינת קפלן, זרוק ניחוש.
18 אוגוסט, 2006
כך במקור, רמזור מכוסה כמעט במלואו בכביש פעיל ולא חסום. עקב העבודות האחרונות שמתבצעות בכבישים אשר באזור הקריה ומפאת הבניה המואצת לא פעם רואים אנו פקקים המתארכים לעיתים עד פאתי דיזינגוף אבל הרי תושבי ונהגי העיר רגילים לאלו. כה לחי עירית תל אביב על חינוך מופתי של הנהגים שהרי אף אחד לא מתאונן כבר מכיוון שהבניות נעשות לטובת התושבים והמבקרים אבל להסתיר רמזור מהאור האדום מטה ולקוות שהנהג באמת יוכל לנחש מתי האור התחלף לכתום ומתי הוא צריך להתכונן לבלימה, זאת רמה חדשה של אִוֶּלֶת לכל הדעות. אם אתם כבר מאביסים את תושבי תל אביב בפקקים, תוסיפו עוד רחוב חסום אחד לרשימה ותחסמו גם את דובנוב ביום אחד בו אתם עושים עבודות בכביש. ביום היחיד הזה יכולות לקרות עשרות תאונות. אני מקווה שלא קרו.
על קבוצת השלטים שדורשת זמן יקר להבנה אני כבר לא אאריך.
שלכם, דוד אבוטבול, נהג אשר נוסע ברחוב דובנוב, מביט על הרמזור ובדיסאוריינטציה גמורה מהתמרורים והרמזור המוסתר מקווה לטוב ופונה שמאלה.
רק בנס לא נהרגו שם אנשים אתמול, נכון?
(צילום: אני.)
(X-post: http://themarkerblogs.com/abutbul)
לילה לבן בעיר הלבנה
30 יוני, 2006
תיכף יוצאים להנות קצת בלילה הלבן, נקפוץ לשוק הפשפשים ביפו, אולי לאיזו הופעה על הדרך
ולא נשכח לבקר בקיורטוש שפתוח כל הלילה!!!
היום תל אביב חוגגת שנה מאז ההכרזה עליה כאתר מורשת תרבות עולמית. הלילה הלבן הוא רק הסיום החגיגי לסדרת עשרת הימים הלבנים (החל מהעשרים ושלוש ליוני עד היום) שעברה על תל אביב ושכללה המון אירועים מגניבים, וכאלו קצת פחות מגניבים, אבל עדיין אירועים.
אז מזל טוב לעיר שלא אבד עליה הכלח.
אפילו שאת מסריחה ונדושה, מעייפת וגדושה. את עדיין גורמת לריגושים, ועל חופך אפשר לתפוס זיונים.
אוהבים אותך.
טוב, די… קיורטוש!
קיורטוש פאב מקסים
16 יוני, 2006
אביתר שירת איתי ביחד בגלי צה"ל, מאז שחרורי הקשר בנינו נותק ולפני כמה ימים הוא יצר איתי קשר דרך שוקס ודי בסמיכות לכך התקשר אלי (לא שזה הפריע לי, שמחתי מאוד לשמוע קול מן העבר, אבל אם היה לו את הפלאפון שלי, למה רק עכשיו הוא התקשר?) הוא סיפר לי שהוא חוגג (בהמון מזל טוב) את יום הולדתו בפאב הצ'רצ'יל שביד חרוצים (לא להתבלבל עם הצ'רצ'יל שבנחלת בנימין.) שכדאי לי לבוא ושיהיו שם עוד אנשים מהעבר… דיברתי עם גלית והיא אמרה שהיא תשמח לבוא אפילו שהיא לא אהבה את אביתר כל כך, (גלית שירתה איתנו בגלי צה"ל וכל פעם שאביתר היה עובר לידה היא היתה מבטיחה להקריב את נשמתו לשטן) כאמור, זה תמיד נחמד לפגוש אנשים מהעבר, אפילו אם זה עבר לא כל כך רחוק. גם אמיר אמר שיצטרף ואפילו מיכל מהמחלקה שלי אמרה שהיא תבוא.
כמו שדברים קורים בדרך כלל, בסוף נסעתי עם אמיר לבד. כשהגענו לשם הבנתי ששם לא יסתיים הערב שלי, המוזיקה היתה גרועה (להוכחה: אמיר אמר שהיא היתה טובה) ולא הכרתי שם אף אחד, חוץ מנעמי. איך שמחתי לראות את נעמי.
הייתי דלוק על נעמי פעם, לתקופה קצרה של שבועיים או פחות, כשראיתי אותה היום, לא הבנתי למה בכלל חשבתי שהיא מגניבה, או חצי מזה, וזה עשה לי טוב לדעת שלא פספסתי בכלל כשלא ניסיתי איתה כלום. (לא רציתי להסתבך עם בנות מהבסיס, אחר כך יעבירו שמועות שיש לי קפטן קטן או משהו 
)
קרא עוד…
ספאם בכיף!
9 פברואר, 2006
אם הייתי יודע שאני הולך לקבל דואר זבל מטיים אאוט כשנרשמתי לשירות החדש שלהם סוכרייה, שמתחרה במרמלדה, לא הייתי נרשם בכלל.
אני מאמין בלב שלם שאם הייתי יודע איזה תוכן סוכרייה ומרמרלדה היו מציעים מראש, כנראה שגם כן לא הייתי נרשם לאף אחד מהם, בכל אופן, לדעתי מגיע לאנשים המעוניינים לדעת קצת מה קורה לפני שהם נרשמים ומתאכזבים או לחילופין מתרצים. הכינותי השוואה קטנה שתסכם את הדברים שחשובים לי בתור אדם, לאו דווקא תל אביבי או ירושלמי. סתם אדם שלא אוהב לקבל זבל בדוא"ל
שם השירות: סוכרייה.
פרסום נלווה:פרסום כביכול ממוקד בתוך הדוא"ל בנוסף גם זבל שמגיע בלי שום קשר מטיים אאוט אשר משדל אנשים לרכוש מנוי לעיתון המזורגג הזה timeout, בנוסף הם גם מציעים באופן אצילי למדי לקרוא את המהדורה המקוונת אשר מוצעת בלי תשלום כאן.
איכות התוכן הפרסומי: חרא, כן, חרא לא ממוקד, כמו שחרא יכול להיות
איכות התוכן הרגיל: מעניין למחצה, יכול להיות יותר איכותי אבל מפאת שמירה על גודל הדואל הם מעדיפים לכתוב פחות מילים מתמונות, מה שגם יכול אולי לרמוז על קהל היעד.
תדירות השליחה: לדבריהם, כל יום, לטעמי, יותר מדי. מצידי עדיף בכלל לא
עניין לתושבי המרכז: מסתמן שהעניין לתושבי המרכז פחות קולע בדרך כלל, אמנם יש אייטמים למרכז ולפריפריה, אבל האייטמים במרכז לא מעניינים ומושכים כל כך.
עניין לתושבי הפריפריה: פי אלף יותר ממרמלדה, אבל לא באיכות שהייתי רוצה לקבל באופן ספאמי לתיבת הדואל שלי.
עניין לי: שואף לאפס
איפה נרשמים: בנתיים, מהאתר הראשי של טיימאאוט וגם מכאן
איפה יוצאים מהטרור הזה: משום מה מערכת סוכרייה לא מוצאת לנכון לספק לינק בדוא"ל שהיא מפיצה. למען האמת אני לא מוצא גם בשום מקום אחר דרך לצאת מהנבלה הזאת, מישהו יכול לעזור לי?!
שם השירות: מרמלדה
פרסום נלווה: לבנתיים אין, הם גם מבטיחים לא למסחר את התוכן.
איכות התוכן הפרסומי: לא רלוונטי
איכות התוכן הרגיל: למען האמת, גם לא רלוונטי :s
תדירות השליחה: באופן יומי, או לפחות ככה מוצהר
עניין לתושבי המרכז: כביכול, גדול, אבל לאחר בירור עם תושבי המרכז, חסר עניין לחלוטין
עניין לתושבי הפריפריה: עוד יותר חסר טעם, ובכלל לא מיועד לאנשים שלא גרים במרחק יריקה ממיכל גרוסברג.
עניין לי: אה, שואף לאפס
איפה נרשמים: באתר הבית של מרמלדה
איפה יוצאים מהטרור הזה: לזכותם יאמר שבכל הודעה שמתקבלת בדוא"ל יש לינק להסרה מהרשימה. כדלקמן : info-unsubscribe@marmelada.co.il
לסיכום, תעשו מה שבראש שלכם, אבל אני כבר לא הולך לעדכן על מרמלדה או על סוכרייה מהעובדה הפשוטה ששניהם נכנסים אצלי לקטגוריה של דואר זבל.
הממ, אוף טופיק לחלוטין, אני חייב לציין שאני בחור בר מזל, קבלו מה עבר עלי בערבמה הקודם.
השמאלי שייך לרות סגל והימני למיכל גרוסברג, הצילום בחסות הילה טל השפוטה של השחור.
לא אוהב מרמלדה
24 ינואר, 2006
עד עכשיו לא קיבלתי מייל אחד שפיר וסביר ממערכת מרמלדה, נכון, קיבלתי עד עכשיו פחות מיילים ממספר אצבעותיי על יד אחת (ולא הייתי בהנדסה קרבית), עדיין איני מרגיש שאני הולך להשאר מנוי לשירות המייל הסתמי הזה הרבה זמן.
תל אביביים שמקבלים מרמלדה, האם אצלכם המצב יותר טוב? האם אתם באמת חושבים שמרמלדה עוזרת לכם להכיר את העיר לחדרי חדריה?
מרמלדה, שפרו הופעתכם.
שטפתי את הרכב של החברה, והגעתי למסקנה אחרי שיחה עם חברים.
החברה הקלוקלת של תל אביב, לא צלחה בהשמדת רכב החברה שלי, מה זה אומר על החברה?
תעצרו את העיר
23 ינואר, 2006
בכן, אתמול ניסו להצית לי את הרכב, סיפור אמיתי לגמרי שהתנהל כך: חבר שלי, גלעד טורנברג חזר מארצות הברית לבדוק אפשרות ללימודים בארץ כנגד לימודים בארה"ב, אני לא מבין למה בכלל לשקול את האופציה פעמיים, אם יש לאדם את האפשרות ללמוד בארצות הברית הוא צריך ללכת איתה ועליה ולהכנס בדוד סם הכי חזק שאפשר. בכל אופן ביחד עם גלעד טורנברג גם הצטרף אלינו גלעד אוסטרובר שלמען הסר בלבול מעתה יקרא 'גירדו', פה אחד גמרנו אומר לאכול סושי תל אביבי, ומי שיודע סושי תל אביבי מהו, יודע שאפשר להשיגו במקומות נבחרים בלבד, אחד המקומות הכי טובים להשיג בו סושי טוב בתל אביב הוא ה'ג'פאניקה'. סושי טוב, שירות מעולה, תור באורך הנכון בכניסה וזרימת מנושים אקטיבית ויעילה.
עוד מי שמכיר את תל אביב יודע שקשה מאוד למצוא חניה באזור דיזינגוף (שלא בתשלום או למנויים בלבד) אז כהרגלי החלטתי להחנות בחניה של אחד הבניינים.
הסושי בג'פאניקה היה מצויין, ישר מהים עד כמה שאפשר והשירות היה טוב ומהיר, יוהין הברמנסושאי פינק אותי כרגיל, הפעם גם עם קצת אלכוהול יפאני איכותי שכוסית קטנה ממנו הצליחה לעלות לי לראש לכל הערב. אני חושב שאם הייתי שותה עוד כוסית אחת הייתי מדבר סינית.
כשיצאנו מהסושי והלכנו לכיוון החניה המאולתרת שלי, ראיתי מישהו עומד ליד האוטו עם טלפון אלחוטי (לא סלולרי), ישר חיברתי אחד ואחד וידעתי שהוא כנראה מישהו מהבניין שרוצה לעשות משהו עם הרכב שלי. שאלתי אותו אם יש בעיה.
הוא הסביר לי שבגלל שחניתי לשכן שלו בחנייה, גררו לו את הרכב ועכשיו הוא עצבני עלי אש וכשהוא יחזור הוא יפוצץ אותי מכות. מלא זמן לא פוצצו אותי מכות וזה נראה לי קצת מפתה להשאר ולראות כמה מכות אני יכול לחטוף לפני שאני מתעלף אבל בכל זאת החלטתי לשים את פעמי משם במהירות המרבית. כשהתרחקתי מרחק-מה משם, יצאתי ובדקתי את הרכב. גיליתי שהרכב כולו היה רטוב מחומר בעירה כלשהו, לפי הריח כנראה סולר, דיברתי עם המשטרה, הם בקשו שאחזור לשם וניידת תבוא, לא רציתי לקחת סיכון שהיא לא תבוא כמו שקרה כל כך הרבה פעמים עם משטרת ישראל.
החלטתי לוותר.
האם חניה במקום של מישהו אחר היא עילה להצתת רכבו של החונה שלא כדין?
עידוק אני פונה אליך לתשובה.
מרמלדה תל אביבית
17 ינואר, 2006
ובכן, הרעיון מוכר, הוא נעשה כבר מזמן דיגיטלית ואנלוגית.
תל אביב ידעה מאז ומתמיד המון עיתוני רחוב שידעו לספר על הדברים החמים שקורים בה בעיקר בליווי ובעזרת תמונות וצבעים שיועדו לאנשים במצב הכרה ראש ממשלתי, הפרסומות הצליחו לבנות את ביתן קבע במדורים השונים, הגדילו ועשו (לפחות את הרווחים) כמה עורכים שהפכו את אוסף גימור הכרום הבוהק שלהם לעיתוני פרסומות גרידא שלפעמים אפילו הצליחו, חומר לקריאה לשירותים, פילטרים וכד'.
מרמלדה מבטיחה לתת קצת יותר אדג' ואינטילגנציה לרעיון השחוק. אולי נתחיל לקרוא על דברים יותר מעניינים מהפיצוציות שמשרתות כל מען דסטלן. לא שזה רע, אני באמת מעדיף את גושי חוסר ההבנה הצרופים האלה רחוק ממני באיזה חור שבו הם יוכלו לשתות קפה וללעוס במבליק. אבל לא על חשבון חומר הקריאה שלי.
ככה כשזה בדואר אלקטרוני, אולי אפשר לצפות לעוד קצת הילה של אליטיסטיות דאז, לפני שלכל ערס היה חיבור מהיר.
רק דבר אחד הפריע לי בכתבה בי.נט,
ואם יציעו לכם 2,000 דולרים כדי לכתוב על חנות מסוימת?
"גם במקרה כזה נסרב. אנחנו בונים על האמון של הקוראים ולא נרצה להפר אותו".
נכון… ואם יציעו לכם 200,000 דולר?
קצת הפריע לי שהם מתחסדים ומשתחצנים בגלוי על החוסן הכלכלי שלהם ובטחון שגובל בשאננות בנוגע למוצר שלהם, את האמת בנוגע לשאלה הזאת, רק הזמן יגיד.
עידוק החמודי החליט לנבור בפאן הפרסומי שיווקי של העניין, תנו ביקור אצלו.
פלאש בק כל הדרך הביתה
31 דצמבר, 2004
יופי, אני שוב על הכסא הנוח שלי שמול המחשב, בורלא משעין את ראשו על כתפי, ריח הגאזים עולים באוויר, נישאים על גלי החום הרנדומלים שעולים מתנור האח שדולק בקומת הקרקע של ביתי, לא נותרו לי מטלות בחיים ולכן אוכל לפרט בפניכם את הערב שעבר עלי.
יצאנו לפני מספר שעות, צמד החמד, המפגר ואחיו ותל-אביב, עיר הקודש, הייתה מוקד עלייתנו. בדרך אספנו קרוב משפחה של המפגר ואחיו מראשון, אחיו של המפגר וקרוב המשפחה היו בדרך לחתונה בתל-מונד ולכן הם הורידו אותנו ליד כפר אז"ר. שם עמדנו וחיכינו לדוד של המפגר, מולי. מולי התמהמה. בעוד אנו עומדים בתחנת אוטובוס שכוחת אל תום ובורלא פצחו בדיון מרתק-לא-בכלל על אפקט העיניים האדומות שקורה לעיתים בתמונות. בורלא הסביר לתום שזה קורה בגלל שהפלאש מקטין את האישונים והדם שנאגר בהם עושה כל מני דברים ואז התמונה יוצאת עם אדום בעין, תום התחיל לפחד ואמר שאין שם דם בכלל, לא ידוע מי ניצח כי בדיוק מולי הגיע.
מולי, הסיפור החם של תל אביב. מולי הוא נהג מונית שמרבה להסתובב באיזור דיזנגוף ומרכז תל אביב, למי שיוצא לסוע עם מולי זאת בהחלט חוויה מיוחדת שאליה – אין חוויה מתקנת. אם תום שקי פולני כבד, מולי הוא התרכיז שממנו הכינו את תום שקי, ותום שקי מהול, כמו שאתם לא מאמינים. כל נושא שיחה שיעלה או לא יעלה, יזכה לשטף מילים וחקירה צולבת מימין לשמאל של נהג המונית חד הלשון, ולבסוף עוד הוא ישלך אתכם לשלום עם כמה שטרות.
יאקוזה, סושי – אכול כפי יכולתך. אני חושב שהיום בלילה היתה פעם בין היחידות בחיים שלי, שאכלתי יותר מכפי יכולתי. הגעתי למצב שלא ידעתי אם לעמוד או לשבת מרוב שהאוכל לא רצה לרדת. בורלא לא עזר בכלל כשעשה קולות של עיכולים ושיחרורי גאזים שונים, שקי נשאר אדיש ורק קיטר על הסמים שאנחנו מעשנים (לצורך העניין, לא נשאר כלום לעשן כי הוא גמר הכל, פלוס אנחנו ילדים טובים שמתנדבים באל-סם, אסור לעשן!) טו מייק לונג סטורי שורט, היה נחמד, היה מרק, היה מצחיק היה סושי.
אפטר בעזריאלי, באמת שאני במצב של אפיסת כוחות, תיכף גם תבינו למה, בעזריאלי הסתובבנו קצת ועלינו לגג, צילמתי כמה תמונות ריגול של זוג שהחליט שהגיע הזמן לבתק את גשר עזריאלי מבתוליו ולהתחרמן עליו עד שמתכת נהיתה אדומה מחום. בורלא רצה להגיד לנכדים שלו שהוא השתין על גג העולם אז הוא הטיל את מימיו המגעילים על ברז כיבוי שעל הגג של עזריאלי, אם אחד מאנשי עזריאלי קוראים את הפוסט הזה, יש לי תמונות, אני מוכן למכור תמורת מחיר הוגן. (גמיש) ואחרי זה ירדנו על מילקשייק וגלידה ביטבתה (יוזמה עצמאית לחלוטין של שקי). כשאח שלו התקשר ואמר שהוא מחכה לנו למטה, עוד היינו לפני ההזמנה של הגלידה, אז חיש-מהר ירדנו וחיפשנו יציאה, אבל מה, אחרי 12 בלילה, אין מאיפה לצאת מקניון עזריאלי, זאת אומרת, יש – אבל לא הדרכים הקונבנציונליות, אין שילוט והדבר היחידי שעזר לנו להגיע היה מבטא רוסי-חצי-ישראלי של עובד נקיון שהיה שם, אז בוריס, תודה.
הדרך הביתה, אין מה להגיד, היה מצחיק כל כך שעד עכשיו שורפת לי הבטן ומדי פעם אני צריך להשתעל בשביל להעביר את התקף האסטמה שצברתי בנסיעה חזור, כל הדרך סינוורנו אחד את השני עם המצלמות שלנו, אם תום יואיל בטובו להעלות כמה תמונות ממה שהוא צילם זה יהיה נחמד, אני לא צילמתי כלום – הייתי בלי פילם. אח של תום חושב שהוא לבטח נרקומן מינימום עם כל הסיפורים שהמצאנו עליו, אמרנו לאח של תום שהוא (תום) גמר לנו את כל הקססה, מסופקני אם גילי יודע מה זה קססה, אבל לפחות הוא יודע שתום גמר לנו אותה. אין יותר מה להגיד, באמת, אני מקווה שהסושי יצא בלי בעיות, אני צופה צונאמי רציני באסלה, לילה טוב.
מתכננים מתכננים
29 דצמבר, 2004
היום קמתי די בבוקר וראיתי את החיים שלי מתחילים, זה היה די מגניב, הם נגמרו אחרי דקה, אבל לפחות התחילו. פגשתי את בורלא ונועה(לא מבית אל, אלא מירושלים) בתחנת רכבת של עזריאלי, משם המשכנו לאזור שד' יהודית בחיפושים אחרי דירה בשבילי ובשבילו, באזור הזה לא מצאנו כלום, וגם לא הצלחתי להשיג את נטע, אז המשכנו לכיוון אלנבי, החנתי בצ'רניכובסקי(צ'רניחובסקי?) ופעם ראשונה בחיים שלי השתמשתי בתווי חניה. רימיתי בעשרים דקות והרגשתי גבר. אני חושב שאני אעשה את זה יותר. לאחר חיפושים ארוכים וכמעט סזיפיים ברחבי תל אביב עיר ללא הפסקה, מצאנו פנינה. לבנתיים ברשותכם אשמור את זה בסוד כנגד עין רעה וכל מני הצקות, אבל נראה טוב.
עשר דקות מהטיילת, מהסנטר, מהבית של מיכל, ארבעים דקות רגלי מהבסיס, 10 באוטובוס, ממש מרכזי וכיפי. בהצלחה לי.
תגובות אחרונות