לפני כמה ימים ישבתי עם נופי, שלי ונועה בקארפה דיאם(בית קפה/מסעדה במקלוד גאנג', אווירה מגניבה, צוות אדיב ואוכל סביל, לא לאכול שם המבורגר - אכזבה), מתישהו הרגשתי מאוד צפוף באוזן אז יצאתי למרפסת להתאורר עם סיגריה של לילה. בין שאכטה לשאכטה שרקתי לי ניגון ישן שישב לי בראש, אבל לא בדיוק הצלחתי לאתר את המקור שלו, ואז ראיתי בחור טיבטי ביישן שעמד מתחת למרפסת והסתכל עלי עם פנים עצובות. נופפתי לו בידי שיעלה למעלה.
כשהוא הצטרף אלי למרפסת דיברנו קצת, הוא סיפר לי שהוא הגיע עכשיו למקלוד מדרום הודו ושהוא מחכה למבחנים בשביל להתקבל לאיזו אוניברסיטה באזור. הצעתי לו להצטרף אלינו לשולחן, הוא ישב איתנו קצת ודיברנו, הסתבר שאין לו איפה לישון בלילה ושעוד אין לו עבודה. תחת התנגדות גבוהה מאוד של שלי, הגנבתי לבחור 150 רופי ואמרתי לו שחסר לו שיקנה עם זה סמים, שימצא לו מקום לישון ושמחר ילך לחפש עבודה על הבוקר.
הוא לקח את הכסף בהכרת תודה עמוקה ובקושי הצליח להשיר מבט אל עיני. אחרי זה שלי אמרה שהוא סתם מקבץ ככה נדבות ושיצאתי פריאר.
אחרי יומיים ישבנו במסעדה אחרת שאנחנו מבקרים הרבה ולהפתעתנו הרבה הבחור היה שם, הוא מיד הוציא שתיה קלה לארבעתנו וסיפר לנו שזאת העבודה החדשה שלו, הוא לא הפסיק לקוד לי קידות ולאמר תודה. הרגשתי שעזרתי לבן אדם בצורה מאוד משמעותית.
שלי אכלה את הכובע, וגם איזה פסטה, אבל אני שמחתי כל כך.
תגובות אחרונות