נגה
18 מרץ, 2007
ידי החמות עוטפות את חורף אצבעותיך, חיכוך אפינו מתיז גיצים לכל עבר
אין זאת כבר אותה משיכה ישנה של הפכים
חורפינו, בציית עולם.
לא פעם אשלייתך את דמותי כבלה
ורוחך הרטובה בוץ לעיני סחבה
ארכיון
רשומות עם הטג ‘שירה’
סקיצה חדשה ללהקה אין שם עדיין
28 דצמבר, 2006
להקה חדשה שאני מקים כאן בירושלים (דרושים: באסיסט ותופאי)
ובנתיים סקיצה של שיר שאנחנו עובדים על הקלטות שלו
שם השיר: דירה מספר 2
שם הלהקה: אין עוד שם
מילים: ליאור החמודה ודוד אבוטבול
לחן: דוד אבוטבול
גיטרה חשמלית: איציק דרורי
לינק לשיר כאן!!!
להזכירכם
סקיצה ראשונית
הוקלטה עם מיקרופון שעלה 10 שקל
והמון רצון.
מילים:
גיל נמצא בחדר הראשון
הוא מבלה את הזמן בשיעורים ובלישון
מדי פעם נאווה מתקשרת
הוא אומר לה, אמא, למה את חופרת
יולי נמצאת בחדר מספר שתים
היא בכלל רוצה להיות רופאת שיניים
כשהיא תסיים, זה לא יהיה רחוק
היא לא תשכח אותנו ותביא לנו גז צחוק
פזמון:
זאת הדירה
זאת השואה
שנה שלמה תקועים כאן
זה יגמר ברע
בחדר השלישי יושב אבוטבול
את רוב זמנו הוא מעביר בסוטול
החדר שלו נראה זוועה
והוא לא מנקה את הדירה
ובחדר הרביעי אנחנו לא בטוחים
גרה בחורה שלומדת משפטים
קוראים לה ליאור, כך כתוב על הדלת
ואין כמעט סיכוי שתראו אותה לומדת
פזמון:
זאת הדירה
זאת השואה
שנה שלמה תקועים כאן
זה יגמר ברע
תסתכלו קצת ימינה, יש לנו עוד חדר
בו יושב אמיר ושומר על הסדר
הוא ממחזר בקבוקים בטירוף
ומי שזורק לפח סכנה שיעוף.
יש גם מקלחת ושני שרותים
המטבח סבבה, האנשים פשוטים
נאה הדירה ונאים השכנים
שנאה למנאייק אבל אנחנו לא סופרים.
פזמון:
זאת הדירה
זאת השואה
שנה שלמה תקועים כאן
זה יגמר ברע
[הערה, הועבר לארכיון האישי. מי שממש רוצה לשמוע את השיר יכול לבקש יפה בדוא"ל]
הייקו לירח מלא
5 דצמבר, 2006
שני הייקו-ים לליל ירח מלא 04-12-2006
הירח מלֹא
מוקף כוכבים הוא
אך בודד נותר
בגאות הים
ובשפל הארץ
נוצץ בלבן
זכרונות בארגזים, ארגזים!
17 יוני, 2006
אמא שלי מכרה את הבית. הבית שלי.
איפה שהוא תמיד שמתי את מבטחי בבית הזה, הבית של ההורים שלי.
עכשיו כשהם גרושים זה נראה כאילו כבר אין לי במה להאחז ויותר מזה, עכשיו אני צריך גם להתמודד עם הזכרונות של ח'.
צריכים להיות אמיצים ולעמוד בגאווה מול החיים.
אבל לפעמים אפשר לכתוב משהו בשביל להוריד איזו אבן מהלב, הנה שני הסנט שלי:
חפשי אותי
15 פברואר, 2006
כבר כמה זמן שהשיר הזה נבנה לי בראש ולאיטו מתנגן בצורה בלוזית למדי, הוא לבטח עוד נתון להשתנות אבל בכל זאת הייתי רוצה לשתף אתכם ולקבל אולי קצת פידבק.
בקרוב בהופעה חיה של השמנים:
השמנים – חפשי אותי
ילדה, לא שכחתי אותך
את הריח המתוק, בלילה חמצמץ
החיוך והצחוק
ונשיפות המאמץ
ולפעמים חושב עליך
ואת שועל האש פותח
ובקליק אחד נזכר
כל שידעתי, בתוצאות אינו ניכר
חפשי אותי בגוגל
עם מַקָּף ומרכאות
האם את מחפשת
ושומרת תוצאות
גם הלוגים עוד כתובים
חקוקים הם במוחי, כמו בסלע
זוכר כל חיוך ודמעה
ועיגול הבִּהלַה
לסרב לקיומך עכשיו זה קל מתמיד
כי לא משנה לאן
ברשת העתיד
חפשי אותי בגוגל
עם מַקָּף ומרכאות
האם את מחפשת
ושומרת תוצאות
חפשי
חפשי
חפשי בגוגל.
אגב השמנים, אם את יודעת לתופף או לנגן על גיטרה בס השאירי לי הודעה ואולי תוכלי לנגן איתנו.*
*המודעה בלשון נקבה לא מטעמי נוחות, אנחנו מחפשים בנות.
הכתיבה כמשכך
12 דצמבר, 2005
אני חושב שההקצנה היא זאת שמשחררת בכתיבה, כמו הצורך להאנח אחרי כל פסקה מוצלחת והמתח המנטלי שמצטבר בזמן שסוחטים מנבכי התת מודע עוד מילים ורגשות אשר לובשות צורות של אותיות אשר הן בשלן הופכות להיות מילים, ומכאן לשחרור פלסטין הדרך קצרה.
גדל לך רעמת שיער פראית, וזקן סורר
את סבלך החצן, היה משורר.
עם בקבוק של בירה ביד
ועט שראשו טמון בדף
עיניים פקוחות למחצה
וסלידה קלה באף.
אחוז בשור, בזוג קרניו תפוס
גם לך מותר לעיתים לכעוס
כדוריות דם ניתזות מפצע
ומחק עוד שורה ישנה מוריד
גבות שוכבות מתות על מצח
ושפה משפה לשון דוממת תפריד
לעיתים אפשר לבנות הערצה לאלו אשר יכולים להציב אותיות אחת ליד השניה, בצורה שבקריאה תפיסתית של בני אדם, יראו כאילו כתובות מילים ואולי אפילו משפטים.
לי זה נראה פשוט כמו ג'יבריש.
תגובות אחרונות