אֳנִי וְלִיאוֹר
בֵּין טִפּוֹת הָרָקֶטוֹת
מְדַלְּגִים מִמַּחֲסֶה לְמִגּוּן
וְאֵין קוֹל אַזְעָקָה
וְאֵין כֹּל מִקְלָט
הַהַתְרָעָה הַיְּחִידָה
הִיא צִלְצוּל הָאָזְנַיִם
לְאַחַר הַפְּגִיעָה
אֳנִי חוֹלֵם שֶׁאוּלַי
אִלּוּלֵא לְכָךְ זָכִיתִי
הָיִיתִי גִּבּוֹר
בְּכֹל צֵל צִפּוֹר חוֹלֵף
אֳנִי חוֹלֵם שֶׁאוּלַי
אִם בִּמְקוֹם יַלְדוּת חָוִיתִי
מִלְחָמָה שֶׁל גְּדוֹלִים
אָז הַיּוֹם הָיָה שָׁקֵט
שיר בניחוח ים תיכוני, יש להקריא למנגינת המוסיקה המזרחית הכי דכאונית שתוכלו למצוא, בקול מתבכיין, ועם דמעות בעיניים. (כן, זה הכרחי)
בית ראשון:
אני כבר לא יכול
כל החברים מחוברים
רק אני עם מסך כחול
של החלונות המלוכלכים
לא בדקתי דואר שעות
הודעות הספאם נערמות
אלוקים אם שומע
סדר את החלונות
הדפדפן שוב קרס
תראה כמה אני מבואס
אח יקר אני לא גולש
ואותך בICQ מיבש
הרשת התנתקה
עכשיו אני לבד
גם להכנס לפורנו אי אפשר
להביא ביד
קרא עוד…
והילד הזה ניהיליסט (קיומי)
לא פעם הטרידה אותי המחשבה בצעירותי,
בדרך כלל בעודי חוזר ממחבוא התבודדותי.
האם שונה אני מחבריי, בני האדם
בכך שאיני מוטרד מענייני דיומא, ככולם.
מדוע זה נחשב כחטא בל יזוכה
שהילד מאמין, שזה כבר לא כל כך משנה
הכל בעצם כתוב באותיות קידוש לבנה
האדישות דרכה כאן קבע. דרך אנוש, נעלמה.
כשהוגה בך, יקירתי
נאלם אני דום
שירה אינה נוצרת בליבי
או שגוועת היא פתאום
מחילה ממך גברתי
על שעזבתי באותו יום
דמעות זולגות מעיני
כל לילה.
מנשק דמעה חמה מלוחה
דמיונית
מלטף קווצת שיער חומה ומדמיין
את ריחך באפי.
אין מטאפורה מספיק חמוצה
לטעם שהפך דייר קבע בפי
הים יכול לנחם לרגע קצר
אבל מיד אחר כך, אני שוב לבדי
תזכרי את הדברים הטובים
החיבוקים, הנשיקות, השירים
ותשכחי בבקשה. שאני בוכה
כל לילה
מנשק דמעה חמה מלוחה
דמיונית
מלטף קווצת שיער חומה ומדמיין
את ריחך באפי.
בדרך לא ידועה, פגשתי אותו
נראה הוא די בודד, והלך לבדו
עצרתי מרכבתי, וצעקתי 'בוא איתי'
ומאז היה לי רע, ואחי.
בידחנו וסיפרנו כל סיפור וחוויה
החזקנו ידיים וחיבקנו בגבורה
בדרך לא ידועה, אספנו אני ואחי
עוד את אלו הבודדים, בדרכים
ערב אדום אחד כסלוי ומוצל בספק
נשק לי אחי במצחי ואמר מסתלק
שאלתי על פשר מרות הדבר
אחי דאז הזיל דמעה ולא חזר.
בידחנו וסיפרנו כל סיפור וחוויה
החזקנו ידיים וחיבקנו בגבורה
בדרך לא ידועה, אספנו אני ואחי
עוד את אלו הבודדים, בדרכים
מבדח בעצבות ומספר על עזיבה
מלטף בדמעה עכורה יד בודדה
דרך לא ידועה נמשכת לבד, בגפה
ואלפי בודדים בצידה ימשיכו איתה.
אולי יהיה לך קשה להבין, כרגע אני לא מעוניין ביחסי מין.
כנראה קשה לך קצת לקלוט, שהמבט מכוון לעיניים, ודווקא לא לריאוֹת.
מעניין יהיה לשמוע על שיש לך להשיב, עשרות גברים שמעו, אני הראשון שיקשיב.
אחרי שאבלע צרותייך, אעמוד איתן בנעלייך, אשמח להיות בין זרועותייך ולשאוב אל גופי את חַמּוּקַיִך
הנחושת,מרוקעת כעדי. עוטפת את צווארי וגונזת את דרורי. מסתחררת סוב אין ספור, ואט חורטת בבשר נשמתי – את חיבוּרִי הבלתי נמנע, הבלתי נפרם, מהקרקע שבוצעת עצמה, קברי.
צריך, למצוא איזון בנשיקה המושלמת, לשטוף את הפה כשהאישה לא מסתכלת.
צריך, להיות קשוב ועדין, להצניע את חיי המין.
צריך, להתחשב ברגשות הגברת, לגרום להנאה מוגברת.
צריך, לדעת את הגבול בין מעיק למתוק, לעשות מה שנדרש ובעיקר לשתוק.
צריך, להיות אדיש עם רגשות, לזכור להזיל דמעה כשמתה חמות.
צריך, לדבר במתיקות ולהכביר בתארים, אך לזכור תמיד – במשפטים קצרים.
אני אוחז בך, אדומה. מלטף ראשך. מחליק ידי על תווי פניך עד שמוצא את שחפשתי.
מקרב את שפתי ואלו, עוטפות אותך כאילו לעולם היית חלק מהן.
יד נוספת לוהטת מתקרבת לראשך בזמן ששפתי יונקות ופי כָּמֵהַּ לבערת קטורתך המרה.
מסוחרר, ספק מהריגוש, ספק מהרעל שהחדרת בי.
נושק לך נשיקה אחרונה, ואת בשלך, דועכת.
זאת לא את, זה אני, מצטער.
האמני לי שהייתי רוצה להשאר.
היית לי בית, אם, אישה וחבר
אני מבטיח, עוד אחזור ואותך אבקר.
בעת מותי בקרבך אקבר,
לא אשכחך ירושלים, אני חוזר ואומר.
תגובות אחרונות