מרג' - אחותי הגדולה אמרה, ואם מרג' אמרה, דוד אבוטבול עושה. ככה זה כשאתה מלכת הכיתה. (היא, לא אני)
חמישה דברים שלא ידעתם עלי
אחד הפחדים הכי גדולים שלי זה אמנזיה, בארנק שלי יש כרטיסי ביקור שלי, של אמא שלי ושל אבא שלי, על כל אחד מהם, בהתאמה, כתוב: אני, אמא שלי, אבא שלי.
אני נהנה מסיוטים, לא סובל, נהנה. מכיוון שסרטים בקולנוע ובטלוויזיה מזמן כבר לא מפחידים אותי, הסיוטים שפוקדים אותי מדי פעם מתקבלים אצלי בברכה. אני נוטה להתעורר לאחר מכן, לנקות את קורי השינה מעיני, לרשום את כל תוכן החלום ולתת לעצמי צ'אפכה גברית על תת המודע על כשרון הבימוי והמשחק שלו.
אני מנהל בלוג נוסף, שמעטי מעטים יודעים איפה הוא ותחת איזה שם הוא קיים. שם אני כותב את מה שאני באמת מרגיש כלפי העולם הזה. כאן אני רק כותב מה שטבעי לכתוב בבלוג שנושא את שם המשפחה שלך.
אני לא סובל כשאנשים בוכים על דברים שהם יכולים לשנות, אבל לרוב אני מנחם אותם ומנסה לעזור עד תום. אבל אני ממש שונא את זה.
אני יכול לקרוא בו זמנית עד 6 ספרים כשהחלוקה כזאת: ספר בשירותים של המעונות, ספר בשירותים של הבית, ספר בהפסקות ובחלונות, ספר לאוטובוסים, ספר בבית לפני השינה, ספר במעונות לפני השינה.
נכון לעכשיו הספרים הם: אראגון של כריסטופר פאוליני, אמבר של רוג'ר זלז'ני כל עשרת הכרכים באנגלית, אידיוט של דוסטוייבסקי, יומן גטו ורשה של חיים אהרון קפלן ואת מלכוד 22 בפעם המי יודע כמה.
אשמח אם האנשים הבאים יועילו בטובם להשתתף במשחק הזה: בורלא - בתגובות כי אין לו בלוג, מיכל גרוסברג כי יש לה אף חדש, בועז רימר כי הוא אליטיסט מדי בשביל המשחקים האלה ופעם אחת אני מת לראות אותו משתתף, דותן דימט בגלל שהוא עכשיו חלק מהקליקה של וורדפרס ורות סגל בגלל שהיא נעלמת.
תגובות אחרונות