דוד אבוטבול

אין ספור כבר נאמר על ניצול השואה שהציל עשרות סטודנטים בוורג'יניה טק ברצח ההמוני שבוצע שם על ידי בן הבליעל. נותר לנו רק לקוות שלא ישנו המקרים.

רצוי לצפות לפי הסדר

נכתב על ידי דוד אבוטבול \\ תגים: ויג'יניה טק, וידאו, חדשות, מוות, סוף, רצח, שואה

22 ימי זכרון חלפו על פני.
ביקור אחד משמעותי בפולין/צ'כיה וגרמניה ואין סוף בדיחות שואה. כאלו עם טעם טוב, כאלו עם גוון שחור ועוד כאלו שאני מתבייש לספר. מדי שנה אני שומע עוד עדויות. עוד סיפורים, כל טקס נושא איתו סיפור שגורם לי לבכות מבפנים, ממש, דמעות מלוחות כאלו, אבל רק מבפנים. כשחזרתי מפולין אולי ירדה דמעה אחת כשנכחתי בטקס הזכרון. באושוויץ חלקתי ליהודים שנשארו שם כבוד נוסף ולא אחרון בהחלט כאשר שרתי ביחד עם חברים לשכבה. שירים עצובים, של זכרון. והיום הזכרון הזה הוא חלק גדול ממני.

אני לא חושב שהסיפורים יפסיקו לזרום ולהישמע, שישה מליון יהודים זה לא פחות משישה מליון סיפורים. אלו שלא יכלו לספר את שלהם ולא הצליחו להעביר את מילותיהן הלאה באמצעים של כתיבה או דיבור. את סיפורם נותר לנו רק לגזור ולדמיין מרסיסי הסיפורים האחרים שגולשים אט אט מהמודע אל הדמיון.
השירים ברדיו מפגרים. אני לא מעוניין לשמוע שירים. אני מעוניין לשמוע סיפורים. אני מעוניין לגמוע זכרונות שלא שלי. בשביל שאוכל להעביר הלאה, לדור שלא ידע. בשביל שאוכל לקום בבוקר ולהגיד תודה למדינה שאני חי בה.

הרשו לי לשתף אתכם שיר, שלא אני כתבתי.
נדר / אברהם שלונסקי

על דעת עיני שראו את השכול
ועמסו זעקות על לבי השחוח
על דעת רחמי שהורוני למחול
עד באו ימים שאיימו מלסלוח
נדרתי הנדר: לזכור את הכל
לזכור - ודבר לא לשכוח.

דבר לא לשכוח - עד דור עשירי
עד שוך עלבוני עד כולם עד כולהם
עדי יוכלו כל שבטי מוסרי.
קונם אם לריק יעבור ליל הזעם
קונם אם לבוקר אחזור לסורי
ומאום לא אלמד גם הפעם.

נכתב על ידי דוד אבוטבול \\ תגים: אמנות, עצוב, שואה

הקשר בין השואה לסושי נשאר תלוי על חבל דק מאוד שמורכב מחוטי לוח הזמנים שלי בערב שני שעבר.
הערב התחיל בקריאה של דור(מכר) שלליטל(ידידה, אולי?) יש כרטיסים להצגה והיא נותנת אותם בחינם בגלל שלא מתאפשר לה ללכת. כמות האנשים שקפצה על ההזדמנות לראות הצגה היתה מזערית, אילולא אני, כנראה שואפת לאפס. ביחד איתי קצת פחות.

להצגה נכנסתי באיחור של כרבע שעה אז לא אוכל לסכם אותה מנקודת מבט ביקורתית, אבל להרעיף עליה תשבוחות אוכל גם אוכל. בתור בן אדם שמאוד מחובר להיסטוריה שלו אך לא לוקח דברים בכובד ראש, אני מרשה לעצמי לצחוק על עניינים מקאברים ככל שלא יהיו, ברגע שיצאו מטווח הפגיעה המיידי, בין אלו יש גם אסונות שונים והשואה. הלז, אמנם מהווה מקור להתבדחויות אין ספור, אך אני תמיד דואג ללמוד, לחקור, להבין ולדעת דברים ולא רק לצחוק עליהם.

שם ההצגה: מומיק
תאטרון: גשר
אולם: נגה
הצגה של יום שני, 28.08.06 שעה 20:30
עיבוד: יבגני אריה וילנה לסקין
בימוי: יבגני אריה

בהשתתפות: אמנון וולף, גיא קרסנר/ יהונתן פרנקו, רות חיילובסקי, לאוניד קנייבסקי, נטליה וויטולביץ'-מנור, אלכסנדר סנדרוביץ', יבגני טרלצקי, קלים קמנקו, בוריס אחנוב/ ולדימיר חלמסקי, ויקטור סוקולוב.
יש עוד, שווה להכנס! »

נכתב על ידי דוד אבוטבול \\ תגים: אוכל, אמנות, אספסוף, סושי, שואה

מאוד משחררת העבודה. היום סיימתי לשנות מפרט של 30 מחשבים אשר יצאו מהמפעל עם כרטיס מסך לא תקין, זאת בכלל לא העבודה המשחררת שלי לדאוג לזה, פעם הבאה שזה קורה, אני מתפטר, אפילו אם זה אומר לוותר על השחרור.

יצא לי לעבוד במחסנים של טלדור/אלדור אשר ממוקמים בפתח תקווה, צמוד לתחנת דלק פז, מול איזה בניין גבוה, אתם יודעים, קרוב לכביש.

עופר ויחזקאל היו שם, עופר, שמנמן קרח ממושקף בעל חזות מאיימת התגלה להיות מבדח מאוד וכל הזמן פצח במין צרחות אצורות של "באלוהים שלי", יחזקאל לעומת זאת, רזה קרח מזוקן קלות, עם מבט מרוחק, כל הזמן הסכים עם עופר.
יחזקאל אמר שהוא עובד בלו-טק, חיזקתי את דבריו ואמרתי לו שאנחנו הזונות של הקידמה… הוא סיפר לי שאין להם תנאים בטלדור.

עופר הנהן וצעק "באלוהים שלי" לא מקבלים פה תנאים, "פעם היינו מקבלים פה זין" המשיך "אבל היום ביטלו גם את זה".

צחקנו על האדם, היה מרתק.

נכתב על ידי דוד אבוטבול \\ תגים: , טלדור, עבודה, שואה