אבוטבול

חברי ליאור אילוז כתב

גופתו של משה חי ישראלי ז”ל מסמלת מבחינתי את הפיכתם של “בני אדם” אלה, הנהגים שעברו ליד גופתו מבלי שעצרו להצילו, לרוצחים.
הגופה היא הקו הדמיוני שעובר במוחי המזועזע – שניה לפני שחצו אותו היו אלה בני אדם, אך שנייה לאחר שחצו אותו הפכו לרוצחים.
לאחר 2 דקות שלמות בהן שכב משה ז”ל על הקרקע, הגיעה הישועה, כמה אופנוענים שראו את הגופה עצרו על אי תנועה ולאחר חשש מובן ואנושי ניגשו במהירות לעזור או לפחות לנסות ולהזמין את מד”א.
הסוף ידוע לכולנו כמובן,
משה חי ישראלי ז”ל בן 62 מחולון נרצח היום ע”י עשרות נהגים ישראלים, יהודיים.

הוידאו נמצא כאן: הרשעה לעשרות שותפים לרצח

לא נותר לי אלא להסכים איתו, להביא את דבריו לתפוצה יותר גדולה ולהרכין את ראשי לזכר מדינה שהיתה.
מכאן, הדרך סלולה למטה.
נתראה בגלגול אחר בני זונות.

עדכון
שימו לב, כשמחפשים בגוגל שותפים לרצח
מגיעים לאתר בוואלה עם הוידאו הנ"ל
אני לא חושב שזה אני עשיתי את זה.
אם כן, מגיע לכם.
כולי גועל.
עדיין
אויש, אנשים מסכנים, מי יטפל בכם כשאתם תהיו ז"ל על הכביש…
מי יטפל בי?

סוף עדכון

ארכיון הבלוג: אבוטבלוג - דה פורמר כבישים, מוות, מכוניות, סוף, קריזה, תאונה

הבריסל'ס ברחובות (כך במקור, בריסל'ס ולא בריסלס מלשון Brisel's) מקום שמתיימר להיות מעוז הוואפלים הרחובותי. המסעדה ממוקמת בהרצל 220. ידוע לי שיש גם מסעדה בתל אביב העונה לשם בריסלס, לא ידוע לי אם הבעלים הם אותם בעלים אך אני מניח שאם כן אז הפוסט הזה מתייחס גם לסניף בתל אביב.

בכל אופן, מסתבר שלהכין וואפלים בלגים הם יודעים, אבל בשער הדברים הפגם קיים ושולט, הרשו לי לפרט.
1. בעל הבית, לא חביב, זועף פנים ללקוחות שאינו מכיר ומרשה לעצמו להתנהג ללקוחותיו כאילו המקום שלו, לא כך בעל בית של מקום המארח סועדים צריך להתנהג.
2. התפריט היה מגוון ועשיר עד מאוד אך בשורה האחרונה מכל הדברים שהזמנו היו במלאי רק ואפלים בלגים וגלידה (אה, גם קוקה קולה בקבוק זכוכית, לא קר מספיק.)
3. על אף שהמקום בשטחו לא יותר גדול מהסלון שלי בריבוע מלצר אחד תפקד באופן כושל, את מה שהזמנו מהתפריט לא ידע לתרגם למעשים ואינספור פעמים חזר בבושת פנים ל'ברמן' בשביל לבדוק אם יש להם 'ויסקי', ברמן לא קורא לJ&B ויסקי, וJ&B זה לא ויסקי, אגב.

אז אם באמת חשקה נפשכם בוואפל בלגי יאמי יאמי. אתם מוזמנים לקפוץ לשם, לעשות טייקאוואי ולשבת במקום קצת יותר נחמד, אולי כמו חניון ציבורי בדרום תל אביב, השירות שם לבטח יותר אדיב.


דוד, שמחפש ואפל עם יחס חם.

[לימים בתקופתי היפה בירושלים מצאתי את המקום המושלם, באבט - מומלץ]

ארכיון הבלוג: אבוטבלוג - דה פורמר אוכל, ביקורת, וואפל, קיטור, קריזה, רחובות

בכן, אתמול ניסו להצית לי את הרכב, סיפור אמיתי לגמרי שהתנהל כך: חבר שלי, גלעד טורנברג חזר מארצות הברית לבדוק אפשרות ללימודים בארץ כנגד לימודים בארה"ב, אני לא מבין למה בכלל לשקול את האופציה פעמיים, אם יש לאדם את האפשרות ללמוד בארצות הברית הוא צריך ללכת איתה ועליה ולהכנס בדוד סם הכי חזק שאפשר. בכל אופן ביחד עם גלעד טורנברג גם הצטרף אלינו גלעד אוסטרובר שלמען הסר בלבול מעתה יקרא 'גירדו', פה אחד גמרנו אומר לאכול סושי תל אביבי, ומי שיודע סושי תל אביבי מהו, יודע שאפשר להשיגו במקומות נבחרים בלבד, אחד המקומות הכי טובים להשיג בו סושי טוב בתל אביב הוא ה'ג'פאניקה'. סושי טוב, שירות מעולה, תור באורך הנכון בכניסה וזרימת מנושים אקטיבית ויעילה.

עוד מי שמכיר את תל אביב יודע שקשה מאוד למצוא חניה באזור דיזינגוף (שלא בתשלום או למנויים בלבד) אז כהרגלי החלטתי להחנות בחניה של אחד הבניינים.

הסושי בג'פאניקה היה מצויין, ישר מהים עד כמה שאפשר והשירות היה טוב ומהיר, יוהין הברמנסושאי פינק אותי כרגיל, הפעם גם עם קצת אלכוהול יפאני איכותי שכוסית קטנה ממנו הצליחה לעלות לי לראש לכל הערב. אני חושב שאם הייתי שותה עוד כוסית אחת הייתי מדבר סינית.

כשיצאנו מהסושי והלכנו לכיוון החניה המאולתרת שלי, ראיתי מישהו עומד ליד האוטו עם טלפון אלחוטי (לא סלולרי), ישר חיברתי אחד ואחד וידעתי שהוא כנראה מישהו מהבניין שרוצה לעשות משהו עם הרכב שלי. שאלתי אותו אם יש בעיה.

הוא הסביר לי שבגלל שחניתי לשכן שלו בחנייה, גררו לו את הרכב ועכשיו הוא עצבני עלי אש וכשהוא יחזור הוא יפוצץ אותי מכות. מלא זמן לא פוצצו אותי מכות וזה נראה לי קצת מפתה להשאר ולראות כמה מכות אני יכול לחטוף לפני שאני מתעלף אבל בכל זאת החלטתי לשים את פעמי משם במהירות המרבית. כשהתרחקתי מרחק-מה משם, יצאתי ובדקתי את הרכב. גיליתי שהרכב כולו היה רטוב מחומר בעירה כלשהו, לפי הריח כנראה סולר, דיברתי עם המשטרה, הם בקשו שאחזור לשם וניידת תבוא, לא רציתי לקחת סיכון שהיא לא תבוא כמו שקרה כל כך הרבה פעמים עם משטרת ישראל.

החלטתי לוותר.

האם חניה במקום של מישהו אחר היא עילה להצתת רכבו של החונה שלא כדין?
עידוק אני פונה אליך לתשובה.

ארכיון הבלוג: אבוטבלוג - דה פורמר סושי, קריזה, תל אביב

אני לא מבין למה אנשים מרשים לעצמם לפרסם באינטרנט כל בעיה אינפנטלית שבה הם נתקעים בחיי היום-יום המשעממים שלהם. יותר מדי אנשים הפכו להיות פסיכולוגים בעל כורכם באינטרנט. בכל פורום שאני מבקר בו, ללא שום קשר לנושא שלו, אפשר למצוא הודעות התבכיינות שמעוררות בי את רפלקס ההקאה וחוש העקיצה. כמובן שאחרי הודעה כזאת אפשר למצוא שורה של פסיכולוגים ויחד עם זאת גם טרולים שלעיתים משמשים גם הם כפסיכולוגים ולעיתים תכופות יותר כמטופלים.

הנה יוני, בן 19 מאזור המרכז, חברה שלו לא נותנת לו, והופ, גם דפנה פה, חבר שלה לוחץ עליה לקיים יחסי מין מלאים, והיא, היא עוד לא מוכנה לזה. בפורום ליד אפשר למצוא את דורון כותב שהחתול שלו מת והוא ממש עצוב, הוא הולך לחתוך את עצמו, דפנה מהפורום הקודם אומרת לו שלא יהיה עצוב ומציעה את בתוליה בשביל לעודד את דורון. אני מאמין שהבנתם את הרעיון, ואם זה נשמע לכם יותר מדי מוכר, תתאבדו. לי, באמת לא אכפת.

ארכיון הבלוג: אבוטבלוג - דה פורמר חוסר התחשבות, קריזה