אניגמה את, הרשי לי להקיש. מלה בסלע שתיקא בתרין, בעידן האלקטרו שולחת אותי במרדף אווזים אחר אמיתה רגעית. מחבק את התשובה ואז היא נעלמת, אניגמה את בליבי מלהגת. מגלה טפח ומכסה טפחיים, מגלה צופן אחד, ומחדדת שניים. לבן עורך ועדיין קֻשְׁיָה את. אני והַלָּז או בעצם גם הַלָּז הוא אני. אז המשיכי לשׂוֹחֵחַ ואמשיך להתקשות. בין אם בְּעָלְמָא בן בְּגוֹ כל הבלי דברי, במחי יעלמו.
עם תוף מרים בין ערפילים, הצעוניה שלי רוקדת. עוד לא התעייפה ועברו כמעט מאה שנים. גופה הכחלחל מספר סיפור ספרדי נודד והיא עצמה באה ונעלמת, עם כל שאיפה ונשיפה. הצועניה שלי הורגת אותי, היא בונה בגופי מגדלים שצורבים וחתוכים את עצם קיומי הגשמי, אבל לי לא אכפת, היא מעניקה לי כל כך הרבה כח נפשי.
הצעוניה, היא החברה הכי טובה שלי.
אינדוקציה, יקירתי מכתיבה במחברתי, נוגעת בנעלם לבי ושורשי נפשי. אינדוקציה בכמויות מזקן ועד פעוט. אינדוקציה על הלוח לראות, משמח כמעט עד דמעות.
באוטובוס הרחתי אותך, אמנם נדפת מגופתה של אחרת אך ידעתי- אינני טועה. עצמתי עיני מדמיין וחושק, נזכר בימים של שנים רחוקות. בדימיוני שגיתי ונדמה שנשקת לי, קצת לפני תחנה מרכזית.
אני חושב שהוגן יהיה לספר לכם שעישנתי. הכל בגלל סיגריה ורודה אחת, גרסא חדשה של בלאק דוויל שהייתי חייב לנסות. נו, מראשון נחזור להפסקה.
ויסקי, אישה וסיגריה מסטיק.
עכשיו אני מתחיל להפסיק לעשן, יאללה, להתחיל לספור ולעשות עין רעה. לזרוק הימורים.
וכל אלו.
אחת התקילה אותי, אמרה שאני מכור.
הפעם אוכיח שאינני.
בוקר טוב לכל המשקימים לקרוא את הבלוג של החייל האמיץ, כרגע יושב ספק ער ספק בשלבי התעוררות מול המחשב מקליד מספק מילים לפני שיוצא לבסיס. אתמול בערב אני ובורלא הזמנו פיצה, היה מגניב, ראינו גם פיוצ'רמה, אני משוגע על פיוצ'רמה, היה את הפרק שבנדר מצטרף למאפית הרובוטים, בנדר הזה מצחיק. אחרי זה גלשנו טיפה באינטרנט, גם חיפשנו דירות בלי יותר מדי הצלחה ולאחר כבוד גם פרשנו לשינה עריבה ומתוקה. פספסתי את הטרמפ שהיה לי בבוקר עם השכנה שלי, ועכשיו אני צריך לזוז כדי שאני לא אפספס גם את האוטובוס, ביי!
משהו אומר לי שאני הולך להפסיק את פעילות הבלוג בזמן הקרוב מאוד, ואולי אני דווקא אחזור במרץ מלא, אני עוד לא יודע.
הייתי רוצה לקבל תגובות מאנשים שקוראים ונהנים או לא, אם כדאי להמשיך לכתוב.
אם לא אכניס את הבלוג לאתר הנצחה ואעבור לפרוייקט הבא שלי.
התעוררתי לא מזמן לתוך עולם קר ואכזר, עולם שבו התריס סגור ורק מי שמתחת לשמיכה חי. כל מי שיצא מחוץ לשמיכה קפא במקום בלי אפשרות הפשרה. רציתי לשרוד, רציתי להציל את עצמי. הנסיבות הכריחו אותי לצאת ממתחת לשמיכה ולהתמודד עם הגורל האכזר אליו אני פונה. קמתי בעוז וקפאו לי הביצים.
סתם רציתי לספר, איך אני מרגיש בבוקר, כל בוקר. בוקר טוב. (מפהק)
שוב אני תקוע בין כותלי המשרד המזוויע שלי, תמונתו של הכלב שלי מחייכת אלי מלוח השהם. החלטתי שאם אני מבלה כל כך הרבה זמן במשרד שכדאי שיהיה לי משהו שיחזיק את המוראל קצת מעל האדמה. היתה להם בעיה בדסק ועדי טלמור הוציא את כל העצבים שלו עלי, היה די משעשע ביחוד משום שאני נהנתי יותר ממה שהוא התעצבן, הם לא יודעים שאני שולט. עכשיו אני גומר את דו"ח התקלות ומחכה לאבא שלי שיבוא לאסוף אותי. יותר מאוחר אני אמור לבוא לבועז, אנחנו מקליטים כמה שירים קצרים וגם צריכים לעבוד על הרכבת כמה מחשבים, אולי סוף סוף יהיה לי מחשב אחרי היום. ביי בנתיים.
תגובות אחרונות