לא אכביד עליכם עם תיאור היום המעיק, האיטי, והחם למדי שעבר עלי באוטו אמש ערירי אך כן אומר לכם שהיה זה יום שהתחיל בדומה לכל יום אחר, מסריח, בנוגע לסוף היום, אתן לכם לנחש בלבכם איך הרגישו גיבורנו למסע זה.
לאחר שלוש שעות מתישות של נקיון שעברו על הקולגה שלי גמרה אומר והודיעה לכל מען דעי שאי אפשר יותר ואם לא תפעיל את שרירי הושט בקרוב יופסק מהלך חייה כמוכר לנו עד היום! הכריזה כבודה כבל עם ועדה על כוונותיה השלמות לשים פעמיה לדרך המלך, יותר נכון שדרות ירושלים.
[כאן נכנס סיפור רקע בשביל לא לקטוע את מהלך המסע באיבו, החלטתי לספר לכם בהתחלה]
יש לי פלייסטיישן אחד (SCPH-102) למי שזה אומר משהו, ואין לי צ'יפ, ורציתי צ'יפ, והלכתי לחנות, ורצו הרבה כסף (150) אז התייעצתי עם פורום באינטרנט של פלייסטיישן ואמרו לי הם, השקע את מרצך השג שבב מסוג 12C508/A וצרוב לך מאחד קבצי המידע שיש באתר.
וואלה שיגעו אותי החנונים האלו, אמרתי בסדר, הורדתי על פלופי את הקובץ הדרוש ומכאן נחזור לסיפור
[כאן נגמר סיפור הרקע, מי ששכח מה היה עד עכשיו במסע יכול לקרוא את ההתחלה שוב, אבל לא לשכוח את סיפור הרקע, וחוזר חלילה]
אנוכי, שהיה צריך להפגין את נוכחתו בחנות אשר כל מעלליה הם לצרוב שבבים ומעבדים למינהם, וגם בגלל שאדם טוב אני, וצנוע. הנחתי את דעתי על משפט שאמרו לפני "לא טוב האדם לבדו" והחלטתי להצתוות על קולגתי למסע שעוד לא קרה!
הדרך החמה שצעדנו עד למעוז חפצה של קולגתי לא היוותה מבוא מספק לכברת הדרך שעוד עמדה בפנינו! אך קשרתי נעלי בחזוקה לרגלי, הפשלתי שרוולי, וניגבתי זעתי (באופן אינטנסיבי) הרי לא ייתכן שעבדכם הנאמן לא יעבור את כל מדורי הגיהנום בשביל לחסוך לעצמו כמו פרוטות(עוד תיווכחו שהחסכון קטן).
הכל התחיל במקדונלדס אשת החיל שהוותה לי בת-זוג למסע וצוות לאתגר הזמינה לעצמה ארוחה שלא תבייש אדם במימדי הגודל שלי(את שם הארוחה לא אגיד מפאת צניעותה של הגברת) לאחר ששלמה קיבלה היא כרטיס שעליו היה כתוב גרד פה גרד שם, תזכה לטוס, ועוד אוסף של הבטחות נהדרות. אמרה לי ברוב טוב ליבה – קח דוד, גרד לך, אם תזכה – את הטיסה לא אדרוש. גרדתי לי.
לא קיבלתי כלום! אפילו לא נתנו לי הזדמנות להביע את דעתי במענה הקולי שביסר לי אווווווווו – לא זכית, רציתי להגיד להם שאני צריך לזכות, שאני אוהב מכוניות אמריקאיות, ואיפה יש מכוניות אמריקאיות אם לא באמריקה, אך הם בשלהם. כנראה ששם התחיל המזל הרע שרודף אותי.
(פה אני צריך לתת קרדיט לטל כי היא מכריחה אותי – תודה לטל שנתנה לי חתיכות ספורות מהצ'יפס)
סיימנו לאכול, ובזמן שהאוכל עוד כבד בבטננו שמנו פעמינו לכיוון הטיילת, כי ז'בוטינסקי זה קרוב.
הו – - – - מה היתה קשה הליכה זאת – - – - שאלו את הכושים שהיו עבדים פעם אי – שם בדרום אמריקה. תשאלו אותם איך זה לצעוד בשמש ובחום, בלחות ובחום, בחום ובחום, יגידו לכם הם שאין מילותיו של סופר אחד גם אם כותב הוא מלידה וגם אם מוכשר הוא שבמוכשרים – אין מלותיו יכולות לתאר את הכאב והסבל הצרופים באותה הליכה.
לבסוף החום הביס את הצוות, והוחלט פה אחד להמתין לאוטובוס שכמובן – בושש לבוא, אבל בכל זאת כאשר הגיע – לאחר שעה קלה – הציל אותנו מתלונה ומשפט (הנסיבות שמורות במערכת כי הן יכולות לשמש כעילה להגשת תלונה)
לאחר התרפקות על המזגן הנהדר באוטובוס הגיע הזמן ואני והקולגה היינו צריכים לרדת ולהמשיך את מסעינו ברגל – כשכל ציודנו כולל טלפון סלולרי ונעליים צה"ליות מדוגמות להפליא. ירדנו ברחוב היידוע לשמצה בשם דיזינגוף ומשם בהצטלבות הרחובות השניה פנינו לרחוב ז'בוטינסקי. כאשר הגענו לז'בוטינסקי 39 חשכו עני (אני לא יודע מה עם עיניה של טל אבל שלי חשכו) יען כי היה שם רק מספרה. לא ויתרתי לעצמנו ונכנסו לשם, שאלנו פה שאלנו שם, וגילתי שהייתי אידיוט מושלם.
הצוות היה כבר באפיסת כוחות (לא הפעם האחרונה לאותו המסע) והוחלט שוב פה אחד לחכות לאוטובוס, מה שבזמנו היה טוב ויפה – אם היה בסביבה תחנה! אחרי כברת דרך נוספת של כמה מטרים ספורים הופיעה למרחק תחנת אוטובוס כשמספר האוטובוס הרצוי מתנוסס על שלטה(!) הנווטת שלנו בדקה את המפות והחליטה "האוטובוס הזה טוב, נרד בצומת הראשונה בארלוזורוב" הו כמה שהיא עומדת להצטער!
[אוטובוס, מזגן, מושבים לא נוחים, מזגן, יורדים]
כאשר ירדנו מהאוטובוס תצפתה הנווטת קיוסק והחליטה פה אחד, אנחנו קונה ארטיק, מישהו (נרקומן לצורך העניין) פתח את המקרר, ולוחמת הקרב מגע שיודעת תמיד להשתמש בכח האויב כנגדו השתחלה בזמן הזה לתוך מקרר הארטיקים עם ידה ופשפשה לעצמה שלגון זה או אחר, לפתע (וכאן בא הקטע של 'הו היא עומדת להצטער' ממקודם) מישהו (נרקומן לצורך העניין) החליט בלי התראה מוקדמת לסגור את המקרר, אולי כי מצא לעצמו משהו למאנצ'יז ואולי כדי שהקור לא יברח בזמן שהוא מתלבט. מצורף מצב"ת צוות להמשך המסע.
מנהיג – נוכח – בריא – מזיע
נווטת – נוכחת – יד פצועה
לוחמת – נוכחת – יד פצועה
אשת חיל – נוכחת – יד פצועה
וכו'
אחרי עוד כברת דרך שהפעם ארכה יותר מהמצופה וארטיק שנמס מהר יותר מהמצופה גם כן, הגענו לאזור של ז'בוטינסקי 39. לא בפעם הראשונה באותו היום חשכו עיני! היה כתוב 'רמי שירותי נדל"ן' אבל לי הובטח 'רפי שירותי צריבה' שיפשפתי עיני…. לאחר שניות מספר הצלחתי להתמקד יותר ומצאתי! (יוריקה) רפי! עברנו את הכביש מנסים לדרוך רק על הקווים והגענו לחנות של רפי. בלבי ציפיתי שיהיה סגור שרפי לא יהיה בין החיים או שאני לא אצליח לעבור בדלת, אבל לא! זהו נגמר המזל הרע. דיברתי עם ולאחר שיחה קולחת של כמה משפטים החליט "אני לא יכול, אין לי את השבב(12C508/A זוכרים) הנה חזר המזל הרע.
פה מבחינתי נגמר המסע
ארכיון הבלוג: החייל האמיץ אבוטבול
מקדונלדס, פלייסטיישן, צ'יפ
לכל בעלי הווי – הגיע הזמן לחגוג ולשמוח, לאחר שנינטנדו סגרו את השאלטר של הBOOT-CD שעבד עד גרסאת התפריט 3.2 עכשיו בגרסא 4 של התפריט יש אקספלויט חדש שנותן לכם להתקין את הHBC (Home Brew Channel) ללא הדיסק של זלדה ובלי שתצטרכו לפתוח את המכשיר ולהתקין את הצ'יפ.
תגובות אחרונות