אבוטבול

כואבת לי הרגל, מקודם טיפסתי על איזה כסא מתוקף תפקידי כאוסף לשוניות של פחיות דיאט קולה בתקווה שיום מן הימים אני אזכה בטיול לברזיל, נו-צ'אנס אבל לפחות יש לי תקווה.

כמו כן לפני שעה קלה הודיעו לי שנבחרתי להיות בן 5 חברה שיהיו דגלנים בטקס יום העצמאות המרכזי, אני מוחמא מאוד, אבל נראה לי שאוציא מזה פטור. אין מצב שאני אעמוד בלחץ הנפשי והפיזי של לדגל במשך חודש וחצי בשביל שעה של טקס שמשודר בכל רחבי הארץ ובמקומות נבחרים בעולם. מצד שני, אולי זה יהיה טוב לדיאטה שלי, להתרחק קצת מהמסגרת של גלי צה"ל ויציאות כל יום כי ברגע שאני מגיע לשם אני אהיה במסגרת של בסיס סגור באחסניה בירושלים. אני חושש ומתרגש מקווה ויודע שאעשה לבסוף את הבחירה הנכונה. כולם הלכו עכשיו הביתה ונשארתי במשרד לבד, המפקדת שלי ביקשה שאסיים עוד כמה דברים אבל הכאבים בברך באמת ובתמים מפריעים לי להתרכז, מזל שהגעתי היום עם רכב, אני לא יודע איך הייתי עובר את זה בלי. אמרתי לרס"ר שלא יעשה לי שמירות או משמרות בראשון לפברואר בגלל שיש לי אירוע, ערב במה כמובן, שאני הולך להנחות. אני מקווה שכל מי שיוכל יגיע.

בכל אופן, אני אלך להתעסק בקורקי עכשיו. נדבר יותר מאוחר, צ'ירס.

ארכיון הבלוג: החייל האמיץ אבוטבול במה חדשה, צבא, קורקי.נט

היום בבוקר יצאתי לצבא די מוקדם אחרי שהתחלתי לפרסם את הפוסטים שלי גם באולטינט בעזרת התוכנה המגניב של לירון, בעצתו של נחום המגניב. התעוררתי די מאוחר, שבע וקצת, כשבעצם הייתי אמור להתעורר כבר בשש בשביל להדליק דוד בשביל להתקלח ולהאתרגן ליציאה מוקדמת. בבוקר צחצחתי שיניים עם המשחה החדשה שנטע-חסע הביאה לי, היא עבדה די טוב והורידה לי חלק ניכר מהצהוב בשיניים, חסע אמרה שבתום חמישה ימי שימוש, אני אמור לראות תוצאות סופיות.

כשהגענו לתל אביב אכזבה רדפה אכזבה, דיירת אחת הבריזה לנו כשהייתה אמורה להראות לנו את הדירה שהיא עוזבת בקרוב, עוד אחד שבאנו לבקר בלילה פעם החלטנו לראות ביום כשיש שם אור, היה מזוויע וירדנו מהעסק סופית. אחרי זה בצבא הציקו לי כרגיל וממש אין לי כח לדבר על מה שעבר עלי, כל מה שאני יכול לספר זה שיש לי גירוי מעצבן מאוד בגרון שגורם לי להשתעל המון, וגם יש לי המון נזלת, יתכן מאוד שאני מצטנן שנית החורף. עכשיו אני אצל מיכל וצחי עם רות ובועז מחכים לחסה ולשקי.

אעדכן יותר מחר.

ארכיון הבלוג: החייל האמיץ אבוטבול יומיומי, צבא

אתמול היה יום מוי כיף! זה התחיל עם כך שאיחרתי לבסיס בארבע שעות בגלל שלא הרגשתי טוב, המפקדת שלי התחילה להשתגע ונזפה בי בטלפון, אחרי זה במרפאה קיבלתי גימלים בזכות הברכה שקיבלתי מאורה דרוקר ("גימלים עליך, סקורפי") אחרי זה הגעתי הביתה והמשכתי לחפש דירות בהומלס במ.ד.ס ובהומסיק, לא היו דירות חדשות מעניינות. אז התקשרנו (אני ובורלא) למה שמצאנו וקבענו להפגש עם בעלי הדירות היום (חמישי). אחרי זה הלכנו לתום שקי, הבאתי לו את הכרטיס טלוויזיה שלי, הוא בתמורה הביא לי שני הארדיסקים תקולים, בשביל שאני אראה אם אני אוכל לתפעל אחד מהם (שניהם של 20 גיגה) בנתיים הצלחתי להפעיל אחד אבל אני עדיין צריך להריץ עליו בדיקות לראות שאין לו סקטורים פגומים ואחר כך להתקין עליו לינוקס, אני שוקל להקצות רק 10 ג'יגה ללינוקס בגלל שיש מצב שאני ארצה להשתמש בעשר הנוספים בשביל כל מני טופונים אחרים. אחרי זה הלכנו לדיקסי, היה נחמד. בועז הצטרף יותר מאוחר והחלטנו לבדוק את הסטארסקי, היה שם מת רבתי. אז הצעתי צ'ירס, בצ'ירס היה יותר נחמד רק שתום החליט שהדרך שאני עשיתי מהדיקסי לאלנבי היתה יותר ארוכה מהדרך שהוא הציע, אני הגעתי דרך החשמונאים, איך שמיכל לימדה אותי, ושקי רצה שנבוא דרך אלנבי מסביב בהמשך של רחוב הרכבת (יהודה לוי) אני לא יודע אם זה בגלל שהוא היה שיכור, אוב גלל שהוא לא היה שיכור מספיק, הוא התקשר לדוד שלו והכריח אותי להכנס למונית ולבדוק את המרחק, מה אני אגיד לכם, צדקתי. אחרי זה גם ביקרנו בעוד פאב שבועז מכיר מזמן היה שם די יבש אך בועז סיפר לי שפעם זה היה מעוז חיי התל-אביב של כל האמני-רוק המזוקנים והצעירים, הצטערתי קמעה שפספסתי את התקופה היפה של המקום.

היום בערב יש מפגש עורכים, אבל הכי חשוב, רות חוזרת מקנדה!!! היא חושבת שאני אהיה בבסיס כשהיא תחזור אבל אני הולך להפתיע אותה בשדה התעופה, היא אמרה לי שהיא נוחתת בעשרה לחמש בצהריים. אני שומע עכשיו איזה שיר של האווארד שטרן שבוא הוא מקמפל כמה שירים שמזכירים בהם מדינות בארה"ב והוא צועק את שמות המדינות במקום המבצע המקורי, עכשיו, לכאורה זה לא מצחיק בכלל, אבל אני ממש נהנה מזה אני לא יודע למה. זה די מזכיר את שירי ההיפ-הופ המחתרתיים שיש להם את הכושי שצועק כל מני דברים, כן, בגלל זה השיר מצחיק. יש לי תכנון לצבוע את הראש, יחד עם בורלא, אני רוצה בלונדיני או ג'ינג'י, אין לי מושג איך זה יראה עלי, בטח מזוויע, אבל בחיים שלי לא צבעתי את השיער ואני רוצה מאוד. אני אעדכן יותר מאוחר כשיהיה זמן. אם יש לכם הצעות לדיסטרוים טובים ללינוקס תרשמו לי בתור תגובה, נכון לעכשיו, נראה לי שאני אלך על סוזה או דביאן.

ארכיון הבלוג: החייל האמיץ אבוטבול במה חדשה, גימלים, צבא

היום התקיים השלב הראשון במיונים לגלי צה"ל, המבחנים הראשוניים. המבחנם מורכבים מכמה חלקים, שאלון ידע כללי, תרבות, מוזיקה, עיתנואות ועוד כל מני שטויות כמו מפה עיוורת וכאלה. הגעתי ב10 בבוקר לגני התערוכה בתל אביב ושוב נדהמתי מכמות הכוסיות שיכולות להצטבר במקום אחד, ירדתי מההתרגשות כשנזכרתי שבעצם רוב הכוסיות ממשיכות מהמיונים ישר לקריה. בורלא ההומו קיבל טלפון במשכנו החדש וכבר התקשר להציק לי בבוקר, אמרתי לו שיצא מוקדם, אבל הוא משום מה, החליט שאני מסיים רק בחמש במיונים, אז הוא יצא רק באוטובוס של שלוש, זיבי שאני אחכה לו שעתיים בתל אביב בלי מעש, זיבי. את הדרך הביתה מגני התערוכה עשיתי בצורה די מוזרה, המיכל דלק של הבובה כמעט התרוקן והייתי צריך לשים לב שלא נגמר לי הדלק באמצע, פשוט שכחתי לתדלק אמש והיום כבר לא היה לי כסף עלי. בנינו; יש לי חשק לפיצה.

ארכיון הבלוג: החייל האמיץ אבוטבול גלי צה"ל, צבא

סתם הרגשתי שבזמן האחרון אני לא כותב מספיק, אולי אני מצפה מעצמי ליותר מדי, אולי אני לא מצפה מעצמי למספיק, אני כרגע נמצא בהרגשה כזאת שפתאום אני יכול להפסיק לפרסם את הבלוג בגלל שנמאס לי. אני יודע שלא נמאס לי הבלוג זה אחד המקומות שאני יכול להוציא את החרא שאני מחזיק בפנים, אמנם לא את כל החרא כי בכל זאת הרבה אנשים קוראים אותו, אבל את רוב החרא שמציק לי אני כותב בבלוג וזה עוזר לי המון.

היום בבסיס היה די בסדר, לא היתה יותר מדי עבודה, אבל היתה מספיק עבודה בשביל להעסיק אותי עד 20:00 בערב, אחר כך חזרתי הביתה עם הבובה ולא הופתעתי מחדש מהאופי המחורבן של הנהגים הישראלים שאני כמובן, נמנה בניהם. רותה התחברה לא מזמן לאינטרנט ודיברנו קצרות בצ'אט, אני מתגעגע אליה ברמות כל כך גבוהות. משהו שלא היה לי הרבה זמן. אני פשוט אוהב אותה. מחר אני הולך לבלות את כל היום בגני התערוכה בתל אביב, יש את יום המיונים לגלי צה"ל ואני אחראי על הקלדת הפרטים והמבחנים למחשבים, עבודת קבלנות מחורבנת, אבל מה לעשות… צבא.

ארכיון הבלוג: החייל האמיץ אבוטבול במה חדשה, יומיומי, צבא

כל סוף שבוע שמגיע אני מתמלא במחשבות על העתיד, זה לא קורה לי כל חודש או כל שנה, רק בסוף השבוע אני מתחיל להריץ במוחי אלפי מחשבות בהילוך סרק, מנסה להחליט מה הכיוון הכללי של החיים ומגיע למסקנה היחידה שבעצם אין לי מה לעשות עם החיים, אני חייל עלוב.

אתמול בערב הרבה אחרי שחזרתי מהבסיס, התקלחתי ונסעתי לבועז ניסינו לתקן מחשבים ישנים שלו וגיליתי שאני גיק-בלאי, לא הצלחנו להשמיש אפילו גרוטאה אחת. אבל מה שכן היה סשן די פורה של הקלטת מוזיקה, אחרי הרבה מלחמה עם הגיטרה ועם הווקאלים שלי בועז הצליח להרכיב טיוטא ראשונית למה שנקרא לבנתיים שיר המדבר. אני מקווה שיזדמן לי לשבת איתו על המשך בקרוב, אני נהנה מאוד לעבוד עם בועז הוא תמיד משרה הרגשה רגועה וכיפית, לא כמו אנשים אחרים שמעיקים על הנפש. אחרי זה יצאנו לחגוג לדוד ארינזון את היומולדת בדיקסי, היה מוי כיף! הגיעו למפגש החגיגי לאו דווקא בסדר הזה; אני, בועז, נטע וחבר שלה יונתן, שקי, סימון אריק ואחרונים חביבים הפששים ורד ודוד. היה מגניב וכולם צחקו והשמינו נטע קצת התעצבנה על הפלאשים שרצו מסביב לשולחן אבל זה די מתקבל על הדעת, הם עיצבנו. אחרי זה תום התעקש שנלך לסנוקר ואני לא יכלתי להתאפק אז הלכנו הביתה ואני ישנתי עד 13:00 בצהריים כשהעירו אותי, לא זוכר מי בדיוק.

יותר מאוחר כנראה בורלא יגיע למודיעין, ואז נלך לבית של מיכל, בתקווה שתום יתקלח. להתראות לבנתיים. ולא, אל תזכירו לי שיש עוד שבוע של צבא, בבקשה אל!

[טרום תקופת השמנים]

ארכיון הבלוג: אבוטבלוג - דה פורמר אישי, השמנים, מוסיקה, צבא

שוב אני תקוע בין כותלי המשרד המזוויע שלי, תמונתו של הכלב שלי מחייכת אלי מלוח השהם. החלטתי שאם אני מבלה כל כך הרבה זמן במשרד שכדאי שיהיה לי משהו שיחזיק את המוראל קצת מעל האדמה. היתה להם בעיה בדסק ועדי טלמור הוציא את כל העצבים שלו עלי, היה די משעשע ביחוד משום שאני נהנתי יותר ממה שהוא התעצבן, הם לא יודעים שאני שולט. עכשיו אני גומר את דו"ח התקלות ומחכה לאבא שלי שיבוא לאסוף אותי. יותר מאוחר אני אמור לבוא לבועז, אנחנו מקליטים כמה שירים קצרים וגם צריכים לעבוד על הרכבת כמה מחשבים, אולי סוף סוף יהיה לי מחשב אחרי היום. ביי בנתיים.

ארכיון הבלוג: החייל האמיץ אבוטבול גלי צה"ל, צבא, קצרצר

הקדמה חשובה מאוד: בדיוק לפני דקות ספורות סיימתי לכתוב בלוג של כמה פסקאות על כמה שהחיים שלי מחורבנים, אירוני או גורלי, הכל נמחק. הגיע הזמן לעשות סוויטצ' ולחקור את העניין לעומק.

במבט אובייקטיבי על השבוע האחרון; איבדתי ידידה טובה, פישלתי באודישנים, שיקרתי לכמה אנשים שלא רציתי לשקר להם וברחתי מכמה התחייבויות. למה?

ידידה טובה, היה סיפור די מסריח, בדקתי עניינים מסביב, מישהו חביב מאוד החליט לשים לי רגל ולגרום לה שתשנא אותי לעד והצליח, כל הכבוד גבר גבר. אני מתנחם בעובדה שאולי היא תמצא מישהו יותר טוב ממני.

אודישנים, לא ישבתי על החומר מספיק זמן, לא כתבתי תשובות מספקות ההצגה של החומר שלי הייתה כל כך דלה שגם אם הוא היה מצחיק בעליל לא היה ניתן להבין אותו וגיחוך היה בעצם נראה כמו משהו אלוהי.

אנשים ששיקרתי להם, בעיקר מהצבא, בעיקר כאלה שיכלו להכניס אותי לכלא – פק"ל להמציא תירוצים חדשים, נגמרו לי הישנים.

חוץ מזה, עכשיו זה נראה הרבה יותר טוב, בסה"כ היה שבוע עם די הרבה הפסדים, אבל גם התפתחתי נפשית כל כך הרבה, גם הספקתי לראות מלא דירות ויש לי הרגשה מאוד חזקה שעד פברואר אני כבר אכתוב את הבלוג שלי ממשכני הקריר והדלף עד שאמלא אותו בטופונים. בכל אופן, הגיע זמן לישון ורות, אם חשבת שאני שוכח אותך, את אהבלה, אני רק חושב עליך כל הזמן, תחזרי כבר.

ארכיון הבלוג: אבוטבלוג - דה פורמר יומיומי, צבא, שקרים

אתם בטח שמים לב שיש מספר בילגונים של הרס"ס ביום האחרון, אני מייבא את כל הבלוג הישן שלי, החלטתי שאבוטבול צריך להיות במקום אחד ולא מפוזר ברשת, לאחר מכן אייבא את הבלוג שהיה לי בתפוז. שימו לב. קטגוריה חדשה נפתחה ארכיון – חייל אמיץ [עודכן כרגע בקטגוריה שאתם קוראים עכשיו] והיא תרכז מתחתיה את כל הפוסטים מהבלוג הקצר שניהלתי בתקופת הצבא.
כאשר אסיים לייבא גם את תפוז תפתח קטגוריה חדשה בשם ארכיון – תפוז. וכו'.
אני משתדל להעביר את כל התגובות (מלבד הספאם, וכאלו לא ענייניות לחלוטין) למען האותנטיות גם השארתי את הקטגוריות המקוריות אז אמרו להן ברוכות הבאות, הן יצטרפו לבלוג הזה. לכו תדעו אולי גם אשתמש בהם.
אתם מוזמנים גם להגיב על פוסטים ישנים אם זה ממש לוחץ לכם, אם לא, אפשר לוותר, זה גם ככה כאן רק למטרות ארכוב.
הנה הלוגו של הבלוג הישן

תודה על הסבלנות, אבוטבול.

ארכיון הבלוג: החייל האמיץ אבוטבול אישי, בלוג, צבא

יו, צבא, עצבים. אני עכשיו בבסיס, אם אפשר לקרוא למקום הזה בסיס, בורלא יושב לידי, הגנבתי אותו דרך הרס"ר. הוא עושה לי שטיקים בכותפת הימנית של החולצה ובקרוב נצא לראות עוד דירות. אני מקווה שנמצא משהו מספק.

כן…

ארכיון הבלוג: החייל האמיץ אבוטבול גלי צה"ל, צבא, קיטור, קצרצר