אבוטבול

אררג!

לפעמים אתה לא יודע אם זה הם או אתה.
ואז אתה מבין, זה לא משנה בכלל.
כמו שאני רואה את זה כרגע, האוכלוסיה בארץ מתחלקת כרגע לשלושה חלקים
"יש משבר הומאניטרי בעזה, מגיע להם!" ~85%
"יש משבר הומאניטרי בעזה, אבל לא אכפת לי" ~15%
"ישראל גרמה למשבר הומאניטרי בעזה, אני אשיר בשבילם!" בערך עשר אומנים שמקבלים סטירות על ימין ועל שמאל. בעיקר על שמאל למען האמת.
אמנם אי אפשר להתייחס לציבור הטוקבקיסטים בטמקא כמדגם מיצג, אבל בהחלט אפשר לראות את המגמות שם מתקיימות גם "בעולם האמיתי".

ובכן, הפסקת האש בעיצומה, החיילים חוזרים הביתה, המילואימניקים חוזרים למקום עבודתם עם חודש חסד שבו אי אפשר לפטר אותם בזכות שירותם במילואים, אבל אין לדעת מה ילד יום, ובכלל, חודש שלם, ובייחוד במצב הכלכלי הנתון. כשרשת כמו סירקיט סיטי קורסת, אפשר להתחיל ולנחש מה גודל המפלה שהכלכלה האמריקאית נוחלת. מצד שני, האדוות שמכות בכלכלה הישראלית עוד אינן מאיימות כל כך כרגע, אבל יש עדיין בפני מה לחשוש כי לפי כל התחזיות, עוד לא טעמנו את מלוא מנת חלקנו, וגם יקח זמן מה עד שנרגיש את שברי החוסן הכלכלי של ארצות הברית והשווקים הקשורים אליה נופלים בחלקינו ופוצעים את אנשינו.
היו חזקים, ונסו לשמור על מוראל גבוה.
וכמו שאפילו חברי האתאיסטים ביותר אומרים בימים אלו בעז"ה ננצח.

כללי אמנות, אמריקה, הגיג, הרהור, ישראל, כלכלה, מלחמת עזה, עופרת יצוקה, צבא, קצרצר

הרבה אנשים בזמן האחרון רוחשים ובוחשים בכך שהצבא הישראלי הורג יותר מדי חפים מפשע ללא סיבה, הייתי רוצה לשפוך קצת אור על העניין הזה. הצבא הישראלי מתבסס בנרחבות על טוהר הנשק והומניטריות מקסימאלית ככל שיתאפשר, אבל כשאוייבנו בצד השני מתחבאים מתחת לבתי חולים, בתוך בתי ספר, ומאחורי ילדים תמימים, לפעמים לא נותרת ברירה.
תחשבו על זה.

כללי מלחמת עזה, עופרת יצוקה, צבא

2008 מסתיימת בקול תרועה עזה ומיד אחרי המסיבה אני מוצא את עצמי עם צו-8 בפיקוד העורף. מאז שהשתחררתי מגלי צה"ל לקחתי חלק בשירות מילואים פעיל (שמ"פ) בפיקוד העורף, בעיקר בתרגילים. היום אני רואה את כל התרגילים והחזרות מתגבשים למנגנון עבודה משומן כמעט-למשעי ואני גאה. אני גאה בצבא ובמדינה, על חזית ועורף חזקים, על הפגנת רפובליקניות ראויה לציון מטעם כל הגופים המעורבים בדבר. ואני גאה בתושבי הדרום על מסירות נפש למען שלומנו ושלום ילדנו.

החתולה בתמונה, היא החתולה המדוברת

ידיד שלי טס לחו”ל בעוד כשבוע והוא מחפש בית חם לקטי החתולה שלו.
היא מתוקה אמיתית, בזאת אני נשבעת, בערך בת שנה, פרוותית במיוחד, מעוקרת ובעלת אופי נעים, שקט ומתכרבל.

אם אתם מעוניינים לאמץ את הדבר החמוּד הזה, צרו קשר דרך הפוסט של מוסרת.

הייתי שמח לשמוע אם יש תושבים מהדרום שיוצא להם לקרוא בבלוג שלי, גם אם בטעות. תגיבו כאן, אני אשמח לדעת שאולי אני משעשע לכם את הזמן בין קסאם לגראד, ויותר מזה, ספרו לי מה אתם מרגישים, וכמה סבלנות עוד תהיה לכם לחטוף מהנבלות הללו בגדה. חוץ מזה הייתי מאוד רוצה לדעת, אם היה קם גאידמק 2 ומציע לכם מפלט על איזה חוף, האם הייתם עוברים למחסה או נשארים?
תמשיכו להיות חזקים חברים.

כללי בעלי חיים, חתול, מילואים, מלחמת עזה, פיקוד העורף, צבא, צבע אדום

דקה לפני שחזרתי מארצות הברית התחדשתי וחדשתי את בני ביתי עם קונסולת ויי של נינטנדו, מלבד העובדה שאין לי מושג איך אני אמור לכתוב את זה בעברית, ווי או וויי, אולי ויי או שסתם נשאר עם WII, אני מוכרח לציין שהמכשיר הקטן והלבן הזה גאוני. מראש רכשתי את הגרסא האחרונה של גיטר הירו לWII, שם אפשר ליצור שירים, להוריד שירים שאחרים יצרו, ולהוריד שירים חדשים למשחק כל הזמן, מה שהופך את המשחק לפחות או יותר חסר-זמן, או טיימלס, מכיוון שכל הזמן אני אוכל להוריד שירים חדשים (חלקם בתשלום וחלקם בחינם, מחכה שיהיה אפשר להוריד שירים של הביטלס).

בכל אופן, אחת הסיבות שרכשתי קונסולה מאמריקה, מלבד הפרש המחירים הענק, היא עניין המשחקים, משחקים אמריקאים (NTSC) יוצאים לשוּק הרבה לפני משחקים אירופאים (PAL) והם תמיד יותר זולים. הפתרון של ה"ישראלי" הוא צ'יפ, לפרוץ את הקונסולה ולאפשר לה בעצם להריץ משחקים צרובים שכל ילד בימנו יכול להוריד מהאינטרנט, אבל למי שלא כל כך רוצה לגנוב או ללכלך לעצמו את הקארמה, מכשיר אמריקאי הוא הפתרון הנכון. את בעיות החשמל פותרים עם שנאי פשוט מכל הום סנטר שמפחית את הזרם מ220 וולט ל110 עם הספק של מינימום 100 וואט, כמו שהספק של הוויי דורש.

למי שכן מחפש דרך לפרוץ את הWII בשביל להשתמש בתוכנות שהוכנו על ידי הקהילה (HOME BREW) או בשביל להריץ משחקים צרובים מבלי לפגוע במכשיר שלו, יש אפשרות לעשות פריצה רכה (מאנגלית: Soft Mod) זאתי בעצם עוקפת את עניין פקיעת האחריות, אבל מורכבת יותר ולא מוצעת לאנשים בארץ בעיקר בגלל שהאנשים שפורצים WII בארץ הם יותר פושעים מאשר חננות שיודעים להתעסק עם תוכנה. (להוציא כמה רוסים גאונים שפגשתי במהלך השנים, וסלחו לי על ההכללה, אבל פשוט הם היחידים שמוצאים את השילוב הנכון בין עבריינות לחוכמה).

בעתיד אני אפרסם מדריך מלא על איך לבצע את הפריצה הזאת.

עכשיו בנוגע לחרא שמתרחש בעזה, אני משתדל להשאר מעודכן, בתור גל"צניק לשעבר קשה לי להתחיל נסיעה בלי לפתוח גלי צה"ל ולשמוע מה קורה, ולכן רק אומר לכם, למי מכם שאולי התבלבל, שכשאומרים ברדיו או בטלוויזיה "לא מעורבים" עדיין מתכוונים לבני אדם, פשוט לא אומרים אנשים, או בני אדם, אומרים "לא מעורבים", ככה זה לא כואב כשהם מתים, נו אתם יודעים, כשמנסים לפגוע ב"כן מעורבים". ובלי לפתוח דיון פוליטי, אני מאמין שהמהלך שמבוצע על ידי הצבא כרגע הוא אחד המהלכים הנבונים ביותר שבוצעו מאז היציאה מלבנון. כן, זה אומר שאני חושב שכל ההחלטות שהקבינט הבטחוני עשה מהיציאה מלבנון עד היום היו כושלות ברמה שלא ניתן לחפר, אבל הפעם, לא היה מהלך יותר נכון.

אני יודע שיש המון שמאלנים שקוראים את הבלוג הזה, גם אם בטעות, אל תטעו חלק מחברי הטובים הם שמאלנים, אבל חלקם האחר גרים בדרום, ולא יעלה על הדעת שאזרחי מדינת ישראל, פריפריאלים ככל שיהיו, יחיו בפחד מתמיד. כך טענתי במלחמת לבנון השניה (שעדיין נחלה כשלון מפאת הנהגה כושלת), ואני לא זז מעמדתי, זאת הארץ שלנו, היחידה. היחידה שבה מדברים עברית, היחידה שבה הישראלים שונאים אחד את השני אבל במקרה צרה מגבים אחד את השני כמו אחים. היחידה שיש לנו. אני לא מתבסס על המקרא חלילה או על היסטוריה רחוקה. בתור אזרח, שזאת אדמתו אני מרגיש מחוייב להגנתה.

עכשיו בנוגע אליכם, תושבי הדרום הצחיח, היו חזקים, אני מזדהה אתכם ורוצה שתדעו שכל מי שאני מכיר חושב שאתם גיבורים, ומודה לכם על כך שאתם הספוג הארעי של הבועה התל-אביבית, לפחות לעכשיו, מעניין מי יהיה הבא בתור.

כללי WII, גלי צה"ל, מלחמת לבנון השניה, נינטנדו, עופרת יצוקה, צבא

בוקר טוב לכל המשקימים לקרוא את הבלוג של החייל האמיץ, כרגע יושב ספק ער ספק בשלבי התעוררות מול המחשב מקליד מספק מילים לפני שיוצא לבסיס. אתמול בערב אני ובורלא הזמנו פיצה, היה מגניב, ראינו גם פיוצ'רמה, אני משוגע על פיוצ'רמה, היה את הפרק שבנדר מצטרף למאפית הרובוטים, בנדר הזה מצחיק. אחרי זה גלשנו טיפה באינטרנט, גם חיפשנו דירות בלי יותר מדי הצלחה ולאחר כבוד גם פרשנו לשינה עריבה ומתוקה. פספסתי את הטרמפ שהיה לי בבוקר עם השכנה שלי, ועכשיו אני צריך לזוז כדי שאני לא אפספס גם את האוטובוס, ביי!

ארכיון הבלוג: החייל האמיץ אבוטבול פיוצ'רמה, פיצה, צבא, קצרצר

טוב אז עבר עלי השבוע כמעט הכי מחורבן השנה ואתמול בלילה היה כמעט הלילה הכי מחורבן השנה אבל כנראה שלו, אני מצפה לעוד יותר גרועים, היום בבוקר התקשרה על המפקדת הכלבה שלי ואמרה לי שאני הייתי אמור לעשות שישי. זיבי, אני עשיתי 3 שישי ברצץ כולל שבת אחת. למה תוקעים אותי, בכל אופן, היא הבטיחה לי תלונה, היא לא יודעת מול מי היא עומדת… יום ראשון יש את הצילומים של יתוש בראש וביום שני אין לי יותר מדי תעסוקה יום שלישי מגיע וכולי מלא התרגשות לקראת ערבמה שאותו אני הולך להנחות. אני מקווה שיהיה טוב, לא כל כך בא לי לכתוב מפאת השבוע המגעיל שעבר עלי אז אני פשוט אאכזב אותכם קצת ואעדכן שוב מתישהו.

ארכיון הבלוג: החייל האמיץ אבוטבול במה חדשה, צבא

כל גופי רוטט מעצבים עכשיו, אני נרגז וכובש את יצרי רק בשאריות של שפיות אבל לא על זה שהתקבלתי לדגלן בטקס יום העצמאות בעל כורחי, אלא בגלל שהמפקדת שלי החליטה שהיא רוצה שאני אחזור לבסיס עכשיו, כל מי שהיה במיונים לא חזר לבסיס, למה אני צריך לחזור, למה אני צריך להרגיש פריאר? משהו אומר לי שמחר אני אהיה חולה. נראה מה ילד יום, בכל אופן אני אצטרך להיות בבסיס בערב, אבל לא ציפיתי שזה יהיה בשעה כל כך מוקדמת. (כאן מגיעה קללה ארוכה מאוד) יאללה, אחרי שעברתי את השבת בכיף ואפילו לא תפסו אותי יושן בשמירה (חייל אמיץ) פתאום מגיע הקטע הזה מהמפקדת שלי. דווקא ממנה לא ציפיתי להתלכלכות שכזאת. ועוד היא אומרת לי שאני מקטין ראש, מתחשק לי ללכת לטקס יום העצמאות רק בשביל להרחיק את הראש שלי מהמיטה החולה הנקראת מחלקת מחשב בגלי צה"ל בפיקוד ש'. (השם המלא שמור במערכת) טוב, צ'או.

ארכיון הבלוג: החייל האמיץ אבוטבול גלי צה"ל, צבא

אוף, עדיין החייל האמיץ, עומד על המשמר כמו כלב על חתיכת סלאמי חצי-טריה, שמרתי היום מאחת בצהריים עד שבע בערב ותיכף אני הולך לשמור עד שבע בבוקר, אני די משתגע, גם האינטרנט נופל כל הזמן וקוראים לי לעלות לחדר מחשב וגם המפקדת שלי לא עונה בפלאפון… מעניין איפה כל הפעמים שהיא אמרה לי "בשביל זה אני משאירה את הפלאפון פתוח, בשביל שתתקשר בכל זמן לכל בעיה" זיבי היא לא עונה. מקודם באו אלי רותה ומיכל החמודות שאני חולה עליהן, גם צחי ותום רצו להצטרף ואפילו בועז אבל בגלל בעיות צבאיות לא התאפשר הדבר. בזמן שאני כותב, השן שלי כל כך כואבת, אתם לא מאמינים, אני מרגיש את פעימות ליבי בתור כאבי תופת בשן בינה בצד שמאל למטה, אני מרגיש אותה גודלת לתוך בשר החינכיים שלי. בדיומני אני שומע אותה חורקת בשן שלפניה, גורמת להיא להצמד יותר חזק ולהכאיב לי, איה.

אלוהים, אני יודע שאתה לא קיים, תאמין לי, אני לא מאמין בך, אבל תעשה שהשבת הזאת תגמר כבר. בבקשה.

ארכיון הבלוג: החייל האמיץ אבוטבול אמונה שלמה, במה חדשה, גלי צה"ל, צבא

בין בוקר לצהריים, אני יושב במחלקת מחשב שבבסיס גלי צה"ל שביפו הרחוקה. זר בארצי בן בני-דודים. בכל אופן לענייננו, אתמול הייתה מסיבת כיתה נוסח שקי. כולם הוזמנו, אף אחד לא בא, בסוף חלק נפגעו וחלק סתם הלכו עם הרגשה רעה הביתה (ולאו-דווקא בגלל ההמבורגר של 'מוזס'). רות החליטה ללכת עם אסיף וסיוון, את סיוון ורות אני מחבב מאוד, עם אסיף יש לי קצת בעיה אז העדפתי להשאר עם אנשים שאני יודע שלא יחממו לי את הדם יותר מדי. כשהגענו לשם, כצפוי, שררה קטסטרופה, דרור ושלי כבר ישבו במקס ברנר עם ארבעה מקומות פנויים ואנחנו היינו בחוץ קרוב לשמונה אנשים, בסוף הוחלט לעבור למוזס ושם דרשו שנחכה בחוץ לא פחות מחצי שעה. מיכל צחי ונטע הרגישו שאין יותר מדי עתיד לערב והלכו לקיוטו-סלסה אם לא הייתי תלוי בתום מבחינת הסעה וכספים, הייתי מצטרף אליהם. חבל לי שגם הם נטשו. אחרי זה אני, הילה, בועז, תום ובורלא התיישבנו במוזס לא הרבה אחרי הצטרפו גם דרור קסטל ושלי מהמקס ברנר, סעדנו את נפשנו. אחרי זה תום האפס הפולני הכריח אותנו לעלות לדירה, היה מצחיק מאוד השכנה שלו התעצבנה רצח וזה היה שווה כל רגע, חבל לי שלא התממשה האורגיה בגלל שמולי, הנהג המהיר מדיזינגוף לא הסכים לבתק את בתוליו באורגיה עם אנשים מחצית מגילו.

היום בבוקר הייתי ילד רע, איחרתי לבסיס, אבל ממש בקצת, בזמן האחרון אני מאחר המון, עוברת עלי תקופה די קשה עם שעות השינה שלי, יתכן שזה קשור להפסקת העישון ואולי זאת סתם עייפות נפשית, אני מקווה שהיא תעבור בקרוב. ההתלבטות בנוגע לדגלנות עדיין עומדת ובכפות המאזניים עומדים כרגע החופש מהבית ומהבסיס לחודש וחצי ומנגד הקירבה לחברים ולנוחות של הבית, עצם התאריך של האימונים שנופלים לי על היומולדת וכמה הפקות שאני אמור להשלים בגלי צה"ל עד סוף השירות שלי.

אתמול המפגדת אמרה שאני לא יכול לצאת יותר לקורסים בצבא, זה הרתיח אותי כי היא הבטיחה לי קורס כשהגיעה ומאז היא דחתה אותי, עכשיו היא אומרת שאין לי מספיק יתרת פז"מ בשביל לצאת לקורס מזורגג, על הזין שלי יתרת פז"מ, אני שולט.

משהו אומר לי שבשבת הזאת אני הולך להספיק לערוך הרבה יצירות בבמה, ואולי גם לכתוב כמה פוסטים טובים וארוכים בבלוג. אם אתם תוהים למה, זה בגלל שאני שומר ואני הולך להיות פה החל מעכשיו עד ליום ראשון בצהריים אז אם יש לכם משהו בראש, רק תגיבו ואני שלכם. נשתמע.

ארכיון הבלוג: החייל האמיץ אבוטבול במה חדשה, פזמ, צבא

כשאת אומרת שאת אוהבת, את פוצעת את הלב

על מה אני חושב כשאני יושב במשרד וכותב, בטח על דברים שעושים לי קצת כואב. איזה כיף זה לחרוז דברים שכביכול אמורים להיות בעלי משמעות עצומה אבל בפרקטיקה אינם יותר ממשחק לשון בשבילי. אז ככה, מה נשמע קוראים יקרים, אני מקווה שאצלכם סבבה כי גם אצלי די מאושר רק שאני חושש שבזמן האחרון אני מתחיל להסתבך עם שעות השינה בשנית. איחרתי למשרד היום, איחור של שעה, אפילו שהתעוררתי בתשע בבוקר ואפילו הספקתי להתארגן ברוגע, בלה-גארדיה היה פקק עצום נהיתה שם בריכת שחיה של מכוניות, בטח המפקדת שלי תפרגע אותי, היא גם ככה עצבנית. העצבים שלה הם הסיבה היחידה שבגללה אני שוקל באמת ללכת להיות דגלן.

נו מילא, תחזיקו מעמד.

ארכיון הבלוג: החייל האמיץ אבוטבול אהבה, צבא