דוד אבוטבול

בוקר טוב לכל המשקימים לקרוא את הבלוג של החייל האמיץ, כרגע יושב ספק ער ספק בשלבי התעוררות מול המחשב מקליד מספק מילים לפני שיוצא לבסיס. אתמול בערב אני ובורלא הזמנו פיצה, היה מגניב, ראינו גם פיוצ'רמה, אני משוגע על פיוצ'רמה, היה את הפרק שבנדר מצטרף למאפית הרובוטים, בנדר הזה מצחיק. אחרי זה גלשנו טיפה באינטרנט, גם חיפשנו דירות בלי יותר מדי הצלחה ולאחר כבוד גם פרשנו לשינה עריבה ומתוקה. פספסתי את הטרמפ שהיה לי בבוקר עם השכנה שלי, ועכשיו אני צריך לזוז כדי שאני לא אפספס גם את האוטובוס, ביי!

נכתב על ידי דוד אבוטבול \\ תגים: פיוצ'רמה, פיצה, צבא, קצרצר

טוב אז עבר עלי השבוע כמעט הכי מחורבן השנה ואתמול בלילה היה כמעט הלילה הכי מחורבן השנה אבל כנראה שלו, אני מצפה לעוד יותר גרועים, היום בבוקר התקשרה על המפקדת הכלבה שלי ואמרה לי שאני הייתי אמור לעשות שישי. זיבי, אני עשיתי 3 שישי ברצץ כולל שבת אחת. למה תוקעים אותי, בכל אופן, היא הבטיחה לי תלונה, היא לא יודעת מול מי היא עומדת… יום ראשון יש את הצילומים של יתוש בראש וביום שני אין לי יותר מדי תעסוקה יום שלישי מגיע וכולי מלא התרגשות לקראת ערבמה שאותו אני הולך להנחות. אני מקווה שיהיה טוב, לא כל כך בא לי לכתוב מפאת השבוע המגעיל שעבר עלי אז אני פשוט אאכזב אותכם קצת ואעדכן שוב מתישהו.

נכתב על ידי דוד אבוטבול \\ תגים: במה חדשה, צבא

כל גופי רוטט מעצבים עכשיו, אני נרגז וכובש את יצרי רק בשאריות של שפיות אבל לא על זה שהתקבלתי לדגלן בטקס יום העצמאות בעל כורחי, אלא בגלל שהמפקדת שלי החליטה שהיא רוצה שאני אחזור לבסיס עכשיו, כל מי שהיה במיונים לא חזר לבסיס, למה אני צריך לחזור, למה אני צריך להרגיש פריאר? משהו אומר לי שמחר אני אהיה חולה. נראה מה ילד יום, בכל אופן אני אצטרך להיות בבסיס בערב, אבל לא ציפיתי שזה יהיה בשעה כל כך מוקדמת. (כאן מגיעה קללה ארוכה מאוד) יאללה, אחרי שעברתי את השבת בכיף ואפילו לא תפסו אותי יושן בשמירה (חייל אמיץ) פתאום מגיע הקטע הזה מהמפקדת שלי. דווקא ממנה לא ציפיתי להתלכלכות שכזאת. ועוד היא אומרת לי שאני מקטין ראש, מתחשק לי ללכת לטקס יום העצמאות רק בשביל להרחיק את הראש שלי מהמיטה החולה הנקראת מחלקת מחשב בגלי צה"ל בפיקוד ש'. (השם המלא שמור במערכת) טוב, צ'או.

נכתב על ידי דוד אבוטבול \\ תגים: גלי צה"ל, צבא

אוף, עדיין החייל האמיץ, עומד על המשמר כמו כלב על חתיכת סלאמי חצי-טריה, שמרתי היום מאחת בצהריים עד שבע בערב ותיכף אני הולך לשמור עד שבע בבוקר, אני די משתגע, גם האינטרנט נופל כל הזמן וקוראים לי לעלות לחדר מחשב וגם המפקדת שלי לא עונה בפלאפון… מעניין איפה כל הפעמים שהיא אמרה לי "בשביל זה אני משאירה את הפלאפון פתוח, בשביל שתתקשר בכל זמן לכל בעיה" זיבי היא לא עונה. מקודם באו אלי רותה ומיכל החמודות שאני חולה עליהן, גם צחי ותום רצו להצטרף ואפילו בועז אבל בגלל בעיות צבאיות לא התאפשר הדבר. בזמן שאני כותב, השן שלי כל כך כואבת, אתם לא מאמינים, אני מרגיש את פעימות ליבי בתור כאבי תופת בשן בינה בצד שמאל למטה, אני מרגיש אותה גודלת לתוך בשר החינכיים שלי. בדיומני אני שומע אותה חורקת בשן שלפניה, גורמת להיא להצמד יותר חזק ולהכאיב לי, איה.

אלוהים, אני יודע שאתה לא קיים, תאמין לי, אני לא מאמין בך, אבל תעשה שהשבת הזאת תגמר כבר. בבקשה.

נכתב על ידי דוד אבוטבול \\ תגים: אמונה שלמה, במה חדשה, גלי צה"ל, צבא

בין בוקר לצהריים, אני יושב במחלקת מחשב שבבסיס גלי צה"ל שביפו הרחוקה. זר בארצי בן בני-דודים. בכל אופן לענייננו, אתמול הייתה מסיבת כיתה נוסח שקי. כולם הוזמנו, אף אחד לא בא, בסוף חלק נפגעו וחלק סתם הלכו עם הרגשה רעה הביתה (ולאו-דווקא בגלל ההמבורגר של 'מוזס'). רות החליטה ללכת עם אסיף וסיוון, את סיוון ורות אני מחבב מאוד, עם אסיף יש לי קצת בעיה אז העדפתי להשאר עם אנשים שאני יודע שלא יחממו לי את הדם יותר מדי. כשהגענו לשם, כצפוי, שררה קטסטרופה, דרור ושלי כבר ישבו במקס ברנר עם ארבעה מקומות פנויים ואנחנו היינו בחוץ קרוב לשמונה אנשים, בסוף הוחלט לעבור למוזס ושם דרשו שנחכה בחוץ לא פחות מחצי שעה. מיכל צחי ונטע הרגישו שאין יותר מדי עתיד לערב והלכו לקיוטו-סלסה אם לא הייתי תלוי בתום מבחינת הסעה וכספים, הייתי מצטרף אליהם. חבל לי שגם הם נטשו. אחרי זה אני, הילה, בועז, תום ובורלא התיישבנו במוזס לא הרבה אחרי הצטרפו גם דרור קסטל ושלי מהמקס ברנר, סעדנו את נפשנו. אחרי זה תום האפס הפולני הכריח אותנו לעלות לדירה, היה מצחיק מאוד השכנה שלו התעצבנה רצח וזה היה שווה כל רגע, חבל לי שלא התממשה האורגיה בגלל שמולי, הנהג המהיר מדיזינגוף לא הסכים לבתק את בתוליו באורגיה עם אנשים מחצית מגילו.

היום בבוקר הייתי ילד רע, איחרתי לבסיס, אבל ממש בקצת, בזמן האחרון אני מאחר המון, עוברת עלי תקופה די קשה עם שעות השינה שלי, יתכן שזה קשור להפסקת העישון ואולי זאת סתם עייפות נפשית, אני מקווה שהיא תעבור בקרוב. ההתלבטות בנוגע לדגלנות עדיין עומדת ובכפות המאזניים עומדים כרגע החופש מהבית ומהבסיס לחודש וחצי ומנגד הקירבה לחברים ולנוחות של הבית, עצם התאריך של האימונים שנופלים לי על היומולדת וכמה הפקות שאני אמור להשלים בגלי צה"ל עד סוף השירות שלי.

אתמול המפגדת אמרה שאני לא יכול לצאת יותר לקורסים בצבא, זה הרתיח אותי כי היא הבטיחה לי קורס כשהגיעה ומאז היא דחתה אותי, עכשיו היא אומרת שאין לי מספיק יתרת פז"מ בשביל לצאת לקורס מזורגג, על הזין שלי יתרת פז"מ, אני שולט.

משהו אומר לי שבשבת הזאת אני הולך להספיק לערוך הרבה יצירות בבמה, ואולי גם לכתוב כמה פוסטים טובים וארוכים בבלוג. אם אתם תוהים למה, זה בגלל שאני שומר ואני הולך להיות פה החל מעכשיו עד ליום ראשון בצהריים אז אם יש לכם משהו בראש, רק תגיבו ואני שלכם. נשתמע.

נכתב על ידי דוד אבוטבול \\ תגים: במה חדשה, פזמ, צבא

כשאת אומרת שאת אוהבת, את פוצעת את הלב

על מה אני חושב כשאני יושב במשרד וכותב, בטח על דברים שעושים לי קצת כואב. איזה כיף זה לחרוז דברים שכביכול אמורים להיות בעלי משמעות עצומה אבל בפרקטיקה אינם יותר ממשחק לשון בשבילי. אז ככה, מה נשמע קוראים יקרים, אני מקווה שאצלכם סבבה כי גם אצלי די מאושר רק שאני חושש שבזמן האחרון אני מתחיל להסתבך עם שעות השינה בשנית. איחרתי למשרד היום, איחור של שעה, אפילו שהתעוררתי בתשע בבוקר ואפילו הספקתי להתארגן ברוגע, בלה-גארדיה היה פקק עצום נהיתה שם בריכת שחיה של מכוניות, בטח המפקדת שלי תפרגע אותי, היא גם ככה עצבנית. העצבים שלה הם הסיבה היחידה שבגללה אני שוקל באמת ללכת להיות דגלן.

נו מילא, תחזיקו מעמד.

נכתב על ידי דוד אבוטבול \\ תגים: אהבה, צבא

כואבת לי הרגל, מקודם טיפסתי על איזה כסא מתוקף תפקידי כאוסף לשוניות של פחיות דיאט קולה בתקווה שיום מן הימים אני אזכה בטיול לברזיל, נו-צ'אנס אבל לפחות יש לי תקווה.

כמו כן לפני שעה קלה הודיעו לי שנבחרתי להיות בן 5 חברה שיהיו דגלנים בטקס יום העצמאות המרכזי, אני מוחמא מאוד, אבל נראה לי שאוציא מזה פטור. אין מצב שאני אעמוד בלחץ הנפשי והפיזי של לדגל במשך חודש וחצי בשביל שעה של טקס שמשודר בכל רחבי הארץ ובמקומות נבחרים בעולם. מצד שני, אולי זה יהיה טוב לדיאטה שלי, להתרחק קצת מהמסגרת של גלי צה"ל ויציאות כל יום כי ברגע שאני מגיע לשם אני אהיה במסגרת של בסיס סגור באחסניה בירושלים. אני חושש ומתרגש מקווה ויודע שאעשה לבסוף את הבחירה הנכונה. כולם הלכו עכשיו הביתה ונשארתי במשרד לבד, המפקדת שלי ביקשה שאסיים עוד כמה דברים אבל הכאבים בברך באמת ובתמים מפריעים לי להתרכז, מזל שהגעתי היום עם רכב, אני לא יודע איך הייתי עובר את זה בלי. אמרתי לרס"ר שלא יעשה לי שמירות או משמרות בראשון לפברואר בגלל שיש לי אירוע, ערב במה כמובן, שאני הולך להנחות. אני מקווה שכל מי שיוכל יגיע.

בכל אופן, אני אלך להתעסק בקורקי עכשיו. נדבר יותר מאוחר, צ'ירס.

נכתב על ידי דוד אבוטבול \\ תגים: במה חדשה, צבא, קורקי.נט

היום בבוקר יצאתי לצבא די מוקדם אחרי שהתחלתי לפרסם את הפוסטים שלי גם באולטינט בעזרת התוכנה המגניב של לירון, בעצתו של נחום המגניב. התעוררתי די מאוחר, שבע וקצת, כשבעצם הייתי אמור להתעורר כבר בשש בשביל להדליק דוד בשביל להתקלח ולהאתרגן ליציאה מוקדמת. בבוקר צחצחתי שיניים עם המשחה החדשה שנטע-חסע הביאה לי, היא עבדה די טוב והורידה לי חלק ניכר מהצהוב בשיניים, חסע אמרה שבתום חמישה ימי שימוש, אני אמור לראות תוצאות סופיות.

כשהגענו לתל אביב אכזבה רדפה אכזבה, דיירת אחת הבריזה לנו כשהייתה אמורה להראות לנו את הדירה שהיא עוזבת בקרוב, עוד אחד שבאנו לבקר בלילה פעם החלטנו לראות ביום כשיש שם אור, היה מזוויע וירדנו מהעסק סופית. אחרי זה בצבא הציקו לי כרגיל וממש אין לי כח לדבר על מה שעבר עלי, כל מה שאני יכול לספר זה שיש לי גירוי מעצבן מאוד בגרון שגורם לי להשתעל המון, וגם יש לי המון נזלת, יתכן מאוד שאני מצטנן שנית החורף. עכשיו אני אצל מיכל וצחי עם רות ובועז מחכים לחסה ולשקי.

אעדכן יותר מחר.

נכתב על ידי דוד אבוטבול \\ תגים: יומיומי, צבא

אתמול היה יום מוי כיף! זה התחיל עם כך שאיחרתי לבסיס בארבע שעות בגלל שלא הרגשתי טוב, המפקדת שלי התחילה להשתגע ונזפה בי בטלפון, אחרי זה במרפאה קיבלתי גימלים בזכות הברכה שקיבלתי מאורה דרוקר ("גימלים עליך, סקורפי") אחרי זה הגעתי הביתה והמשכתי לחפש דירות בהומלס במ.ד.ס ובהומסיק, לא היו דירות חדשות מעניינות. אז התקשרנו (אני ובורלא) למה שמצאנו וקבענו להפגש עם בעלי הדירות היום (חמישי). אחרי זה הלכנו לתום שקי, הבאתי לו את הכרטיס טלוויזיה שלי, הוא בתמורה הביא לי שני הארדיסקים תקולים, בשביל שאני אראה אם אני אוכל לתפעל אחד מהם (שניהם של 20 גיגה) בנתיים הצלחתי להפעיל אחד אבל אני עדיין צריך להריץ עליו בדיקות לראות שאין לו סקטורים פגומים ואחר כך להתקין עליו לינוקס, אני שוקל להקצות רק 10 ג'יגה ללינוקס בגלל שיש מצב שאני ארצה להשתמש בעשר הנוספים בשביל כל מני טופונים אחרים. אחרי זה הלכנו לדיקסי, היה נחמד. בועז הצטרף יותר מאוחר והחלטנו לבדוק את הסטארסקי, היה שם מת רבתי. אז הצעתי צ'ירס, בצ'ירס היה יותר נחמד רק שתום החליט שהדרך שאני עשיתי מהדיקסי לאלנבי היתה יותר ארוכה מהדרך שהוא הציע, אני הגעתי דרך החשמונאים, איך שמיכל לימדה אותי, ושקי רצה שנבוא דרך אלנבי מסביב בהמשך של רחוב הרכבת (יהודה לוי) אני לא יודע אם זה בגלל שהוא היה שיכור, אוב גלל שהוא לא היה שיכור מספיק, הוא התקשר לדוד שלו והכריח אותי להכנס למונית ולבדוק את המרחק, מה אני אגיד לכם, צדקתי. אחרי זה גם ביקרנו בעוד פאב שבועז מכיר מזמן היה שם די יבש אך בועז סיפר לי שפעם זה היה מעוז חיי התל-אביב של כל האמני-רוק המזוקנים והצעירים, הצטערתי קמעה שפספסתי את התקופה היפה של המקום.

היום בערב יש מפגש עורכים, אבל הכי חשוב, רות חוזרת מקנדה!!! היא חושבת שאני אהיה בבסיס כשהיא תחזור אבל אני הולך להפתיע אותה בשדה התעופה, היא אמרה לי שהיא נוחתת בעשרה לחמש בצהריים. אני שומע עכשיו איזה שיר של האווארד שטרן שבוא הוא מקמפל כמה שירים שמזכירים בהם מדינות בארה"ב והוא צועק את שמות המדינות במקום המבצע המקורי, עכשיו, לכאורה זה לא מצחיק בכלל, אבל אני ממש נהנה מזה אני לא יודע למה. זה די מזכיר את שירי ההיפ-הופ המחתרתיים שיש להם את הכושי שצועק כל מני דברים, כן, בגלל זה השיר מצחיק. יש לי תכנון לצבוע את הראש, יחד עם בורלא, אני רוצה בלונדיני או ג'ינג'י, אין לי מושג איך זה יראה עלי, בטח מזוויע, אבל בחיים שלי לא צבעתי את השיער ואני רוצה מאוד. אני אעדכן יותר מאוחר כשיהיה זמן. אם יש לכם הצעות לדיסטרוים טובים ללינוקס תרשמו לי בתור תגובה, נכון לעכשיו, נראה לי שאני אלך על סוזה או דביאן.

נכתב על ידי דוד אבוטבול \\ תגים: במה חדשה, גימלים, צבא

היום התקיים השלב הראשון במיונים לגלי צה"ל, המבחנים הראשוניים. המבחנם מורכבים מכמה חלקים, שאלון ידע כללי, תרבות, מוזיקה, עיתנואות ועוד כל מני שטויות כמו מפה עיוורת וכאלה. הגעתי ב10 בבוקר לגני התערוכה בתל אביב ושוב נדהמתי מכמות הכוסיות שיכולות להצטבר במקום אחד, ירדתי מההתרגשות כשנזכרתי שבעצם רוב הכוסיות ממשיכות מהמיונים ישר לקריה. בורלא ההומו קיבל טלפון במשכנו החדש וכבר התקשר להציק לי בבוקר, אמרתי לו שיצא מוקדם, אבל הוא משום מה, החליט שאני מסיים רק בחמש במיונים, אז הוא יצא רק באוטובוס של שלוש, זיבי שאני אחכה לו שעתיים בתל אביב בלי מעש, זיבי. את הדרך הביתה מגני התערוכה עשיתי בצורה די מוזרה, המיכל דלק של הבובה כמעט התרוקן והייתי צריך לשים לב שלא נגמר לי הדלק באמצע, פשוט שכחתי לתדלק אמש והיום כבר לא היה לי כסף עלי. בנינו; יש לי חשק לפיצה.

נכתב על ידי דוד אבוטבול \\ תגים: גלי צה"ל, צבא