דוד אבוטבול

המנטור ואחד האבות של מבוכים ודרקונים מת ברביעי למרץ, 2008, בגיל 69, יהי זכרו ברוך. כנראה שלא רק לי יש מזל נאחס עם גלגולי הצלה.

למי שלא שיחק משחקי תפקידים אי-פעם. הרגישו חופשיים לעבור הלאה. מי שכן, נא לא לשתות בזמן שאתם צופים בסרטון הזה שנוצר בעזרת דמויות מעובדות בזמן אמת מהמשחקים "summoner" ו"Red faction". שניהם נעשו על ידי Volition והופצו על ידי THQ. הדיבוב וההפקה של הסרטון מגיע אלינו מקבוצת "דגי המלח המתים" (Dead Alwives) והם בעצמם מאיזור ויסקונסין ואפשר לקרוא עליהם עוד כאן.

תודה לפרה מפרינוד, יש גם עכשיו גירסאת פלאש בסגנון 8-ביט ישן.

נכתב על ידי דוד אבוטבול \\ תגים: וידאו, מבוכים ודרקונים, מצחיק לי, עצוב

כשהוגה בך, יקירתי
נאלם אני דום
שירה אינה נוצרת בליבי
או שגוועת היא פתאום

מחילה ממך גברתי
על שעזבתי באותו יום
דמעות זולגות מעיני
כל לילה.

מנשק דמעה חמה מלוחה
דמיונית
מלטף קווצת שיער חומה ומדמיין
את ריחך באפי.

אין מטאפורה מספיק חמוצה
לטעם שהפך דייר קבע בפי
הים יכול לנחם לרגע קצר
אבל מיד אחר כך, אני שוב לבדי

תזכרי את הדברים הטובים
החיבוקים, הנשיקות, השירים
ותשכחי בבקשה. שאני בוכה
כל לילה

מנשק דמעה חמה מלוחה
דמיונית
מלטף קווצת שיער חומה ומדמיין
את ריחך באפי.

נכתב על ידי דוד אבוטבול \\ תגים: אהבה, עצוב, פרידה, שירה

שואה, שואה, שואה, שואה, שואה, שואה, שואה, שואה, שואה, שואה, שואה, שואה, שואה, שואה, שואה, שואה, שואה, שואה, שואה, שואה, שואה, שואה, שואה, שואה, שואה, שואה, שואה, שואה, שואה, שואה, שואה, שואה, שואה, שואה, שואה, שואה, שואה, שואה, שואה, שואה, שואה, שואה…

ועדיין זה צובט בלב.

נכתב על ידי דוד אבוטבול \\ תגים: מוות, עצוב, קצרצר

22 ימי זכרון חלפו על פני.
ביקור אחד משמעותי בפולין/צ'כיה וגרמניה ואין סוף בדיחות שואה. כאלו עם טעם טוב, כאלו עם גוון שחור ועוד כאלו שאני מתבייש לספר. מדי שנה אני שומע עוד עדויות. עוד סיפורים, כל טקס נושא איתו סיפור שגורם לי לבכות מבפנים, ממש, דמעות מלוחות כאלו, אבל רק מבפנים. כשחזרתי מפולין אולי ירדה דמעה אחת כשנכחתי בטקס הזכרון. באושוויץ חלקתי ליהודים שנשארו שם כבוד נוסף ולא אחרון בהחלט כאשר שרתי ביחד עם חברים לשכבה. שירים עצובים, של זכרון. והיום הזכרון הזה הוא חלק גדול ממני.

אני לא חושב שהסיפורים יפסיקו לזרום ולהישמע, שישה מליון יהודים זה לא פחות משישה מליון סיפורים. אלו שלא יכלו לספר את שלהם ולא הצליחו להעביר את מילותיהן הלאה באמצעים של כתיבה או דיבור. את סיפורם נותר לנו רק לגזור ולדמיין מרסיסי הסיפורים האחרים שגולשים אט אט מהמודע אל הדמיון.
השירים ברדיו מפגרים. אני לא מעוניין לשמוע שירים. אני מעוניין לשמוע סיפורים. אני מעוניין לגמוע זכרונות שלא שלי. בשביל שאוכל להעביר הלאה, לדור שלא ידע. בשביל שאוכל לקום בבוקר ולהגיד תודה למדינה שאני חי בה.

הרשו לי לשתף אתכם שיר, שלא אני כתבתי.
נדר / אברהם שלונסקי

על דעת עיני שראו את השכול
ועמסו זעקות על לבי השחוח
על דעת רחמי שהורוני למחול
עד באו ימים שאיימו מלסלוח
נדרתי הנדר: לזכור את הכל
לזכור - ודבר לא לשכוח.

דבר לא לשכוח - עד דור עשירי
עד שוך עלבוני עד כולם עד כולהם
עדי יוכלו כל שבטי מוסרי.
קונם אם לריק יעבור ליל הזעם
קונם אם לבוקר אחזור לסורי
ומאום לא אלמד גם הפעם.

נכתב על ידי דוד אבוטבול \\ תגים: אמנות, עצוב, שואה

ג'יימס בראון, אחד היוצרים האהובים עלי מבטן אמי ועד היום אשר קולו, מקצבי שיריו והמוזיקה הייחודית שלו העניקה לו את הכינוי סנדק הנשמה (GODFATHER OF SOUL) עזב אותנו היום.
מבחינתי הוא אחד המייסדים הגדולים של מוזיקת הפאנק והדיסקו.

בן 73 היה במותו, אושפז בבית חולים אתמול ומת ב1:45 בבוקר, היום מסיבה לא ידועה, כנראה סיבוך של דלקת הריאות בגינה אושפז.

"I wanted to be somebody"

נכתב על ידי דוד אבוטבול \\ תגים: אמנות, עצוב, פאנק

השבוע קברנו את בן דודה שלי בפעם השניה, לפני כשש שנים הוא נהרג בקנדה, רכבו החליק על הקרח בכביש והתנגש בעמוד, הפגיעה בראשו היתה קטלנית. היתה הלוויה בקנדה אליה לא יכלתי להגיע. השנה, המשפחה עלתה מקנדה ויחד איתם העלו את ארון הקבורה של בן דודה שלי. זכיתי לקבור את בן דודה שלי ביחד עם המשפחה, בפעם השניה. איך שהוא, הדבר לא היה יותר קל על אף אחד, הכאב הקהה חזר והכה באופן מאוד ברור פעם נוספת כאילו זה קרה אתמול ואני השתוממתי, איך אפשר לעבור דבר כזה פעם שניה.

חתימה טובה לכל המאמינים, אולי אצום, אולי לא אצום, כנראה שהשנה פגעתי בכמות די גדולה של אנשים, בלי לספור את עצמי כמובן, בפנים אני מקווה שסלחו לי על הסף אבל לא אבקש מחילה מיוחדת מאף אחד. כלום אומר לאיש.

אין לי באמת על מה לבקש סליחה, רק רציתי לשמוע את קולך פעם נוספת. סליחה.

קיבלתי את תעודת הסטודנט שלי, הלחץ גובר.

חג שמח.

[יריב אבירן רסט אין פיס]

נכתב על ידי דוד אבוטבול \\ תגים: הלוויה, יריב אבירן, מוות, סוף, עצוב