אם הרבה פעמים תהיתם לעצמכם איך היה מרגיש חלום, אם הייתם יכולים לצלם אותו בסרט ולנגן אותו אחר כך, כשהתעוררתם; אז לצערי אין חדשות מיוחדות ועדיין אי אפשר לעשות את זה. אבל הבחור הזה ממש מתקרב.
סרטו של טרי טיימלי, קיבל את השם ההולם כל כך "סִינֶסְתֶזְיָה".
אני מציע מסך גדול, חדר חשוך וראש צלול (שיעול).
וידאו קליפ, או יותר נכון סטילס קליפ נחמד שמצאתי ברשת לשיר נרקומנים של החברים של נטשה, קצר מספיק בשביל שארצה עוד, ארוך מספיק בשביל להבין את הקטע. מגניב.
לקראת יום העצמאות ניסו כמה ישראלים לארגן מסיבת טראנס גדולה בטוש, כפר במרחק של שעת נסיעה ועוד עליה של חצי שעה במעלה ההר.
זה התחיל אתמול, אוטובוס מקומי מקאסול לוארשני, עשרות ישראלים נדחפו לאוטובוס עד אפס מקום, ואז התחיל להתמלות הגג, היינו בערך 20 איש על הגג של הלוקאל באס וכל מי שאי פעם היה על גג של לוקאל יגיד לכם שזה לא כמות שכיף לסוע איתה על הגג. הגענו עד למניקאראן (כפר בהמשך הכביש מקאסול) שם הנהג החליט שאנחנו יותר מדי כבדים והוריד את כל יושבי הגג, כך שהיינו תקועים שם כי האוטובוס הבא לורשני היה יוצא רק עוד שעה. לאחר שיקולים כבדים התפצלנו ל4 מוניות שלקחו כ50 רופי כל אחד עד למחוז חפצנו וכך הנסיעה המשיכה. כשהגענו לכפר היתה לי הרגשה שמסיבה כבר לא תהיה וכמעט חזרת על עקבותיי רק שאז הופעל עלי לחץ כבד מצד חברים לעלות איתם בכל אופן. וכך עלינו.
הנוף שאפשר לצפות בעליה ובירידה מטוש הוא אחד היפים בהודו לטעמי, ההרים המושלגים במלוא הדרם והטבע עוטף אותך באופן שאתה מרגיש שאתה כבר מטייל במדבר ירוק. לטוש הגענו לאחר שעה קלה וכצפוי, כל הגסט האוס-ים, היו מלאים עד לאפס מקום. חבר אחד בעל תושיה מצא לנו שלושה חדרים בגסט האוס בחלק הנמוך של טוש, פרקנו את הדברים והלכנו להתאספות הישראליאדה במסעדה.
המארגנים פתאום החליטו שזאת לא מסיבת כובע (שכל אחד שם כמה שהוא רוצה) אלא שחייבים לארגן 500 רופי מכל בן אדם (60 איש לפחות) בשביל שהם יוכלו להשכיר את הציוד, מסתבר שההודי שהיה אמור לתת להם את הציוד הבריז להם והם הולכים לקחת מבן אדם אחר עכשיו. אחר כך כששישים איש שילמו התחילו הצרות האמיתיות. השמש שקעה, והמסיבה שהיתה אמורה להתקיים בשדה מריחואנה קרוב רק התרחקה מהאופק באופן די לא מפתיע. לפתע התחילו שמועות על כך שהמסיבה תתחיל רק בבוקר מכיוון שאין ירח ואף אחד לא יכול ללכת בחושך הזה למסיבה (הירח הזה, כל פעם הוא מפתיע מחדש). מה שלא עצר את זרם הנרקוטיקס, אנשים שתו MDMA וטיפות ACID בלי שום מוסיקה וכבר ראיתי שהמסיבה היחידה שתהיה היום זה במסעדה העלובה שישבנו בה, עם רמקולים בגודל של קופסאת גפרורים.
לפתע, משום מקום (עלק) הופיעו כ11 שוטרים שהתחילו לעצור ישראלים על ימין ועל שמאל, בעיקר בשביל בקשיש והתוצאה הסופית בני ישראל-0 שוטרי הודו-המון בקשיש.
את המסיבה שלנו עשינו מסביב למדורה שאילתרנו צמוד לגסט האוס שלנו שגם אותה כיבו לנו בערך ב00:00. כנראה שמסיבה נורמאלית אני כבר לא אראה כאן.
לפעמים, כדאי להזהר עם הדברים שאוכלים בהודו. אולי ספיישל זה לא רק סוג של מונית, ואולי בעצם זה כן סוג של מונית, אבל זה יקח אותכם ליעד אחר לגמרי ממה שהתכוונתם אליו.
(מוקדש לל. באהבה, שלא תדעי יותר סרטים רעים 
)
תגובות אחרונות