יופי, אני שוב על הכסא הנוח שלי שמול המחשב, בורלא משעין את ראשו על כתפי, ריח הגאזים עולים באוויר, נישאים על גלי החום הרנדומלים שעולים מתנור האח שדולק בקומת הקרקע של ביתי, לא נותרו לי מטלות בחיים ולכן אוכל לפרט בפניכם את הערב שעבר עלי.
יצאנו לפני מספר שעות, צמד החמד, המפגר ואחיו ותל-אביב, עיר הקודש, הייתה מוקד עלייתנו. בדרך אספנו קרוב משפחה של המפגר ואחיו מראשון, אחיו של המפגר וקרוב המשפחה היו בדרך לחתונה בתל-מונד ולכן הם הורידו אותנו ליד כפר אז"ר. שם עמדנו וחיכינו לדוד של המפגר, מולי. מולי התמהמה. בעוד אנו עומדים בתחנת אוטובוס שכוחת אל תום ובורלא פצחו בדיון מרתק-לא-בכלל על אפקט העיניים האדומות שקורה לעיתים בתמונות. בורלא הסביר לתום שזה קורה בגלל שהפלאש מקטין את האישונים והדם שנאגר בהם עושה כל מני דברים ואז התמונה יוצאת עם אדום בעין, תום התחיל לפחד ואמר שאין שם דם בכלל, לא ידוע מי ניצח כי בדיוק מולי הגיע.
מולי, הסיפור החם של תל אביב. מולי הוא נהג מונית שמרבה להסתובב באיזור דיזנגוף ומרכז תל אביב, למי שיוצא לסוע עם מולי זאת בהחלט חוויה מיוחדת שאליה – אין חוויה מתקנת. אם תום שקי פולני כבד, מולי הוא התרכיז שממנו הכינו את תום שקי, ותום שקי מהול, כמו שאתם לא מאמינים. כל נושא שיחה שיעלה או לא יעלה, יזכה לשטף מילים וחקירה צולבת מימין לשמאל של נהג המונית חד הלשון, ולבסוף עוד הוא ישלך אתכם לשלום עם כמה שטרות.
יאקוזה, סושי – אכול כפי יכולתך. אני חושב שהיום בלילה היתה פעם בין היחידות בחיים שלי, שאכלתי יותר מכפי יכולתי. הגעתי למצב שלא ידעתי אם לעמוד או לשבת מרוב שהאוכל לא רצה לרדת. בורלא לא עזר בכלל כשעשה קולות של עיכולים ושיחרורי גאזים שונים, שקי נשאר אדיש ורק קיטר על הסמים שאנחנו מעשנים (לצורך העניין, לא נשאר כלום לעשן כי הוא גמר הכל, פלוס אנחנו ילדים טובים שמתנדבים באל-סם, אסור לעשן!) טו מייק לונג סטורי שורט, היה נחמד, היה מרק, היה מצחיק היה סושי.
אפטר בעזריאלי, באמת שאני במצב של אפיסת כוחות, תיכף גם תבינו למה, בעזריאלי הסתובבנו קצת ועלינו לגג, צילמתי כמה תמונות ריגול של זוג שהחליט שהגיע הזמן לבתק את גשר עזריאלי מבתוליו ולהתחרמן עליו עד שמתכת נהיתה אדומה מחום. בורלא רצה להגיד לנכדים שלו שהוא השתין על גג העולם אז הוא הטיל את מימיו המגעילים על ברז כיבוי שעל הגג של עזריאלי, אם אחד מאנשי עזריאלי קוראים את הפוסט הזה, יש לי תמונות, אני מוכן למכור תמורת מחיר הוגן. (גמיש) ואחרי זה ירדנו על מילקשייק וגלידה ביטבתה (יוזמה עצמאית לחלוטין של שקי). כשאח שלו התקשר ואמר שהוא מחכה לנו למטה, עוד היינו לפני ההזמנה של הגלידה, אז חיש-מהר ירדנו וחיפשנו יציאה, אבל מה, אחרי 12 בלילה, אין מאיפה לצאת מקניון עזריאלי, זאת אומרת, יש – אבל לא הדרכים הקונבנציונליות, אין שילוט והדבר היחידי שעזר לנו להגיע היה מבטא רוסי-חצי-ישראלי של עובד נקיון שהיה שם, אז בוריס, תודה.
הדרך הביתה, אין מה להגיד, היה מצחיק כל כך שעד עכשיו שורפת לי הבטן ומדי פעם אני צריך להשתעל בשביל להעביר את התקף האסטמה שצברתי בנסיעה חזור, כל הדרך סינוורנו אחד את השני עם המצלמות שלנו, אם תום יואיל בטובו להעלות כמה תמונות ממה שהוא צילם זה יהיה נחמד, אני לא צילמתי כלום – הייתי בלי פילם. אח של תום חושב שהוא לבטח נרקומן מינימום עם כל הסיפורים שהמצאנו עליו, אמרנו לאח של תום שהוא (תום) גמר לנו את כל הקססה, מסופקני אם גילי יודע מה זה קססה, אבל לפחות הוא יודע שתום גמר לנו אותה. אין יותר מה להגיד, באמת, אני מקווה שהסושי יצא בלי בעיות, אני צופה צונאמי רציני באסלה, לילה טוב.
ארכיון הבלוג: החייל האמיץ אבוטבול
מולי, סושי, סמים קלים, תום שקי, תל אביב
בכל אופן, אני רק יכול להגיד שנשברתי ועשנתי ארבעה סיגריות, אבל אני מתנחם בעובדה ששתי כוסיות על שברו אותי. יאללה, נשתמע.
תגובות אחרונות