חזרתי לערוך פרוזה ושירה באתר במה חדשה ואני מרגיש שאיפהשהו גם חזרתי לחפש את עצמי. כאילו התפלק לי סוויצ' ישן במוח שקורא לי לצאת ולבדוק אם אני מי שאני באמת או שאני באמת מי שאני באמת בגלל שככה שכנעתי את עצמי.
בת דודה שלי, הילה, חזרה מקנדה, כל המשפחה עשתה עליה, אני ממש גאה בהם. הם מספרים שהמון יהודים בקנדה רוצים לעלות אבל חלקם מפחדים ולחלקם פשוט קשה לעזוב אדמה יציבה בשביל לפתוח דף חדש אחרי שנים של הסתגלות והשרשה. כשהייתי בפריז יצא לי לדבר עם מספר יהודים, גם בקולם נשמעה כמיהה לארץ המובטחת אבל מעטים מהם באמת עשו משהו בשביל לחזור.
מעניין איך אני הייתי מתנהג באותו מצב. אף פעם לא גליתי למרות שפינטזתי על כך אינספור פעמים. פנטזיה אחת עדיין דבוקה לקרבי, אחרי שנת המכינה אקח את עצמי ואטוס לפריז לתקופה של כשנה (או, אהמ חצי שנה פריז ואז חצי שנה לונדון) בשביל לחיות קצת בתרבות אחרת, להיות איש העולם הגדול, זה תמיד גירה אותי עד מאוד.
עכשיו אני נוסע לרחובות ללמד את בת דודה שלי קצת עברית, התנהגות ישראלית מהי, איך מכינים פלאפל, לעשן נרגילה כמו שצריך
תגובות אחרונות