דוד אבוטבול

אני משתדל לא לתת לבלוג הזה נימה אישית יותר מדי. כמובן, אני דוחף פה את החרא הכי מזוויע שאני יכול לגרוע ממחשבותי הסוטות ביותר, אך עדיין אני לא משתף אתכם בחיי האמיתיים. הפעם אני רוצה דווקא כן.
אני אוהב בקרים, האוויר הקריר שמנקה את הסינוסים, השמש המפציעה כל נים לילי חסר כוכבים ובייחוד ריח הטל אשר נופל חסר חיים מעלים רטובים של סתיו לא ממומש.
אזי עבדכם הנאמן פוקח עיניים אפופות קורי שינה והחושך בקושי צולח דרכו על אישוניו של איש, התהפכות אחרונה בחומה של מיטה, וקופצים החוצה כמו גיהנום שקפא.

אני שונא בקרים.