הכותרות שוב נצבעות באדום, בתוכן אפשר למצוא שמות שיככבו בזכרון הקולקטיבי למשך כמה חודשים, אולי מספר ימים, תלוי בהלך הרוח, ולאחר שוב יעלמו. מספרים תופסים את מקומן של שמות לאט לאט, ככל שהזמן מתקדם והכמות עולה ולא רק חיילים מצטרפים לרשימה.
ראיתי אתמול קצת חדשות, מאז שעזבתי את העבודה לא יצא לי לשמוע יותר מדי חדשות, אבל עכשיו הרגשתי חייב. יש משהו מרגיע בחדשות, גם אם יהיו לי יריות מחוץ לחלון ובחדשות יגידו שהמצב מתקרר אני ארגיש בטוח לצאת ולצעוק 'תפסיקו לירות, אומרים שהמצב מתקרר', לא שאני סגור על איך ולמה מצב מתקרר ומי מלכתחילה דואג לחמם אותו.
מפחיד אותי לחשוב רחוק, על תרחישים מיליטנטים בהם אני אצטרך להכנס למקלט. אף פעם לא הייתי במקלט, רק בחדר אטום וגם אז זה היה בשבילי יותר כמו משחק, מי רץ הכי מהר לחדר האטום כשהצפירה נשמעת ומי לובש הכי מהר את המסיכה, הייתי סופר פיצוצים של טילים שהתרסקו. הטילים היו רק הדף בשבילי. הם הרעידו את החלונות קצת, אבל אף פעם לא פגשתי אותם פנים אל פנים. רק בטלוויזיה, ואז אמרו שהמצב התקרר אז המשכתי הלאה.
מעניין אותי איך קורה מצב שמדינה מאבדת את הפטריוטיות שלה, נכון, יש לנו צבא, אני אוהב את הצבא שלנו והדרג המדיני הצבאי מנסה לעשות את הטוב ביותר בניהול הצבא הזה, אבל איך זה יתכן שאין שום התנגדות עממית ציונית? איך זה שאנשים בישראל חוטפים וחוטפים וחוטפים ומאמינים בצבא בעיניים עצומות? האם כולם כאן פשוט מאמינים לחדשות כשאומרים שם שהמצב יתקרר? אני יודע דבר אחד לבטח, בקרוב מישהו ירים את הכפפה ויתחיל לסגור חשבונות בצורה עוקפת-ממשלה. לא יודע מי, לא יודע איך, אבל כמו שאני מכיר את הישראלים, הם… אנחנו - לא פריארים.
ברגע שזה יקרה, הכל יהיה פה יותר יפה כי אנשים יתחילו לכבד אותנו יען כי אנחנו מכבדים את השטח שלנו.
אחינו בניכר יפה שאתם שולחים כסף בתמורה לכך שבניכם נשארים במרחב המוגן שמחוץ לארץ, אבל מדי פעם זה לא כל כך מספיק. מעניין אם במלחמה הזאת הפחד או האומץ ינצחו.
בנתיים אנחנו מפסידים.
נכתב על ידי דוד אבוטבול
\\ תגים: המלחמה בלבנון, הפסדנו, מלחמת לבנון השניה, מקלט, ציונות
תגובות אחרונות