למרגלות המפל ישבתי וחלמתי
על פתיתי שלג שנמסו באוויר, ונספגו בעורי
ואז פקחתי עיני. אין יותר פתיתים, רק מים מזוהמים.
אחד הכפרים המתויירים ביותר על ידי תיירים הודים, באזור של מנאלי לפחות. שווה לבקר בשביל המפל, החוויה ההודית, והשלווה שמוצאים בדרך חזרה לגסט האוס.
אם בכל זאת בא לכם מעיינות חמים, תחזרו לקאסול לטאג'י. אח טאג'י.
בשגעון של הרגע, יובל ועומר החליטו שנוסעים למנאלי, כמובן שזה היה בתכנון אבל זה היה אמור להיות רק בעוד שבוע. אז מצאתי את עצמי אורז בצהרי יום האתמול את המוצ'ילה שלי ועוזב את המאמא למנאלי. עזיבת קאסול היתה יותר קלה ממה שחשבתי, בעיקר מכיוון שעזבתי עם שני חברה מקסימים שבעצם עשו לי את השהות בקאסול. בערך בשש בערב לאחר עצירה קצרה בקוּלוּ הגענו לאחר כבוד לניו-מנאלי, לרגע הרגשתי בחזרה במיין בזאר, רק שלפי שמועות כרגע במיין בזאר 47 מעלות בעוד אנחנו קפאנו מקור (והיינו לבושים אפילו בהתאם). עוד על ניו מנאלי בהמשך, אבל בנתיים עלינו לאולד-מנאלי שהתגלה להיות אזור מטריף לכל החושים. חנויות, בתי קפה, מוסיקה, אנשים, ואפילו קיבלנו הצעה להתנדבות בלב הישראלי ויכול להיות שנעשה את זה.
אז כשיהיה עוד לעדכן, אעדכן.
שבוע טוב, מתגעגע.
