אבוטבול

פקחתי עיני, דואג לשפשף אותן מספר פעמים טרם התבוננתי בצג הטלפון הסלולרי. לא היתה הודעה וגם לא צלצול בודד, שטפתי את פני וחזרתי להתבונן בשנית במסך הצבעוני שמעולם לא נראה חיוור כל כך, גם לא כשהיה כבוי. התקשרתי למענה הקולי, מקווה שבאמצע הלילה לא נותרה קליטה בשביל שיחתך, מתרגש בפנים רק מלדמיין את קולך הרך, משאיר לי הודעה, כל הודעה.

כמובן שלא היית שם, נמאס לי לדמוע בפנים והתחלתי לזלוג החוצה. ניערתי את עצמי חזק, הלא עשרות פעמים הבטחתי לעצמי שלא אתן לזה לקרות בשנית. ואת, עשית זאת ובגדול.

ארכיון הבלוג: עם הראש מעל המים אהבה, מונולוג

היא חזרה מהדרום, ישר לתוך ליבי. דיממתי מבפנים כשהיא חייכה. באופן רובוטי הדלקתי סיגריה ורודה נוספת והמשכתי לשחק עם הצ'ופסטיקס שלי, לפחות הסושי היה טעים. אנשים פעלו מסביבי, המלצרית מהמטבח לשולחנות וחלילה למטבח, השומר מדי פעם נדד במחשבתו לעבר מקום שבו הוא מקבל יותר ממינימום, המארחת חייכה חיוך סתמי לעוד זוג שנכנס.

בשולחן לידי ישבו בחור נבוב ובחורה בעלת חיוך פצוע, הם התנשקו, הסתכלתי עליהם וראיתי אותי ואותה, ישבנו שם וגם אנחנו התנשקנו. היא החזיקה לי את היד, ליטפתי אותה קלות. היה לה ריח נפלא. דחפתי עוד רול אחד לפה ולעסתי. כמה סתמי.

ארכיון הבלוג: עם הראש מעל המים מונולוג, סושי