ארכיון

רשומות עם הטג ‘ליאור בורלא’

2005 בסימן שאלה

2 ינואר, 2005
סגור לתגובות

טוב, אתמול התחילה לה שנת אלפיים וחמש לספירה, סה"כ לא קרה משהו מאוד מוזר בשבת שעברה ולא כתבתי בגלל שרוב היום לא הייתי בבית, התעוררתי ב13:00 בצהריים משאון רעשי המטבח והג'חנון (אני בכלל מרוקאי, מה הקשר ג'חנון) וכמעט מיד לאחר מכן הלכתי עם בורלא למיכל שמחשבה עשה לה בעיות ואני נחלצתי לעזרתה כמו ג'נטלמן. בכל אופן, מי ששמע אותי ברדיו ביום שישי בלילה (היו פריצות בעשר וחצי, אחת עשרה ארבעים ושתים עשרה חמישים) לבטח כבר יודע מה היה בטי.אל.וי. מי שלא שמע, אחזור על הדברים בככמה מילים מסכמות. היו טונות אערסים, מלא אנשים שחשבו את עצמם לשיא המהפכה בתרבות הקלאברים, פלצני סלקציה בכניסה, אנשים על אקסטה שקפצו בחוץ כמו ארנבים או שפנים, שירותים מסריחים, בנות יפות, בנות מכוערות, בנות יפות שקפצו, בנות מכוערות שקפצו, זיקוקים ב12:00 נשיקות, מוזיקה גרועה, אנשים גרועים, רמת משכל נמוכה בהרבה מהווליום של המוזיקה, תקליטנים מפגרים בלי חוש קצב, מאיה בוסקילה, נאמר מספיק, לדידי. אחרי זה הגענו במונית, אני והבורלא, לביתה של מיכל בה התקיימה מסיבה הזוייה למדי, לכבוד השנה החדשה. צחי בילה את רוב הערב מתפלל לאלוהי הניאגרה, נטע החליטה שאני ביצה, כשניסיתי להחזיר לה בזה שהיא חסה, היא השיבה "אני חסה כל החיים שלי, אתה היום ביצה בפעם הראשונה בחיים שלך" אני עד עכשיו צוחק. באיזהשהו שלב בלילה התפרקו משם כל האנשים לדוקסה, ביניהם, בז, דניאל, בועז, שקי, איתי, קסטל, נמרוד, יובל ועוד שאני בטח לא זוכר או לא יודע. אני, מיכל, צחי, נטע ובורלא נשארנו ומאוחר יותר הלכנו אני, מיכל ובורלא לפיצה שש בש, נטע ביקשה שנביא לה גם משולש על הדרך, נראה לי שאני ומיכל היחידים שלא הקיאו את הפיצה.

יותר מאוחר הלכנו אני ובורלא וישבנו לקפה בקפה ביאליק שנמצא מאחורי המיי קופי שופ, המקום תפס לעצמו שיק תל-אביבי מסורתי כולל הכל; מלצריות פלצניות אנשים חמודים ואגואיסטים, אוכל מאתגר גסטרונומית ועיתון שירותים של שלשום זרוק במקומות נבחרים על הבר. הזמנו כריך-קרואסון שבעצם היה כריך עם גבינת אמנטל, האם וממרח בוטנים (לא חמאת בוטנים) בליווי של חסה, הכריך היה די טעים, לא הכרתי את השילוב הזה ואני חושב שהוא די גירה אותי. מומלץ לנסות, הקפה שלהם היה די גרוע, הקפוצ'ינו רוייאל שלי היה כמעט חסר טעם ובורלא גם די התלונן על הקפוצ'ינו שנפל בחלקו. משם המשכנו לדירה שהיינו אמורים לשכור, הפעם אבא שלי פגש אותנו שם בשביל לתת את מנת דעתו על הדירה, על בעל הבית ועל התנאים. עברנו ביחד עם בעל הבית על הדירה וכשסיימנו, אבא שלי העלה בפיו כמה רעיונות שלא חשבתי עליהם לפני כן ופחות או יותר שכנע אותי להמשיך לחפש, בורלא קצת התבאס אבל התעקש שנעשה משהו ששנינו נהיה שלמים איתו. צריך להמשיך ולחפש.

עכשיו אני בבסיס, המפקדת שלי יושבת לי חזק על הראש, די קשה לי בלי סיגריות, שמרתי על זה בסוד עד עכשיו אבל קרוב לשבוע שאני לא מעשן. כל הכבוד לי, בכל אופן, קוראים לי לתקלה. אמשיך לעדכן בקרוב!

ארכיון הבלוג: החייל האמיץ אבוטבול , , , ,

פוסט אחרון לשנה האזרחית הזאת

31 דצמבר, 2004
סגור לתגובות

סוף 2004 מתקרב אלינו ברעש רעמים מתגלגלים ותמרות עשן הנשאות ממחוזי המזרח הרחוקים, כולם בקשב מלא לקראת תחילת השנה החדשה, וכחובתי הנגררת עלי לפרסם רשומה אחרונה, לשנת 2004.

לפני שאתחיל את הפוסט, אני רוצה לרשום את הבטחותי לעצמי לשנה החדשה (New Years resolutions).

  • להפסיק לעשן (בשלבים)
  • לעשות דיאטה
  • לעבור לתל אביב
  • להשתחרר מהצבא
  • לחפש מי ינענע אותי
  • למצוא עבודה מספקת ומכניסה
  • לא לעבוד בזנות
  • להיות עם תאומות
  • להיות עם שלישיה
  • להיות עם עוד תאומות ביחד עם שלישיה
  • אפשר גם אחיות מאומצות
  • לזכות בלוטו/טוטו

היום בערב הולך להיות ערב מיוחד, אני ובורלא הולכים לטי.אל.וי, אני הולך לשדר מהשירותים של המועדון, אם תרצו תוכלו לשמוע פריצות שידור שלי בגלי צה"ל, בתוכנית של לירון תאני לכבוד השנה החדשה, אני אמור לסיים שם בסביבות השעה אחת בלילה ואחרי זה לצאת למסיבתם של מיכל וצחי המגניבים ביותר שהחליטו לחגוג את הסילבסטר בהרס ביתם. אני מקווה שיהיה ערב מגניב, עוד אין לי עם מי להתנשק, מסופקני אם אמצא במועדון מישהי שתהיה בקטע של להתנשק בשירותים, בורלא אמר שבחצות אלך לי לשירותים של הבנות לראיין, יש לו קצת שכל שהסמים לא מחקו, אין מה לדאוג, בדירה בתל אביב זה יעלם.

שנה אזרחית טובה לכולם! (גם בורלא מאחל)

ארכיון הבלוג: החייל האמיץ אבוטבול , ,

עוד שבת עברה בשקט

19 דצמבר, 2004
סגור לתגובות

החייל האמיץ שוב במשרד, עכשיו, בין תקלה לביקור במרפאה כותב את הרשומה הראשונה של השבוע. מה היה לי ביום שבת… מפגש של פיג'ו סיטרואן ספורט ישראל שלא הגעתי בגלל שחרפתי כמו דוב, ביקור די קצר אך מעניין גסטרונומית אצל הסבתא המרוקאית בקרית מלאכי, מפגש עם כולם (מיכל, צחי, רות, בועז, בורלא, אסיף והדר שאני חולה עליה) וערב די משוגע שנגמר בצורה פחות יפה ממה שיכל היה להיגמר בה. בואו נתחיל. יום שישי בלילה, כמו שאתם יכולים לקרוא בבלוג, אני קצת שיכור בבית של רותה מחכים במאנצ'יז של אלכוהול להמבורגרים שמגיעים שעתיים אחרי ההזמנה, מנסים למצוא להורים שלה מקום לשבת בו בשביל שהם לא יפריעו לנו לעשות רעש ובלאגן, בו זמנית, משחקים בלאק ג'ק על אלכוהול, כמובן שהבית תמיד מנצח (אני הדילר ונראה כמו בית) אז שתיתי בערך הכי פחות. לבסוף הערב נגמר בשלום כאשר ההמבורגרים והצ'יפס חוסלו בגרגרנות יתרה על ידי ועל ידי בורלאונה, והצ'יפס של רותה חולק בן הגרגרנים הגדולים כי רעבונה חלף. לבסוף הואילה בטובה התותה והקפיצה אותי ואת בורלא הביתה, הלכנו לישון שיכורים אך מרוצים ביודעין שצריכים להתעורר בסביבות תשע בבוקר בשביל לשטוף את הרכב. בשמונה וחצי השמש התדפקה על זכוכית חלוני וביקשה כבדרך אגב עלייתה לשמים גם להעיר אותי למען אשטוף את הרכב שלי, ברב כבוד לשמש סגרתי את התריס, כיביתי את הפלאפון וחזרתי לישון. כאשר התעוררתי בצורה לא טבעית לחלוטין אך בהחלט לא על-טבעית (צעקות בבית) בשעה 13:00 בצהרי-שבת כבר היה מאוחר מדי בשביל להגיע למפגש אז נסענו אני בורלאונה ואמא שלי לסבתא שלי בקרית מלאכי. הגענו, היה טעים, כולם נהנו, פגשתי את סבתא שלי שלא ראיתי כבר כמה שבועות וחזרנו הביתה אחרי ביקור קצר ולא פורה אצל דודה שלי. בחזרה מלוס אנג'לס גמרתי אומר לא לצאת בערב שישי יען כי אימה גדולה נחה על ראשי, יום ראשון-בוקר-צבא. כמה שעות אחרי זה, אני, ליאור, רות ותום או לפי מילון מיכל; אני, האנאלפבית, רות, והמאותגר הידרואידית. נסענו לנו על כביש איילון בדרך לבאז-סטופ, אני די חיבבתי את המקום, זול אנשים לא מציקים, מלצריות מפגרות, מוזיקה נחמדה וכדורגל על מסך גדול, בכלל אווירה של חו"ל. מכאן העניינים מסתבכים: הדר היתה צריכה להחזיר את הרכב לאמא ולכן יצאה מוקדם עוד לפני שבועז, מיכל וצחי הגיעו, רותה החליטה ששום דבר מהתפריט של הבאז סטופ לא מספק את בטנה האנורקסית אז אסיף, מיכל, רותה וצחי שמו צעדם לכיוון המקס ברנר. כשהגיעו לשם גילו שהיה תור ארוך במיוחד והחליטו לסור לאמא הגדולה הלא-היא ביג-מאמא ולסעוד את נפשם בספגטי וקינוחים. ככה התפצלה לה המחלקה… כשסיימנו ארבעת הגברברים, בבאז-סטופ החלטנו להצטרף לאחרים אצל המאמא. בגלל שאני לא אוהב להתלכלך אני אתן למיכל לעשות את העבודה עם הרשומה הקוטלת שכתבה בעניין.

ארכיון הבלוג: החייל האמיץ אבוטבול , , , ,

המבורגרים אצל הפותה

18 דצמבר, 2004
סגור לתגובות

זהו, רשמית אין לי חיים, אני רות ובורלא שתינו די הרבה (הוא לא לידי לשאול למה הוא אחרון, אבל אני מניח שהוא היה רוצה לדעת, אז בורלא, כי אתה הומו). אני טיפה מסוחרר, שיחקנו בלאק ג'ק על אלכוהול, אני הייתי הדילר אז שתתי הכי פחות. לבורלא יש כל מני סיפורי סמים על מאנצ'יז, מעניין לי תתחת. עכשיו אנחנו בעיצומה של שיחת טלפון שבסיומה אמור לצאת אלינו משלוח של המבורגרים לבית של תותה, בו זמנית, ההורים שלה מאימים להגיע אז היא מנסה לשלוח אותם לבית קפה באזור. ראבק, אנחנו צריכים דירה בתל אביב או משהו. זה התחיל ממאנצ'יז רציני לפיצה אבל רותה שכנעה אותנו שתכין משהו, אחרי שראינו מה יצא, החלטנו פה אחד שצריך להזמין אוכל, ההמבורגרים היו האופציה היחידה מפאת המיקום החרא שלנו, הכל היה סגור. אמאלה ההורים של רות באים, בלאגן עכשיו אנחנו צריכים למצוא פתרון, ביי.

ארכיון הבלוג: החייל האמיץ אבוטבול , , , ,

על חלומות שנגמרים בצלצול טלפון

15 דצמבר, 2004
סגור לתגובות
הלך לי כל כך טוב, כל מה שרציתי שיקרה, קרה. הייתי די שמח על כך שסוף סוף בחיים שלי העינינים הולכים כמו שצריך והדברים זורמים בכיוון הכללי שהייתי רוצה שיזרמו בו, תום צלצל אז התעוררתי.הגעתי בשש בבוקר הביתה, אני לא מבין מה דחוף לאנשים להתקשר בבוקר צהריים המוקדמים? מה, אני הולך למות בערב? התקשרו אלי לבדוק אם אני מוכר את הרכב, פיג'ו 106 ראלי, שנת 96, זאת הבובה שלי, האהבה שלי, החור בכיס שלי. אני לא מוכר אותה. ביום שבת יש מפגש של מועדון פי.אס.איי הלא הוא מועדון פיג'ו סיטרואן ספורט ישראל, אני אסע עם בורלא כנראה, למפגש אמורים להגיע נציגים של פי'גו סיטרואן ישראל ואנחנו עומדים לחגוג את הפיכת המועדון לעמותה. שזה דבר די גדול בשביל מועדון חובבי רכב, בין הראשונים בארץ.

תיכף בורלא יתעורר ואז נלך לאכול משהו, בערב אמור להיות לי דייט שאני קצת חושש ממנו כי אני לא שלם עם עצמי בקשר למשהו, אני כמובן אעדכן עוד פעם בזמן הקרוב אבל בנתיים. שמרו על עצמכם.

ארכיון הבלוג: החייל האמיץ אבוטבול , ,