דוד אבוטבול

השבוע האחרון היה עמוס בחדשות מהארץ ומהעולם. סוף השבוע עוד לא התחיל וכבר נרשמו טופיקים חדשים לדיונים של שבוע הבא בבקרים של גלי צה"ל, המעבורת המצרית, קריקטורה היפרבולית מעיתון זר זה או אחר, מדיניות ה'אין-תגובה' על הקסאמים, שברור מאיבה שלא תעבוד, באמת נכשלת כשלון חרוץ. סבא"א, הגרעינים של איראן ומעוצת הבטחון. ועוד עשרות נושאים שלא התדפקו על דלת פוסט זה משום שהם לא מעניינים לי את הזרת, או שפשוט לא עשו מספיק רעש בשביל להתפס אצלי באג'נדה הגם ככה מוזנחת שנקראת סדר-יום אקטואלי.

הגשם שהצטבר אתמול בעננים באופן אפרורי ואיטי, כאילו מגשש אחר הרגע הנכון לתפוס איזה ברק ולהתפרץ באופן מרגש לפני האדמה ומשם לחלחל ביחד עם הלבבות העצובים והשמחים, כשנסעתי אתמול הביתה, ג'ניס ג'ופלין התפוצצה מהדיסק ברכב. היא צרחה.

היום מישהי ציטטה לי אותה במסנג'ר, התמוגגתי בשקט, בלי לספר.

אחותי שתהיה בריאה או משהו, הרסה לי את המצלמה בטיול השנתי שלה. פצפצה את כל מסך האל.סי.די והפכה אותו לגוש חסר תועלת של אור וצבעים. לשאר מכלולי המצלמה (Nikon Coolpix 2100) שלום.

ציפור הרעם
מקבלת סקירה מרפרפת מטמקא, מה שגורם לי להתרגש ובו זמנית להרגיש סלידה מסויימת מעצמי, אף פעם לא אהבתי את ת'אנדרבירד, ופתאום כשטמקא מספרים על כל מעלותיה, בא לי לעבוד איתה שוב. רק לציין שאני פגשתי את תאנדרבירד מגירסותיה המוקדמות יותר שהיו מגיעות בחבילות הבסיס של אובונטו. אם תרצו להתנסות בעצמכם תוכלו להוריד מכאן

פולקסוואגן פוגשת את גוגל
רויטרס מלשינים על מגע משולש של גוגל פולקסוואגן ואנווידיה במטרה ליצור מערכת ניווט שמבוססת על מנועי המיקום והמפות של גוגל, נשמע טעים.

נכתב על ידי דוד אבוטבול \\ תגים: אספסוף, גאניס גופלין, חדשות, יומיומי, מוסיקה

די רגיל למען האמת, בוקר, צבא, שביזות יום ג' לפחות מחר יש לי יום חופש ואני עושה משמרת לילה ואז יוצא לחמשוש כיפי, זה כמעט מוציא לי את החשק מלהוציא גימלים ולעשות לי שלשוש. החלטתי להוסיף קטגוריה חדשה לבלוג שלי בה אני אשתף אתכם בדברים שאני מקבל בדואר, כל מני תמונות מצחיקות, סרטי צונאמי, דברים מפחידים ומשעשעים ודברים שלא כדאי לכם לפתוח כשיש אנשים שמסתכלים מאחורה. קצת כואבת לי השן ואמרו לי ללכת למרפאת שיניים, אבל אני מפחד מרופא שיניים ונראה לי שאני אמשוך את זה עד שזה יהיה קריטי, כמו כן גם נתפס לי השריר בבטן, אין לי מושג איך, לא עשיתי כפיפת בטן אחת כבר חודשים.

נו מילא, יהיה טוב, פוסט ראשון בקטגוריה החדשה בקרוב מאוד. אם יש לכם דברים שאתם רוצים שיופיעו בבלוג בקטגוריה החדשה אתם מוזמנים לשלוח לי למייל:  עד חמש מגה כל קובץ. אם זה יותר, תחלקו את זה בראר.

[באמת, אפשר לוותר על זה נכון?]

נכתב על ידי דוד אבוטבול \\ תגים: יומיומי

היום בבוקר יצאתי לצבא די מוקדם אחרי שהתחלתי לפרסם את הפוסטים שלי גם באולטינט בעזרת התוכנה המגניב של לירון, בעצתו של נחום המגניב. התעוררתי די מאוחר, שבע וקצת, כשבעצם הייתי אמור להתעורר כבר בשש בשביל להדליק דוד בשביל להתקלח ולהאתרגן ליציאה מוקדמת. בבוקר צחצחתי שיניים עם המשחה החדשה שנטע-חסע הביאה לי, היא עבדה די טוב והורידה לי חלק ניכר מהצהוב בשיניים, חסע אמרה שבתום חמישה ימי שימוש, אני אמור לראות תוצאות סופיות.

כשהגענו לתל אביב אכזבה רדפה אכזבה, דיירת אחת הבריזה לנו כשהייתה אמורה להראות לנו את הדירה שהיא עוזבת בקרוב, עוד אחד שבאנו לבקר בלילה פעם החלטנו לראות ביום כשיש שם אור, היה מזוויע וירדנו מהעסק סופית. אחרי זה בצבא הציקו לי כרגיל וממש אין לי כח לדבר על מה שעבר עלי, כל מה שאני יכול לספר זה שיש לי גירוי מעצבן מאוד בגרון שגורם לי להשתעל המון, וגם יש לי המון נזלת, יתכן מאוד שאני מצטנן שנית החורף. עכשיו אני אצל מיכל וצחי עם רות ובועז מחכים לחסה ולשקי.

אעדכן יותר מחר.

נכתב על ידי דוד אבוטבול \\ תגים: יומיומי, צבא

אתמול חגגנו לרות את שיבתה הביתה, חגגנו את זה בסושי שאני הזמנתי אותה בגלל שהייתי חייב לה על התערבות מהפסיכומטרי. מיכל הציעה שנלך לזומה, בסדר. אני לא מספיק מאופס על עצמי בשביל לכתוב ביקורת על הזומה, אני יכול לכתוב כמה דברים: יקר, די טרי, שירות גרוע, עיצוב מדהים, אווירה נהדרת. אז אכלנו שם, אני, רותה, בועז, מיכל, צחי, נטע-חסה, נטע-הילדה, יונתן חבר של נטע-הילדה, סיוון וחבר שלה אייל, ושקי הצטרף יותר מאוחר. קיצר היה מגניב. אחרי זה, הלכנו אני בועז ושקי לסטארסקי היה די משעמם, שתיתי ג'ק שלא עורר אותי בכלל, ואחרי זה הלכתי למיכל וצחי בשביל לקרוא לרות ונטע, יען כי מיכל וצחי היו עייפים ושפוכים ולא רצו לבוא. פתאום: נהיה מגניב. כמעט כולם השתכרו בכמות ואפילו אם הייתי רוצה לכתוב בפרטים מה היה, אני לא יכול, אני לא כל כך זוכר בכל אופן, אני רק יכול להגיד שנשברתי ועשנתי ארבעה סיגריות, אבל אני מתנחם בעובדה ששתי כוסיות על שברו אותי. יאללה, נשתמע.

נכתב על ידי דוד אבוטבול \\ תגים: יומיומי, סושי, פסיכומטרי

סתם הרגשתי שבזמן האחרון אני לא כותב מספיק, אולי אני מצפה מעצמי ליותר מדי, אולי אני לא מצפה מעצמי למספיק, אני כרגע נמצא בהרגשה כזאת שפתאום אני יכול להפסיק לפרסם את הבלוג בגלל שנמאס לי. אני יודע שלא נמאס לי הבלוג זה אחד המקומות שאני יכול להוציא את החרא שאני מחזיק בפנים, אמנם לא את כל החרא כי בכל זאת הרבה אנשים קוראים אותו, אבל את רוב החרא שמציק לי אני כותב בבלוג וזה עוזר לי המון.

היום בבסיס היה די בסדר, לא היתה יותר מדי עבודה, אבל היתה מספיק עבודה בשביל להעסיק אותי עד 20:00 בערב, אחר כך חזרתי הביתה עם הבובה ולא הופתעתי מחדש מהאופי המחורבן של הנהגים הישראלים שאני כמובן, נמנה בניהם. רותה התחברה לא מזמן לאינטרנט ודיברנו קצרות בצ'אט, אני מתגעגע אליה ברמות כל כך גבוהות. משהו שלא היה לי הרבה זמן. אני פשוט אוהב אותה. מחר אני הולך לבלות את כל היום בגני התערוכה בתל אביב, יש את יום המיונים לגלי צה"ל ואני אחראי על הקלדת הפרטים והמבחנים למחשבים, עבודת קבלנות מחורבנת, אבל מה לעשות… צבא.

נכתב על ידי דוד אבוטבול \\ תגים: במה חדשה, יומיומי, צבא

הקדמה חשובה מאוד: בדיוק לפני דקות ספורות סיימתי לכתוב בלוג של כמה פסקאות על כמה שהחיים שלי מחורבנים, אירוני או גורלי, הכל נמחק. הגיע הזמן לעשות סוויטצ' ולחקור את העניין לעומק.

במבט אובייקטיבי על השבוע האחרון; איבדתי ידידה טובה, פישלתי באודישנים, שיקרתי לכמה אנשים שלא רציתי לשקר להם וברחתי מכמה התחייבויות. למה?

ידידה טובה, היה סיפור די מסריח, בדקתי עניינים מסביב, מישהו חביב מאוד החליט לשים לי רגל ולגרום לה שתשנא אותי לעד והצליח, כל הכבוד גבר גבר. אני מתנחם בעובדה שאולי היא תמצא מישהו יותר טוב ממני.

אודישנים, לא ישבתי על החומר מספיק זמן, לא כתבתי תשובות מספקות ההצגה של החומר שלי הייתה כל כך דלה שגם אם הוא היה מצחיק בעליל לא היה ניתן להבין אותו וגיחוך היה בעצם נראה כמו משהו אלוהי.

אנשים ששיקרתי להם, בעיקר מהצבא, בעיקר כאלה שיכלו להכניס אותי לכלא - פק"ל להמציא תירוצים חדשים, נגמרו לי הישנים.

חוץ מזה, עכשיו זה נראה הרבה יותר טוב, בסה"כ היה שבוע עם די הרבה הפסדים, אבל גם התפתחתי נפשית כל כך הרבה, גם הספקתי לראות מלא דירות ויש לי הרגשה מאוד חזקה שעד פברואר אני כבר אכתוב את הבלוג שלי ממשכני הקריר והדלף עד שאמלא אותו בטופונים. בכל אופן, הגיע זמן לישון ורות, אם חשבת שאני שוכח אותך, את אהבלה, אני רק חושב עליך כל הזמן, תחזרי כבר.

נכתב על ידי דוד אבוטבול \\ תגים: יומיומי, צבא, שקרים

טוב, אתמול התחילה לה שנת אלפיים וחמש לספירה, סה"כ לא קרה משהו מאוד מוזר בשבת שעברה ולא כתבתי בגלל שרוב היום לא הייתי בבית, התעוררתי ב13:00 בצהריים משאון רעשי המטבח והג'חנון (אני בכלל מרוקאי, מה הקשר ג'חנון) וכמעט מיד לאחר מכן הלכתי עם בורלא למיכל שמחשבה עשה לה בעיות ואני נחלצתי לעזרתה כמו ג'נטלמן. בכל אופן, מי ששמע אותי ברדיו ביום שישי בלילה (היו פריצות בעשר וחצי, אחת עשרה ארבעים ושתים עשרה חמישים) לבטח כבר יודע מה היה בטי.אל.וי. מי שלא שמע, אחזור על הדברים בככמה מילים מסכמות. היו טונות אערסים, מלא אנשים שחשבו את עצמם לשיא המהפכה בתרבות הקלאברים, פלצני סלקציה בכניסה, אנשים על אקסטה שקפצו בחוץ כמו ארנבים או שפנים, שירותים מסריחים, בנות יפות, בנות מכוערות, בנות יפות שקפצו, בנות מכוערות שקפצו, זיקוקים ב12:00 נשיקות, מוזיקה גרועה, אנשים גרועים, רמת משכל נמוכה בהרבה מהווליום של המוזיקה, תקליטנים מפגרים בלי חוש קצב, מאיה בוסקילה, נאמר מספיק, לדידי. אחרי זה הגענו במונית, אני והבורלא, לביתה של מיכל בה התקיימה מסיבה הזוייה למדי, לכבוד השנה החדשה. צחי בילה את רוב הערב מתפלל לאלוהי הניאגרה, נטע החליטה שאני ביצה, כשניסיתי להחזיר לה בזה שהיא חסה, היא השיבה "אני חסה כל החיים שלי, אתה היום ביצה בפעם הראשונה בחיים שלך" אני עד עכשיו צוחק. באיזהשהו שלב בלילה התפרקו משם כל האנשים לדוקסה, ביניהם, בז, דניאל, בועז, שקי, איתי, קסטל, נמרוד, יובל ועוד שאני בטח לא זוכר או לא יודע. אני, מיכל, צחי, נטע ובורלא נשארנו ומאוחר יותר הלכנו אני, מיכל ובורלא לפיצה שש בש, נטע ביקשה שנביא לה גם משולש על הדרך, נראה לי שאני ומיכל היחידים שלא הקיאו את הפיצה.

יותר מאוחר הלכנו אני ובורלא וישבנו לקפה בקפה ביאליק שנמצא מאחורי המיי קופי שופ, המקום תפס לעצמו שיק תל-אביבי מסורתי כולל הכל; מלצריות פלצניות אנשים חמודים ואגואיסטים, אוכל מאתגר גסטרונומית ועיתון שירותים של שלשום זרוק במקומות נבחרים על הבר. הזמנו כריך-קרואסון שבעצם היה כריך עם גבינת אמנטל, האם וממרח בוטנים (לא חמאת בוטנים) בליווי של חסה, הכריך היה די טעים, לא הכרתי את השילוב הזה ואני חושב שהוא די גירה אותי. מומלץ לנסות, הקפה שלהם היה די גרוע, הקפוצ'ינו רוייאל שלי היה כמעט חסר טעם ובורלא גם די התלונן על הקפוצ'ינו שנפל בחלקו. משם המשכנו לדירה שהיינו אמורים לשכור, הפעם אבא שלי פגש אותנו שם בשביל לתת את מנת דעתו על הדירה, על בעל הבית ועל התנאים. עברנו ביחד עם בעל הבית על הדירה וכשסיימנו, אבא שלי העלה בפיו כמה רעיונות שלא חשבתי עליהם לפני כן ופחות או יותר שכנע אותי להמשיך לחפש, בורלא קצת התבאס אבל התעקש שנעשה משהו ששנינו נהיה שלמים איתו. צריך להמשיך ולחפש.

עכשיו אני בבסיס, המפקדת שלי יושבת לי חזק על הראש, די קשה לי בלי סיגריות, שמרתי על זה בסוד עד עכשיו אבל קרוב לשבוע שאני לא מעשן. כל הכבוד לי, בכל אופן, קוראים לי לתקלה. אמשיך לעדכן בקרוב!

נכתב על ידי דוד אבוטבול \\ תגים: ג'חנון, יומיומי, ליאור בורלא, מוסיקה, סילבסטר

היום קמתי די בבוקר וראיתי את החיים שלי מתחילים, זה היה די מגניב, הם נגמרו אחרי דקה, אבל לפחות התחילו. פגשתי את בורלא ונועה(לא מבית אל, אלא מירושלים) בתחנת רכבת של עזריאלי, משם המשכנו לאזור שד' יהודית בחיפושים אחרי דירה בשבילי ובשבילו, באזור הזה לא מצאנו כלום, וגם לא הצלחתי להשיג את נטע, אז המשכנו לכיוון אלנבי, החנתי בצ'רניכובסקי(צ'רניחובסקי?) ופעם ראשונה בחיים שלי השתמשתי בתווי חניה. רימיתי בעשרים דקות והרגשתי גבר. אני חושב שאני אעשה את זה יותר. לאחר חיפושים ארוכים וכמעט סזיפיים ברחבי תל אביב עיר ללא הפסקה, מצאנו פנינה. לבנתיים ברשותכם אשמור את זה בסוד כנגד עין רעה וכל מני הצקות, אבל נראה טוב.

עשר דקות מהטיילת, מהסנטר, מהבית של מיכל, ארבעים דקות רגלי מהבסיס, 10 באוטובוס, ממש מרכזי וכיפי. בהצלחה לי.

נכתב על ידי דוד אבוטבול \\ תגים: יומיומי, תל אביב

אתמול באמצע הישיבה הקטנה שלנו אצל מיכל, הטלפון שלי צלצל ועל הצג הופיע מספר מוזר של חו"ל, ידעתי מיד שזאת רותה, עניתי והיא נשמעה מבואסת רצח, אמרה שאין אף אחד בצ'אט ושהיא כתבה פוסט חדש בבלוג. אז התעדכנתי איתה טיפה, וגם הלכתי לדבר איתה בצ'אט, איך אני מתגעגע אליה, אני לא יודע איך יעברו לי שלושה שבועות בלי התותה.

נכתב על ידי דוד אבוטבול \\ תגים: יומיומי, רות סגל

בוקר אור, התעוררתי היום ב12, לא נורא. בסוף לא הלכנו אתמול לדיקסי אלא הקפצנו את נטע הביתה ומשם המשכנו לאיילון לכיוון הבית. התעוררתי היום מצלצול טלפון של שרוני, שאמרה שנוכל להפגש מחר בצהריים, אין לי מושג מה אני אעשה איתה בשישי בצהריים, אולי אקח אותה לקפה בנונה, אולי לחומוס באבו-חסן, אין לי מושג. עוד שמועות נופלות על אוזניי, כל הזמן, משום מה אני אחד האנשים שיותר נוח לאנשים אחרים לספר לו שמועות, ואני סובל מזה הכי הרבה, כי בסוף היום צריך להעלים את הדברים ששמעתי וכאילו-לשכוח, אני נגד להפיץ דברים ששמעתי.

בכל אופן, יותר מאוחר אני אפרסם תמונות מאתמול, אולי אפילו סרט של תום שקי מסטול. יש למה לחכות.

נכתב על ידי דוד אבוטבול \\ תגים: יומיומי