משעמם

קשה לי מאוד להתאים את עצמי לזרם, כל חברי מדברים על התוכנית הזאת, מיכל כותבת בלוג ורוד על זה שהיא יודעת מי ינצח, ואפילו חבר של חבר פתח בלוג רק בשביל התוכנית המשעממת הזאת. כמו תמיד, קשה לי להשאר בצד מבלי להבין על מה מדובר אז החלטתי לתת לזה צ'אנס, ולהלן רשמיי.

-פיהוק-

איפהשהו בהפסקת הפרסומות השניה נרדמתי והתעוררתי בערך כשהכריזו על המנצחים, אבל לצורך העניין גם זה היה חסר טעם, כי כמו שצחי ציין, בפרומו ליום שישי כבר הראו את הקבוצה שהועמדה להדחה. כנראה שאני פשוט לא בנוי להכיל חרא שכזה, אולי לפחות לא כשאני סחי.

מה שכן אני חייב לציין, יש כמה ציצים ופותים אשר הצליחו להפנט אותי למספר דקות, אבל לא זה מה שיחזיק אותי בתור צופה נאמן. אולי צריך להכניס משימת סקס או משהו. הרי זה הדבר היחידי שגברים חושבים עליו כשהם מסתכלים על כל הבחורות מקפצצות עם גופיות הספורט שלהן. בזמן שבמקום אחר מסכלים אורגיות למען שלום עולמי, בערוץ 10 בשעת צפיה לכל המשפחה, מתדלקים את האנשים בחומר לאוננות. בוּשה.

רשומות קשורות

• 5 בינואר 2009 -- אללה הוא ציצים (0)
• 21 במרץ 2009 -- הפוסי של אנוימן (6)
• 30 בדצמבר 2008 -- אומנות האוננות ברשת (2)
• 12 בינואר 2007 -- פתאום הכל שונה (3)
• 31 בדצמבר 2006 -- אני מזמינה אותך לציצים (7)

באפריל זה היה, אהבה אביבית הנשיקה הראשונה, החיבוק המדהים, הצחוק המתגלגל והאף הכפתורי. עכשיו זה קצת שונה, כביכול אהבה חורפית, קצת אחרי השלג הראשון של החורף של 2006 ואולי קצת לפני השלג השני של אותו חורף בצידה האחר של השנה.אורי גלר ממשיך לבלבל בבייצים של כולנו, בערוץ 2 מבסוטים אבל אפשר לראות שגם הצופים מתחילים להרגיש שמישהו מושך להם באצבע ועם כל הכבוד לאורי, את הכפית שלי הוא לא מכופף.

המוזיקה, המוזיקה השתנתה, פתאום זה יותר בסדר לשמוע מוזיקה מזרחית. זה אף יותר טוב להסכים איתה ובלב לאהוב מטאל, אף אחד לא מודה בזה אבל. חבל. מגיע לכם שיראו מי אתם באמת, צבועים.

מלחמת לבנון השנייה שטפה את מדינת ישראל, הקורבנות, הפחד, הסקס במקלטים, המצב במדינה מרגיש הרבה יותר מאוחד אבל שום דבר לא חדש באמת, אנחנו עדיין שונאים אחד את השני. נמשיך לשנוא אחד את השני, אגב, עד שלא ימות עוד חייל, ואז נבכה ביחד ונאהב. ואז נשנא, ועוד חייל ימות.

האנשים שמסביבי ממשיכים להסתכל בעיניים עצומות, ולספר שהם רואים הכל, זה מציק לי אבל גם אני עוצם את עיניי ומהנהן לאישור על כך שאני רואה הכל. חבל, לא?

המקלדת היא אחד הדברים הכי מטונפים איתו אנו באים במגע באופן יום יומי, יותר מרוב האסלות בשירותים הביתיים, יותר מחלק מהאסלות בשירותים הציבוריים. אני מציע שתשימו לב טוב טוב מה אתם אוכלים אחרי שאתם שולחים תגובה לבלוג כלשהו. שלא תדבקו באיזה וירוס.

רשומות קשורות

• 3 ביולי 2006 -- קצת בחוץ (2)
• 24 בדצמבר 2008 -- הישרדות מול הטלוויזיה (1)
• 27 באוקטובר 2007 -- שבוע עמוס (0)
• 23 בספטמבר 2007 -- מזור (4)
• 23 ביוני 2007 -- שיער (1)

התוכנית משודרת מחר מארבע עד חמש בערוץ 2, התוכנית טראשית בטירוף ואני מבקש ממכם, אל תבזבזו שקל על לשלוח לי סמס, בחיאת רבאק, אני מעדיף שתקנו לי מסטיק.

מעניין כמה זמן אני אחזיק שם.

ובבקשה, קחו בחשבון שמה שאתם רואים במי בלוג זאת דמות שאני משחק. אין שום קשר למציאות.
טוב, אולי קצת.

רשומות קשורות

• 28 ביוני 2006 -- אתם רוצים גם להיות סלבס? (5)
• 28 ביוני 2006 -- הברזל 23 (4)
• 19 ביוני 2006 -- ריאלטי בלוגים (9)
• 12 ביוני 2006 -- לא יכלו לשים שלט – "רייטינג"? (6)
• 5 ביולי 2006 -- דברים שכבר מותר לספר (5)

לתוכנית שבה אשתתף קוראים MY BLOG (מיי בלוג/מי בלוג/MYBLOG/גוגל מי).
התוכנית תשודר בימי ראשון, שני ושלישי, כשהתוכנית הראשונה תשודר ב16.7 (ראשון) ותונחה על ידי זמרת הראפ (אפשר להיות זמר ראפ?) שורטי והשחקן גיא אריאלי. רשת מתכננת לשלב תכנים מהתוכנית 'האלופה' (בלוגTV של השחקנים שמדי פעם יעלו ויספרו מה קורה על הסט) ויש אפילו שמועות שהתוכנית תהיה זמינה גם בHOT V.O.D.

בברנז'ה של וואלה מספרים שיכול להיות שיקראו לתוכנית "בלוגי סטייל" לי קצת קשה להאמין כי אני חתמתי על חוזה מול "מיי בלוג". התוכנית תשודר לאורך ארבעה חודשים (עונה קלנדרית) עם סך הכל 48 פרקים (3*4*4).
ככל תוכנית ריאליטי גם בתוכנית הזאת ישאר מנצח אחד בסוף, זה שישרוד עד הפרק האחרון של התוכנית כאשר כל פרק מישהו אחד יעוף, ובמקומו יעלה מישהו אחר בפרק אחריו. המתמודד החדש שנכנס יקבל יום אחד של חסד ולא יועף במקרה ויהיה הכי גרוע ביום שבו הצטרף (יש עוד חלק שעליו אסור לי לספר אבל אני מבטיח שאדליף ברגע שזה יהיה אפשרי).

אני לא יודע אם ההצבעות יהיו דרך אתר אינטרנט או דרך סמסים אבל בכל אופן אני אשמח אם הקוראים הקבועים שלי יצביעו לי על אף שמי שיהיה שם אני, לא יהיה באמת אני. זאת אומרת, אני משחק שם דמות, דמות שאני אוהב מאוד והיא קרובה לליבי בצורה מוחשית עד מאוד, אבל עדיין זה לא אני.

אתם יכולים להמשיך ולהרשם לתוכנית כאן ורשת שחררו אפילו תמונת מסך של האתר של התוכנית (נראה מגניב)

כולם שואלים אותי אם אני חושש מזה ואם אני לא מרגיש שזה משהו טיפשי לעשות, ואז אני שואל את עצמי ואני מגיע למסכנה שכל החיים שלי אני מתאמץ לעשות דברים טפשיים, אז עכשיו כשאני יכול לקבל חשיפה טלוויזיונית אני אחשוש? hell no. אני אעשה את הכיף של החיים שלי.
בנתיים, שלא ישעמם לכם:

רשומות קשורות

• 10 בספטמבר 2006 -- טוב, החל ממחר מיי בלוג (6)
• 3 ביולי 2006 -- קצת בחוץ (2)
• 28 ביוני 2006 -- אתם רוצים גם להיות סלבס? (5)
• 28 ביוני 2006 -- הברזל 23 (4)
• 19 ביוני 2006 -- ריאלטי בלוגים (9)

אתמול היה כאן הצוות של רשת הם צילמו אותי לתוכנית שתחל ב16.7 וגם החתימו אותי על הסכם בו אני מתחייב לא לדבר על התוכנית בכלל, זה כמובן תקף גם לבלוג שלי ועכשיו אני במגעים איתם לאשר לי לפרסם את מהלך העניינים כאן. מה שכן מותר לי לספר זה שהיה ממש מהנה, יצא לי לטעום איך שחקנים עובדים מול מצלמה וזאת היתה הפעם הראשונה שלי מול מצלמה, אני מקווה שהייתי בסדר. צוות ההפקה שהיה כאן עשה כל שביכולתו בשביל שאני ארגיש בנוח אבל לפעמים קצת הרגשתי שפרטיותי מחוללת כאשר כל הצוות בחדר שלי נוגעים לי במיטה (להלן: הסט) ומתרוצצים בין דלת אמותיי.

שלשום אני וצחי לנקרי היינו באושן בר, הוא קיבל משוקס תלוש על סך 250 ש"ח לארוחה זוגית. (מעניין, שוקס אף פעם לא מחלקים לי מתנות) בכל אופן החלטתי שאני חייב לאנשים שמתכוונים ללכת מתישהו לאושן בר בהרצליה מה הם מקבלים שם. במסעדה עם שם אמריקאי מדי, ואווירה פְּסֵאוּדוֹ-יוקרתית מדי, אתם מקבלים מנות קטנות מדי, במחירים יקרים מדי בעוד השרות איטי מדי כאשר המקום בכלל ריק כמעט לחלוטין. השרימפס ברוטב חרדל עם בצלי שאלוט שלי היה עשוי בצורה סבירה אבל לא תאם בהחלט את המחיר של כמעט 80 שקל (ועוד לכמות של בערך 8 שרימפסים) הרוטב היה קצת יותר מדי ממוסחר עם טעם לוואי של קופסאת פלסטיק ובצי השאלוט היו צמיגיים מדי לטעמי. שיפודי הבקר של צחי הגיעו מלווים בפירה שלדעתי היה פנינת הערב אבל עדיין לא השתווה לפירה הזול (והמדהים) שמגישים במוזס והבשר שהגיע על שיפודים שצחי תיאר כקיסמי שיניים היה צמיגי יותר ממסטיק (אני מניח שגם יקח לו בערך אותה תקופה להתעכל) ובנוסף היה חסר כל טעם ייחודי כך שצחי (כפרה עליו) מצא את עצמו מנער מלחיה רועשת מעל הצלחת.

ישבנו קרוב לבר הקטן (כל כך קטן שאני באמת לא מבין איך צרפו אותו לשם המסעדה) ומעלינו היה תלוי ציור לא חתום של אמן לא מוכר. מדי פעם במהלך הארוחה נשמעו דפיקות בקיר כנראה מכיוון הראנינג סושי הצמוד ואני דאגתי שמישהו ידפוק ממש חזק על הקיר שם ואז התמונה תיפול, וכמובן יאשימו אותי ואת צחי.
הקינוח היה טעים עד סתמי, אני באמת לא יודע איזה קינוח צחי הזמין אבל הוא לא היה מיוחד עד כדי כך שאני אבדוק ואזמין אותו בפעם הבאה, שאגב, לא תהיה.

אחר כך ביקרנו בריף-רף והיה די נחמד חוץ מהעובדה שנראה שהמקום דועך והקהל בהחלט הופך להיות קהל גרוע. אני מניח שהריף בחיים לא יצליח לעשות את מה שהפרילנד עשה.

אתמול אגב, הריף היה סגור.

רשומות קשורות

• 12 בינואר 2007 -- פתאום הכל שונה (3)
• 10 בספטמבר 2006 -- טוב, החל ממחר מיי בלוג (6)
• 5 ביולי 2006 -- דברים שכבר מותר לספר (5)
• 28 ביוני 2006 -- אתם רוצים גם להיות סלבס? (5)
• 28 ביוני 2006 -- הברזל 23 (4)

לימור בקשה ממני, ואין ביכולתי לסרב לתחקירנית עם חיוך כזה. חוץ מזה, חלקכם בטח רוצים לדעת איך גם אתם יכולים להגיע לתוכניות הבלוגים של רשת. אז הנה הקומוניקט שלהם:

רצועת הבלוגים של רשת היא תכנית הקיץ החדשה של ערוץ 2. בתכנית יציגו אנשים מכל הארץ יומני וידאו יומיים. היומנים יכולים להיות מצחיקים, הזויים, ללא מילים, מרגשים. כל בלוגר יכול לקחת את הבלוג שלו לאן שיבחר. אנחנו מחפשים את המוכשרים ביותר, את הכוכבים הבאים של ערוץ שתיים שיצליחו לרתק את הצופים למסך. אתם חושבים שאתם מתאימים? צרו אתנו קשר עכשיו למייל

RESHETBLOG@GMAIL.COM

רשומות קשורות

• 19 ביוני 2006 -- ריאלטי בלוגים (9)
• 12 ביוני 2006 -- לא יכלו לשים שלט – "רייטינג"? (6)
• 10 בספטמבר 2006 -- טוב, החל ממחר מיי בלוג (6)
• 28 ביוני 2006 -- הברזל 23 (4)
• 5 ביולי 2006 -- דברים שכבר מותר לספר (5)

היום ביקרתי במשרדי 'רשת' החדשים ברחוב הברזל מספר 23, קומה שלישית. הגעתי בזמן שקבעתי עם לימור ב14:15 אבל היא משום מה אחרה ורק ב14:30 ישבנו לתחקיר. מצאתי את זה מאוד מתסכל שקובעים איתי שעה ועד שאני טורח להגיע בזמן מאחרים לי. אני לא ילדת ריאליטי שתחכה לצביקה הדר מחוץ לוואן כל הלילה רק בשביל האופציה להשמיע את קולי. קולי נשמע טוב מאוד ומהדהד הוא ברזוננס חזק ואיכותי.

לימור התחקירנית אישיות מקסימה, פשפשה בציציותי וחקרה אותי ממתי שאני יכול לזכור את עצמי ועד מתי שאני מסוגל לדמיין את העתיד שלי. היא התחשבה בי בנושאים שלא הסכמתי לגעת בהם למרות שהיא נהייתה קצת פושי כשעשינו הקלטת נסיון היא נרגעה אחרי שהבהרתי לה שכשבחורה אומרת לא זה לא, וכשדוד אומר לא, אז דיר באלק.
ככל שהזמן עובר מתבהרים לי יותר דברים על התוכנית, זה הולך להיות משהו בפורמט מאוד מקובע ומגביל של שלוש פעמים בשבוע כאשר הצילומים נעשים בלוקיישן פעם בשבוע, ומחולקים לקטעים של שתי דקות פר תוכנית, כנראה שתהיינה הקדשות מיוחדות לדמויות מדי פעם, אבל זה נראה כאילו הפורמט הזה ישאר מקובע פחות או יותר.

אם אחליט בסוף ללכת עם זה עד הסוף, מי שתראו בתוכנית לא יהיה מי שכותב את הבלוג, מי שיהיה בתוכנית יהיה דמות שמשחק אותה דוד אבוטבול.
אני לא יודע אם אני בנוי לזה, אני לא מפחד מהחשיפה, וגם לא מהתמסחרות, על הזין שלי נונקונפורמיסטיות, אני פשוט חושש שאולי זה בזבוז זמן
הזמן יגיד.

רשומות קשורות

• 10 בספטמבר 2006 -- טוב, החל ממחר מיי בלוג (6)
• 28 ביוני 2006 -- אתם רוצים גם להיות סלבס? (5)
• 19 ביוני 2006 -- ריאלטי בלוגים (9)
• 12 ביוני 2006 -- לא יכלו לשים שלט – "רייטינג"? (6)
• 5 ביולי 2006 -- דברים שכבר מותר לספר (5)

גוף שלישי רולז,
היום אדון אבוטבול קיבל עוד שתי שיחות מ'רשת' בנוגע לתוכנית הריאלטי של הבלוגרים, בראשונה שכנעו אותו שהגיל שלו בסדר גמור שיש גם אנשים בני 21 והרוב הם 18. ובשיחה השניה, התחקירנית לימור, בקשה ממנו להגיע בלבוש צעיר יותר ממה שהוא לבש לפיילוט.
אדון אבוטבול באמת לא זוכר מה הוא לבש לפיילוט.

באמת שאין לי כח שיתחילו להגיד לי איך להתלבש, מה שכן, אני(להלן: דוד אבוטבול) מתחיל להצטער מאוד על זה שהסכמתי לעניין הזה מלכתחילה.

אני ממש לא רוצה ליפול בצד הלא נכון של תוכנית ריאלטי. אעדכן עוד בהמשך.
אגב, יצא פרק חדש של Lucky Louie (לואי בר המזל או לאקי לואי) אתם מפספסים!

עריכה: 22/06/2006
מסתמן שגם ערוץ 24 מחפש לו סופרסטארים אובר איי פי.
חנן כהן גם דואג לעדכן.

רשומות קשורות

• 28 ביוני 2006 -- אתם רוצים גם להיות סלבס? (5)
• 12 ביוני 2006 -- לא יכלו לשים שלט – "רייטינג"? (6)
• 10 בספטמבר 2006 -- טוב, החל ממחר מיי בלוג (6)
• 28 ביוני 2006 -- הברזל 23 (4)
• 5 ביולי 2006 -- דברים שכבר מותר לספר (5)

בפוסט זה יהיו ספויילרים לעלילה של הפרק הראשון של התוכנית lucky louie, אלו יוסתרו על ידי שורות שחורות כאלו אשר יעלמו כאשר העכבר יעבור מעליהן.
לואיס סי.קיי הוא סטאנדפיסט מוצלח, אבל הדמות שלו לא… בתוכנית הוא עוד אפס שכיף לראות איך החיים מעיפים אותו מצד לצד כעלה הנידף ברוח.
הפרק הראש של לאקי לואי (עדיין לא תרגמו את שם התוכנית לעברית) שודר בתחילת השבוע (א' 22:30*) ברשת HBO, כמובן שתוך מספר דקות מרגע השידור הורדתי אבל רק היום יצא לי לצפות בפרק. בגלל ביקורת עקומה שקראתי בIMDB חששתי מלראות את הפרק יען כי היה כתוב שם שהתוכנית אינה מיוחדת, חדשנית או שווה צפיה, אחרי שראיתי את הפרק הראשון, הבנתי שהכותב בעצם התכוון לתגובה שלו עצמו.


לואי מביא לנו את החיים כמו שהם, לפחות בשבילו. החברים, המשפחה, השכנים והמפגשים, הטובים והרעים עם הסביבה על כל הניתן להקיש מכך.

הפתיח עשוי בצורה חביבה ולי באופן אישי הוא מאוד הזכיר את הפתיח של המכשפה סמנתה (Bewitched) באמת שזה אידיוטי מצידי, אבל ככה זה פשוט התיישב לי.

לפי הפרק הראשון, לא מדלגים גם על הנושאים הכואבים ביותר שעולים במשאולי היום-יום, יש איזושהיא הרגשה שגם חלק מהנושאים מגיעים בכפיה מהתסריט אבל סך הכל העניינים זורמים ובלי יוצא מן הכלל, כל השחקנים גורמים לי להרגיש בנוח עם התוכנית עצמה.

על הפרק הראשון כבר נשחטו כמה פרות קדושות לטלוויזיה הקומית האמריקאית, בניהן הבדלי גזע של בובות ברבי (WTF) ואוננות בארון. נו באמת, ברור שאין פה משהו חדש או מסוכן. זה פשוט עשוי בצורה כל כך טובה שהרבה פעמים לא יכלתי להחזיק את עצמי יותר וצחקתי בקול רם.

אגב, נדיר שאני צוחק מתכנים טלוויזיונים אלו או אחרים, התוכנית הזאת פשוט מצליחה להגיע לקצה של הבדיחה, למתוח עוד קצת ואז להוריד פאנצ' לא נורמלי על האישיו המדובר.

כמו לדוגמא שאישתו של לואי, קים אשר משוחקת על ידי פאמלה אדלון מתחננת לקבל קצת בולבול ולואי מסרב בתוקף. וברוב נסיונות הפיתוי שלה אליו היא מבקשת ממנו להתייחס רק לתחת שלה, אז לואי מסביר לתחת של קים שלדעתו אין להם מספיק כסף בשביל לגדל תינוק נוסף. כן, זה ענק, וזה שם אותי על הרצפה.

אינפנטילי, מפגר, טיפשי, ולא מגרה מנטלית הכל אמת, אבל מקורי ומצחיק בטירוף. לואי בר המזל מוכיח שאפשר להצחיק בצורה שתגרום לצחוק להתגלגל החוצה גם בלי לחנוק את הברור מאליו. בניגוד להמון תוכניות, לא הרגשתי כאילו אני מזהה את הפאנצ' מקילומוטרים והרבה פעמים פערתי פה בהפתעה מרובה לנוכח התסריט המוצלח.

אז מה שנשאר לכם בעצם זה לחכות עד שישדרו את זה בארץ (יא אללה, יש לי המון זמן לחכות לתגובות עכשיו ) או:

אם ברצונכם להוריד את התוכנית ולראות בעצמכם, אתם מוזמנים לעשות כך (באחריות ובשמירת כל זכויות הצפיה וההפצה המוכתבים על ידי בעלי הזכויות המקוריים, אני חייב.) חפשו את ההפצה של LOL Lucky.Louie.S01E01.HDTV.XviD-LOL. היא שוחררה ב06/12/2006 00:44:12. גרסאת הAC3 הופצה על ידי קבוצת דימנשן באותו יום בשעה 07:26:38, זמני ההפצה לא רחוקים כך שאם תמצאו גרסא אחת כנראה שתוכלו למצוא גם את השניה. לפי דעתי אין סיבה להוריד את גרסאת הAC3 כי סך הכל התוכנית לא מביאה ריגושים לאודיופילים בנינו. אבל אם אתם ממש מחוקים אז מה אתם בכלל עושים פה? לכו תורידו.

My dick is too aware that your pussy is a chamber of financial ruin

רשומות קשורות

• 3 ביולי 2006 -- קצת בחוץ (2)
• 5 ביוני 2006 -- 4400 בעונה חדשה (0)
• 24 בדצמבר 2008 -- הישרדות מול הטלוויזיה (1)
• 12 בינואר 2007 -- פתאום הכל שונה (3)
• 9 בינואר 2007 -- חוויותי מהצבא האדום (או התה האדום החדש של ויסוצקי) (3)

לפני כמעט שנה זומנתי לאודישינים לתוכנית ריאלטי-בלוגים חדשה שתצא ברשת (ערוץ 2).
אחרי האודישנים קיבלתי קול-בק (כמובן, כאילו) והזמינו אותי לצילומים של הפיילוט. מיותר לציין שאהבו אותי מאוד והבטיחו להתקשר אלי כשהתוכנית תאושר ותעלה.
חיכיתי חיכיתי,
ציפיתי ציפיתי.
לפני חצי שעה, קצת לפני המקלחת, התקשרה בחורה חמודה מאוד מ"רשת" וסיפרה לי שהתוכנית עולה לאוויר בקרוב, הבעתי התרגשות מסויימת ובפנים גאתה גאוותי. כמובן שרק לאחר מספר שורות שיחה זורמות, קצת לפני שמכרתי את סבתי הנותרת בשביל דקת רייטינג התברר לי שהתוכנית מיודעת לגילאי 15-21 ואני אהיה יוצא מן הכלל בתוכנית, (לא שעשרים ושתיים זה כזה סבאל'ה, אבל לא אהבתי את הרעיון.) אמרתי לה שאני לא מוכן להשתתף בתור הסבא טוביה וביקשתי ממנה למצוא פתרון יותר הולם לכשרון שכמותי.

היא הבטיחה לברר את העניין ולחזור אלי מיד עם קבלת החלטה זאת או אחרת, איחלתי לה יום נהדר, היא אחלה לי המשך יום נהדר (הא!) וסיימנו את השיחה בחברותיות בסימן אינקוגניטו.

רשומות קשורות

• 28 ביוני 2006 -- אתם רוצים גם להיות סלבס? (5)
• 19 ביוני 2006 -- ריאלטי בלוגים (9)
• 10 בספטמבר 2006 -- טוב, החל ממחר מיי בלוג (6)
• 28 ביוני 2006 -- הברזל 23 (4)
• 5 ביולי 2006 -- דברים שכבר מותר לספר (5)