אבוטבול

להלן הרשימה של הציוד שאני לוקח לטיול להודו ונפאל. ובכן, בעקרון הרשימה הזאת היא בשבילי, אבל אתם יותר ממוזמנים להעזר בה לתכנונים שלכם. אני מקווה שלא אשכח כלום.

בתיק הגדול

• ובכן, התרמיל הגדול שלי
• כיסוי לתרמיל הגדול (מבחוץ)
• כבל נעילה
• מנעול בינוני
• ז'קט פליס
• גופיות ארוכות וקצרות (גם התרמית!)
• גרביים ותחתונים
•  טי-שרטים
• שני ג'ינסים
• תיק עזרה ראשונה ותרופות (קימפלתי לבד כולל אלכוהול לחיטוי, משחה לאיחוי פצעים, יוד לטיהור מים ועוד כלמיני תרופות של פולנים )
• נעלי הליכה – ניו באלאנס שאני מרגיש בהם כמו בלי כלום על הרגל.
• חבל כביסה (כזה שנמתח) + כמה אטבים לכל מקרה
• מעיל גשם
• ערכת הכלים הניידת שלי (לדרמן עם הארכות לכל מני ראשי הברגה – כל כך שימושי לפעמים – תודה לאלוף פיקוד העורף )
• ציפה וסדין
• כלי רחצה ומגבת + נייר טואלט להסתגלות ראשונית

בתיק הקטן

• ספר
• MP3
• מצלמה
• סלולר +מטען
• אוזניה לסקייפ
• ספר
• פנס (עדיף פנס ראש, בהודו לא פעם אתם מוצאים את עצמכם באפלה, אפילו שאתם מוארים ומחייכים)
• מדריך טיולים (לונלי פלאנט – לא תצטערו)

בנתיים זהו (כנראה אעדכן עוד דברים כשאראה ששכחתי – או מהודו )

ארכיון הבלוג: המסע למזרח הודו, טיול, מזרח, רשימת ציוד

במזל טוב קיבלתי את הויזה שלי היום! ויזה חצי שנתית להודו עם שתי כניסות, הויזה תקפה כמובן למוקדם מבין שניהם, זאת אמרת – אם אכנס להודו פעמיים, לא אוכל לחזור שוב להודו והויזה תפוג ברגע שאצא פעם נוספת מהודו (ולצורך העניין תהיה תקפה עד מועד פקיעתה הסופי). ואם לא אצא בכלל מהודו הויזה כרגיל תפוג לאחר חצי שנה.

לפי התכנון שלי להכנס להודו, להצפין לאט לאט עד נפאל, לעשות כמה טראקים קריקים בנפאל (אראונד אנאפורנה ואנאפורנה בייס קאמפ – ABC) הויזה תתאים בדיוק.

ועכשיו לנושא ההתלבטות, דחיתי את ההתלבטות הזאת ככל שיכלתי ועכשיו כבר אין לאן לברוח, מועד הטיסה מתקרב ונותרו לי עוד פחות משבועיים להחליט: איך ואם אקח איתי נגן מוסיקה לטיול שלי בהודו. ולהלן האפשרויות ותתי האפשרויות:

• לא לקחת בכלל נגן מוסיקה – החסרון העיקרי והברור מאליו, לא אוכל לברוח למוסיקה שאני רגיל אליה בכל זמן ומקום שבו אחפוץ בכך. לפי ליאור בורלא חברי, היתרון בכך הוא שאהיה מוכרח להתמסר לסביבה שלי, לראות מה קורה סביבי ולנשום את הטיול בכל מאודי.
• לקחת נגן דיסקים (כן כן, דיסקמן) – החסרון – זה גדול, מסורבל, ובשביל לקחת את רוב השירים שארצה לקחת איתי (אפילו בפורמט של CD MP3) אצטרך לקחת קייס נוסף עם דיסקים. היתרון – זה זול, ואפשר גם לנגן בו דיסקים מקומיים אם אקנה בטיול (אם ארצה להאזין למוסיקה הודית לפתע)
• לקחת נגן MP3 כגון אייפוד (ומכיוון שאני די שונא את כל שאר הנגנים זה יהיה חייב להיות אייפוד) היתרון הגדול באייפוד מלבד עצם העובדה שזה אייפוד הוא שאוכל לקחת את כל הספריה שלי. החסרונות – זה יקר (אם אאבד/יגנב) ואי אפשר להעלות לו שירים בדרך מדיסקים (הסיכוי שאני אמצא תנאים מתאמים קלוש מאוד.)

כנראה שבסוף לא אקנה את האייפוד משיקולים כלכליים. בעיקר לא אוכל לקחת אייפוד CLASSIC משום שיש סבירות גבוהה שהוא יפסיק לעבוד בטראקים גבוהיים בנפאל. לאחר הפיכה בדבר, והצעות והתלבטויות עם חברים. אני כנראה ארכוש לעצמי את הIaudio D2 8Gigabyte של COWON. אם יהיה לי זמן גם אעשה לו סקירה קצרה כאן. תודה למי שטרח לעזור לי במסנג'ר. 3>

ארכיון הבלוג: תקופות מעבר COWON, IAUDIO, אייפוד, דיסקמן, הצילו, התלבטות, טיול, מוסיקה

מכיוון שזאת הפעם הראשונה שאני טס למזרח הרחוק בפרט ובכלל לטיול תרמילאים, אני אכתוב כאן, לשימושי האישי, ולשימוש המטיילים העתידיים, מהם התהליכים שעברתי בדרך להודו. בשביל שאתם תהיו קצת פחות לחוצים, ואני, ובכן אני אוכל לבדוק מה שכחתי לעשות בשביל למנוע מעצמי את הפאדיחות שבדרך כלל קורות לי.

השלב הראשון בהחלט הוא להחליט על היציאה למסע הזה ממה שלמדתי, אחרי שהחלטתם שאתם רוצים לטוס לאנשהו ולטייל, אין שום דבר שיכול לעצור אתכם (חוץ מאולי חס וחלילה אובדן של מישהו קרוב אליכם, אבל בואו לא נבכה על חלב שטרם נשפך). ההתפלגות של הדעות שתקבלו תהיה פחות או יותר שווה, יהיו את אלו שיאמרו לכם שאין לכם מה לחפש שם. ואם אתם מרגישים שאתם אבוֹדים אז קודם כל תמצאו את עצמכם ותעמדו על קרקע יציבה ואז תסעו. עם האמרה הזאת אני מסכים לחלוטין, מי שלא יציב בנפשו – בל לו לצאת ולחפש את עצמו במקום אחר, קודם שימצא את עצמו כאן. יחד עם זאת, גם אם אתם האנשים הכי יציבים בארץ, האנשים המתנגדים יציגו לכם את הטיעון הזה, כנראה בגלל חוסר הבנה או דעות קדומות.

החצי השני של האנשים פתאום יחייכו כשתגידו מזרח, הם יקרנו כאילו נולד להם ילד ויתחילו לספר על כמה שהם מקנאים בכם, מסתבר שהחצי הזה של האנשים הם דווקא אלו שיצאו לטיול, והם יודעים שלא בהכרח יוצאים לטייל במזרח כשרוצים לחפש את עצמך. אם תמשיכו לדבר איתם יותר מחצי דקה הם גם יתנו לכם טיפים יקרים מפז, על ההכנה, על הטיול עצמו, על אורך הרוח שאתם צריכים לסגל לעצמכם במהלך הטיול ועוד אלף ואחד דברים נוספים, חלקם הכרחיים לטיול שלכם וחלקם האחר היה רלוונטי לאדם שאיתו אתם מדברים, אבל לאו דווקא תקף לגביכם. בנוסף אתם תופתעו פתאום לגלות שדווקא האנשים שלא הייתם מדמיינים אותם בשום אופן בטיול כזה באים ומספרים לכם בחיוך מאוזן לאוזן על סיפור מטורף שקרה להם בעיר זאת או אחרת במזרח. כשתחזרו, אני מניח שתסתכלו עליהם בצורה שונה. (בנתיים אני רק מניח, אבל בדרך כלל אני די אינטואטיבי) פתאום הדוד החנון שמפתח קוד מספר על טיול מלא בהרפתקאות. החבר של החבר מסביר לך שאתה חייב לבקר במקדש הזהב באמריצר ואני מבטיח לכם שעל כל חבר קרוב שיש לכם, לו יש חבר שכבר טייל ויכול למלא את ראשכם בפרטים מרתקים.

קרא עוד…

ארכיון הבלוג: המסע למזרח דרום אמריקה, הודו, ויזה, חיסונים, טיול, כסף, מזרח, נפאל, קניות, תדרוך יציאה

קצת אחרי שהשתחררתי רכשתי לי אופניים מסוג ספשילייזד הרד-רוק ספורט(Specialized Hard Rock Sport) מודל 2006, ממש איך שהם הגיעו לארץ בסכום של 1900 שקל, לא כולל כל המיסביבים, קסדה, כפפות, ספידומטר וכד. הייתי בטוח שאת כל הזמן הפנוי שיש לי בן חתימה בלשכה לקפיצה ליוון אוכל לבלות על האופניים בארצנו היפה. שמחה מהולה בקצת עצב נפלה עלי כשהתקבלתי לעבודה בבינת בתור טכנאי וראיתי שאין לי כמעט זמן פנוי, בנוסף גם החורף התחיל וצריך היה הרבה יותר אנרגיות לקום מהכסא בחורף מאשר בתכלס לרכב כמה קילומטרים.

אתמול ושלשום הרגשתי ממש רע, כנראה נפילת מתח עצומה אחרי ה'בינת אקספו 2006' שאכתוב עליה בזמן הקרוב, אז החלטתי לצאת לרכב, שלפתי את רות ושי מביתה של רות ונסענו ללטרון. שם, קצת אחרי תחנת הדלק, מצאנו את Rock'n'Road שהיא בעצם חנות מתוך רשת. הבעלים של הרשת היה שם וגם הספקתי לתשאל אותו אותו קצת, שם המשפחה שלו – רונדל, השם הפרטי אני לא זוכר, משהו בנאלי כמו מוטי או קובי אולי אבי. בכל אופן, אדון רונדל טוען שהשם כך במקור ושהוא רוכב רק שנתיים. ושהוא שמח שהוא הצליח לתפוס מקום עבודה שהוא גם התחביב שלו, שיבורך.
רות ושי שכרו שני זוגות אופניים במחיר 35 כל אחד ושמנו פעמינו לכיוון שטחי הגידול שסובבים את לטרון, המסלול שלנו התחיל מהיצאה הכורכרית של מגרש הנהיגה המתקדמת שם ומשם המשכנו דרום מזרחית לכיוון מיני ישראל דרך אדמת הטרשים של הגשם האחרון והשמש שעקבה אחריו. לבסוף הגענו למעבר וחצינו את הכביש לכיוון בית שמש, לקחנו את עצמנו חזרה לא לפני עצירה קצרה תחת פריחתם האחרונה של השקדיות, ניסיתי לגנוב פרח אחד מהשקדיה אבל בסוף התברר שהוא לא יכול להשאר שלם בכיס אחרי זמן מה של רכיבה. המשכנו בדרכנו חזרה דרך מיני ישראל וראינו כמעט הכל דרך הגדר שלידה נסענו, לא נראה כל כך מרגש. כל הנסיעה לקחה משהו כמו שעה וחצי. היה כיף ומעייף.

ארכיון הבלוג: אבוטבלוג - דה פורמר אופניים, טיול, לטרון, עבודה