דוד אבוטבול

ברוכים הבאים ליומן המסע שלי (דוד אבוטבול)

כל הפוסטים שפורסמו באבוטבלוג לדורותיו יאורכבו ויועלו לחלק נפרד באתר.

נכתב על ידי דוד אבוטבול \\ תגים: גברת וורדפרס הבוגדנית, חסר טעם

רצוי עם קול של ילדה צעירה
וצוות תחקירנים

צרי קשר טלפתית.
תודה

נכתב על ידי דוד אבוטבול \\ תגים: אינטרנט, חסר טעם

שיחה מהגוגל-טוק

Lior: אחי שאלה
me: ?
Lior: איך אתה יודע שכל החרא יצא לך?
me: אתה דוחף אצבע אחי
Lior: לא אחי, אתה מנגב והנייר נקי
me: חחחחחחחחח
אתה מנגב והנייר נקי
אני דוחף אצבע
Lior: חחחח
דוחה משהו
וואלה אחי
זה סטראט-אפ
Lior: סטארט-אפ
me: סטארט-אפ יור אס
Lior: חחחחח
איי דיד
Sent at 3:36 AM on Sunday
Lior: אבל אתה יודע מה אני הכי אוהב
את הנאדים של אחרי החרבון… זה האפטר פרטי
me: חחחחחחחחחח

החיים יפים
מובטלי מכבים-רעות-מודיעין

נכתב על ידי דוד אבוטבול \\ תגים: וטף, חסר טעם

ובעברית
מזל טוב, עכשיו אתם משחקים במשחק, אם לא שיחקתם בו עד עכשיו

המשחק מאוד קל.
-אתם תמיד משחקים במשחק
-אתם לא יכולים לנצח, רק להפסיד
-אתם מפסידים בכל פעם שאתם נזכרים במשחק
-בכל פעם שאתם נזכרים במשחק אתם צריכים להכריז "הפסדתי".
- עכשיו יש לכם 30 דקות בהם אתם יכולים להזכר במשחק ולספר לאנשים סביבכם עליו, מזל טוב, עכשיו גם הם משחקים.

אני משחק במשחק הזה עם מעגל חברים כבר מלפני שנתיים ויותר
המקור, ליאור בורלא.

נכתב על ידי דוד אבוטבול \\ תגים: הפסדתי, חסר טעם

אנסה לבחון עכשיו את כנס וורדקאמפ 2007 כפלטפורמה להכרת בחורות גיקיות כוסיות.

אה.
אפילו גוגל לא מצא שם כוסיות :/

נכתב על ידי דוד אבוטבול \\ תגים: חסר טעם, רע

+ריח העץ השרוף.
+האש הלוהטת שמקרינה על הגוף המותש מאיסוף קרשים.
+הבשר החרוך שתמיד נדמה שיש לו אותו טעם, מכיתה ד' עד גיל 23.
+האנשים השמחים, שפעם בשנה מרשים לעצמם להציג את הצד הפירומני שלהם.
-הפירומנים המשוגעים שפעם בשנה מקבלים לגיטמציה לזרוק כל מני דברים שמתפוצצים לאש.
-הבשר החרוך שתמיד נדמה שיש לו אותו טעם, מכיתה ד' עד גיל 23.
-ריח העץ השרוף שנדבק לבגדים.
-השבבים שנכנסים ליד.

וגם אפשר כבר להתגלח,
מוגזם לדעתי לחכות לשבועות.

נכתב על ידי דוד אבוטבול \\ תגים: וטף, חסר טעם

תודה
לאשתי
שהגישה לי לאכול סנדוויץ' פשוט לארוחת ערב,
משום שזה אומר שהיא איתי בבית עכשיו ולא באיזה מקום עם מישהו אחר.

לבעלי
שרובץ על הספה כמו שק תפוחי אדמה,
משום שזה אומר שהוא בבית איתי ולא באיזה פאב עם מישהי אחרת,

לילדתי המתבגרת,שמתלוננת על שטיפת הכלים,
משום שזה אומר שהיא בבית עכשיו ולא משוטטת ברחובות,

לבוס שלי,שגורם לי להישאר בעבודה עד מאוחר,
כי זה אומר שיש לי מקום עבודה

לבלגן שאחרי המסיבה,
משום שזה אומר שאני מוקפת חברים

לבגדים הטיפ טיפה הדוקים מדי,
משום שזה אומר שיש לי מספיק אוכל לאכול,

לצל שעוקב אחרי לכל מקום,
משום שזה אומר שאני נמצאת בשמש

למשכנתא שצריך לשלם, לחלונות שצריך לנקות,לקירות שצריך לסייד משום שזה אומר שיש לי בית

לכל התלונות על הממשלה ,
משום שזה אומר שיש לי חופש דיבור,

על מקום החניה שתמיד נמצא בקצה הרחוב,
משום שזה אומר שאני יכולה ללכת, ושבורכתי באמצעי תחבורה

לחשבון החשמל האינפלציוני
משום שזה אומר שחם לי מספיק בחורף וקריר לי בקיץ

לאישה הצרחנית והנודניקית שעומדת מאחורי בתור ולא מפסיקה לטחון לי את המוח,
משום שזה אומר שאני יכולה לשמוע

לערימת הכביסה שמחכה לגיהוץ,
משום שזה אומר שיש לי בגדים ללבוש,

לשרירים הדואבים ולעייפות הגדולה
משום שזה אומר שאני מסוגלת לעבודה מאומצת

לשעון המעורר שמעיר אותי מוקדם בבוקר,
משום שזה אומר שאני חיה,

ולבסוף…..
לכמות העצומה של אי-מיילים שאני מקבל,
משום שזה אומר שיש לי חברים שחושבים עלי !
תודה על הכל !!

הממ, תוספת שלי
תודה לגאידמק שהראה שיש דרך להיות פילת'י ריצ' ועדיין לא לגרום לאחרים להרגיש רע שהם לא.

נכתב על ידי דוד אבוטבול \\ תגים: אספסוף, גאידמק, חסר טעם

הגעתי למסקנה בתורת ההתפלספות ברמת הפלוץ המקומי, ברגע שאתה קורא יותר משני קטעים המקושרים לאותו כותב, בין אם זה ספר, מחקר, תאוריה או שיר, אתה נותן לעצמך לגיטמיציה לקחת ענייני דיומא ולהלביש עליהם תואר באופן הבא…

"זה כל כך (שם משפחה/פרטי של האישיות)אי"

לדוגמא, אם דיברתם עם חבר שלכם והוא סיפר לכם משהו על התפלספות ברמת הפלוץ המקורי על דברים שבענייני דיומא אתם יכולים להגיד לו; "מה שאתה אומר יכול להשמע הגיוני אבל זה לא יותר מגודש תיאוריות מופרך, זה כל כך אבוטבולאי"

נכתב על ידי דוד אבוטבול \\ תגים: אבוטבול, וטף, חסר טעם

"אתמול ראיתי עצם מרחף מעל… בוחן את מבטו של המסתכל ושואב את הלמה והאיך, שאלתי את הדבר, 'מה אתה מחפש?' והוא השיב בנחרת ידיעה.
כשהתעוררתי בבוקר היה שתן על כל המיטה"

בימים שאני מרגיש ממש מאושר, תחת ירח צהוב וגדול, אני מתבונן אל על ומרגיש פתאום כאילו כל היקום נשאב ממני והלאה, דברים נכנסים לפרופורציות לא אנושיות בעליל, פתאום אני מרגיש כמו בועה קטנה בתוך חבית קולה ענקית שנמצאת במפעל הראשי, שהיא מני רבים, חבית אשר יקום בה, ואני, בועה. אז למה כשלכאורה הכל שפיר וכשבאמת אפשר להסתכל על התמונה בשלמותה, התמונה הופכת להיות סיוט טרוף המכיל זיעה וחרפה אשר עוטפת את המתבונן ולוקחת אותו למחוזות עילאים שקיימים ספק בדיומנו ספק בדיומני.

העיטוש הוא קדוש, רגע של שקט וקרבה לבורא עולם ויוצר נזלת, אף אחד לא יכול לדבר איתך בזמן העיטוש, יכולים לפני ואחרי, אבל העיטוש הוא רגע אינטימי של התעלות רוחנית, של אורגזמה נפשית שפוצעת פתח בין זמן למרחב בעולם סביבנו, ונותנת לנו רגע קט, צרור נתזים מודיעים לעולם שאנו עכשיו עם עצמנו וראשנו מיד מצטנף בתוך עצמו, האזניים נסתמות והעיניים נעצמות והגוף שלנו נלקח לרגע של קודש, ואינטימיות עם עצמנו.

נכתב על ידי דוד אבוטבול \\ תגים: וטף, חסר טעם, מצחיק לי

אני חושב שההקצנה היא זאת שמשחררת בכתיבה, כמו הצורך להאנח אחרי כל פסקה מוצלחת והמתח המנטלי שמצטבר בזמן שסוחטים מנבכי התת מודע עוד מילים ורגשות אשר לובשות צורות של אותיות אשר הן בשלן הופכות להיות מילים, ומכאן לשחרור פלסטין הדרך קצרה.

גדל לך רעמת שיער פראית, וזקן סורר
את סבלך החצן, היה משורר.

עם בקבוק של בירה ביד
ועט שראשו טמון בדף
עיניים פקוחות למחצה
וסלידה קלה באף.

אחוז בשור, בזוג קרניו תפוס
גם לך מותר לעיתים לכעוס

כדוריות דם ניתזות מפצע
ומחק עוד שורה ישנה מוריד
גבות שוכבות מתות על מצח
ושפה משפה לשון דוממת תפריד

לעיתים אפשר לבנות הערצה לאלו אשר יכולים להציב אותיות אחת ליד השניה, בצורה שבקריאה תפיסתית של בני אדם, יראו כאילו כתובות מילים ואולי אפילו משפטים.
לי זה נראה פשוט כמו ג'יבריש.

נכתב על ידי דוד אבוטבול \\ תגים: אמנות, אספסוף, חסר טעם, שירה