אם הרבה פעמים תהיתם לעצמכם איך היה מרגיש חלום, אם הייתם יכולים לצלם אותו בסרט ולנגן אותו אחר כך, כשהתעוררתם; אז לצערי אין חדשות מיוחדות ועדיין אי אפשר לעשות את זה. אבל הבחור הזה ממש מתקרב.
סרטו של טרי טיימלי, קיבל את השם ההולם כל כך "סִינֶסְתֶזְיָה".
אני מציע מסך גדול, חדר חשוך וראש צלול (שיעול).
אני מניח שאף פעם עוד לא הזכרתי בעיניכם חלום אחד מהרבים שיש לי, זה כמובן יען כי זאת הרשומה השניה שלי, והעצובה למדי. חלום במוחי מתנגן לפעמים, להיות בעלים של שברולט קמרו ישנה או לחילופין כל רכב אמריקאי עם מנוע מגרגר בערך 5 ליטרים של נפח אשר עובד על 8 או יותר שסתום טובין ותקילין, וכמעט התגשם החלום, כאמור, כמעט.
מדפדף אני בין דפי הסייבר ספייס (גם כן סייבר) מועד עכברי על דף אינטרנט של מכוניות קלאסיות – בישראל! בסקרנות רבה ובקומץ תקווה הקלקתי קלות על לוח המודעות. ומשם הדרך הייתה קצרה לאושר רגעי שהוחלף בעצבות על כי אין לי תזרים מזומנים בכלל. (נאמר כבר בפתח הדבר שאני ג'ובניק אמיץ.)
כה אמרה ההודעה – למכירה שברולט קמארו (יוווו!) שנת 71 (יווו!!!) לפני שיפוץ.
עד כאן ראיתי כי טוב! אוטו אדום מדהים, המהדרין יוסיפו שאפשר להגיע לפורקן מלהסתכל על דבר כזה, אני לעומת זאת, מניח גבול. (לשיפוטכם הרכב מונח בפינה השמאלית עליונה של בלוג זה.) הדבר היחידי שהפריע לי באותו רגע, היה המחיר המופקע – 11,000ש"ח אחד-עשר אלף שקלים. בסדר.
קראתי חיש מהר לחברה שלי (לצורך זה – מצפוני, ארנקי, וק[כ]ול ההגיון שלי) והראתי לה את התמונות… ישר פרצה היא בצחוק נטול מעצורים והאדימה, ממש התפקעה, כבר ירדו לה דמעות, גם לי. שאלתיה מדוע צחוק בפיך נערה? הלא יפה מכונית אמריקאית זו? אך רק פרצי צחוק יצאו מפיה. החלטתי להתעלם מקול ההגיון, להתקשר לבחור ולבקש שיוריד את המחיר שהיה רשום שם ואני אוטוטו מביא גרר לקחת את הגרוטאה, סליחה, המציאה. התקשרתי לבחור וכה היתה שיחתנו.
אני: "שלום, זה בקשר לקמארו"
הוא: "כן, האוטו לפני שיפוץ, אתה מעוניין?"
אני: "כמה לפני שיפוץ?"
הוא: "כרגע האוטו מפורק לגורמים"
אני: "הבנתי, אהההההה."
הוא: "אבל אין על הבודי ולא רבב, אין גלים על הפח, צ'סי נקי, והכל מקורי"
אני: "מנוע מקורי?"
הוא: "לא, אין מנוע, וגם לא גיר, אבל חוץ מזה הכל מקורי"
אני: "הבנתי, טוב, תודה רבה"
הוא מנסה עוד לשכנע אותי שהמחיר זול מאוד ולכל האמריקאיות הישנות אין מנוע, אני מיואש.
חברה שלי ראתה שאין בי את ניצוץ התקווה שהיה מלפני דקה-קלה ושאלה מה קרה, – אין מנוע, אמרתי, והיא בשלה, צוחקת.
תגובות אחרונות