אבוטבול

הגלריה זמינה בגלריה של אבוטבול.קום והיא מכילה תמונות ונופים מהודו, בעיקר מהצפון – דארמסלה, ספיטי ואלי, קינור ואלי, קולו ואלי ופארוואטי וואלי.
לינק!

ארכיון הבלוג: המסע למזרח גלריה, הודו, ספיטי, פרוואטי, קולו, קינור, תמונות

המון פעמים אני מוצא את עצמי בקשיי הסתגלות לארץ, או שבעצם לארץ קשה להסתגל אלי. אני זורק לחברים שלי צ'לו ומצפה שהם יבינו שהגיע הזמן להמשיך למקום אחר, הם מסתכלים עלי במבט מוזר ושואלים אם החלטתי לפתוח הרכב קמארי. כשאני שותה קולה ומסיים בקָטַם, הם בכלל לא מבינים מה אני רוצה.

וכשהבאתי לחבר שלי קופסאת סיגריות מהודו ואמרתי לו בוּם עליך, הוא חשב שאני מתכוון שיש לו איזה חרק על החולצה. אז בשביל האנשים שלא היו בהודו ועדיין לא יודעים שטיקֶה זה בסדר גמור, הנה מילון קטן בשביל שתבינו על מה אני מדבר כשאנחנו נפגשים.

צ'לו (Chello) – למילה הזאת יש המון שימושים אצל ההודים והישראלים שחוזרים מהודו; מילת זירוז, כמו יאללה. הגיע הזמן ללכת. ואפילו כשמישהו מעצבן אותנו אז אנחנו אומרים לו צ'לו באיה.

באיה (Baya) – אחי, מגיע במספר גרסאות שונות באיסאב – אח גדול, באיג'י – אח מכובד. ובאי, כשזה סתם איזה קבצן במיין בזאר .

ג'י (G) – מילת שמייחסת כבוד לאדם שאומרים לו אותה, צ'לו ג'י, באיג'י, נמסטה ג'י. ונהוג, אם קוראים לכם ג'י, לענות אנג'י (או: כן אדוני). ואם אתם רוצים להרחיב, אתם יכולים גם להגיד אנג'י בוֹלוֹ – שזה כן אדוני, דבר.

בוּם (Boom) – בום עלי, עליך, על עינת או על צ'ה, זה לא משנה בדיוק אבל זה אומר שמי שהבום עליו, עושה את זה קודם. זה מגיע מהברכה של הצ'ילום באבות – בום בולנאט סבקסאט שיבה מאדר אי.

בולנאט (Bolenath) – הכל טוב.

קָטַם (Katam) – נגמר, חלאס, היה ואינו, לא נוכח יותר, אין בנמצא. אי אפשר לפשט את זה יותר, כשאומרים לכם קטם, קטמו.

טיקה (Tikeh) – סבבה, פחות או יותר.

סאב קוץ' (Sab Kuch) – הכל.

מילגה (Milega) – אפשרי. אולי אחת המילים השימושיות בהודו, מצטרפת בדרך כלל לסאב קוץ' ולג'י. מילגה ג'י? סאב קוץ' מילגה (הכל אפשרי)

אם נתקלתם בעוד מילה שתפסתם אצל חוזר הודו ולא הבנתם, תכתבו בתגובות, אשתדל לתרגם לכם עם ההינדי הקלוקלת שלי, בשיעור הבא, אלמד אותכם איך להבין למה אני מתכוון כשאני מניע את הראש שלי לכל מני כיוונים כמו הכלב על הדשבורד שלכם.

קוי מושקיל ניי ג'י.

ארכיון הבלוג: תקופות מעבר הודו, ישראל, מזרח

מאז הפעם האחרונה שהייתי בדלהי, לפני ארבעה חודשים, הדברים היחידים שהשתנו הם הטמפרטורה והלחות. חוץ מזה הכל נשאר די מסריח .

יש לי כאן שבוע עם רשימה של חנויות ושווקים שאני צריך לבקר (חלקם בגפי, חלקם עם ידידה) ואני לא מפחד להשתמש בכרטיס האשראי בשביל לקנות זבל הודי במחיר מגוחך!

מזל שמחכה לי מזגן בחדר בבית.

ארכיון הבלוג: המסע למזרח דלהי, הודו, מזרח, מיין בזאר, ניו דלהי

על החוויות, השיעורים, הכאפות והקטעים שעברו עלי בהודו. אומרים שמילה שווה אלף מילים, אבל כמה תמונות, מילים, סרטים ומזכרות צריך בשביל להשתוות להתנסות. כמה זה שונה לקרוא על מקום אחר מאשר להגיע למקום הזה ולהתחיל לכתוב בעצמך את הרשמים.

אתמול הסתכלתי ביומן וראיתי שנשארו לי קצת יותר משבועיים, לא תיארתי לעצמי שאני אתבאס כל כך לעזוב את הודו. אני מתגעגע למשפחה ולחברים שלי געגועים שאי אפשר לתאר במילים, אבל חמישה עשר שבועות מהחיים שלי אני אנצור קרוב לליבי לנצח, מכיוון שאין זה סיכום, הרי הטיול עוד לא נגמר. רק רציתי לעדכן שהכל בסדר ושיותר מתמיד אני מרגיש אסיר תודה על כל הדברים היפים שיש לי בחיים. תודה לכל מי שקורא ואכפת לו, למי שבטעות הגיע ונתפס ולכל מי שלא בטוח אם מגיעה לו תודה, תהיו בטוחים בכך.

אנחנו יצירות מופת של עצמנו, שווה.

ארכיון הבלוג: המסע למזרח דארמסלה, הודו, טיול פנימה, מזרח, מי אני, רוחניות

מיומנו של תרמילאי בהודו:

בום שנקר יומן, אני מקווה שעבר עליך יום בולהנאט. היום אורן חזר מפרוואטי, הוא הביא ארבעים טולות הגמור הזה, הוא מוכר אותן כאן בכפר ב1000 רופי, עושה יופי של 600 פר טולה. זוכר את המסיבה שביטלו לנו במדבר? בכל אופן היא היתה אתמול בלילה, היה חשמל. תמר עלתה על אם די וליטפה את כולם והקבוצה שעם קובי רקדו כאילו פוצצו אותם באסיד, לך תדע. נדבר בקרוב יומן. שיהיה לך יום חריף.

החיים בכפר הם החיים הטובים. היום הגיעה קבוצה של בשר טרי, ואחת מהן אפילו הביאה סטוק של פרלמנט מהדיוטי פרי. כמובן שהדינוזאורים גמרו לה כבר יותר מקופסא. כשאתה בהודו מספיק זמן, אתה מתחיל להתגעגע לדברים הקטנים שאתה יכול להשיג בארץ בהינד עפעף. במבה, לדוגמא, שאמנם אפשר לקנות באולד קאסול בג'ירף אבל אתה לפעמים קצת מתבאס לשלם 100 רופי על במבה שהמרחק ממנה לבמבה בארץ הוא בדיוק המרחק שלך מהודו לארץ. או נגיד קרמבו. אילו היה לי קרמבו עכשיו, הייתי תרמילאי מאושר.

מתגעגע ואוהב.

ארכיון הבלוג: המסע למזרח דארמסלה, הודו, מזרח, קאסול

המסלול היה ארוך וקשה, בסיומו מצאתי את עצמי בעיצומן של 30 שעות בלוקאל באס. דבר שגם לאופטימי שכמותי, נראה במבט לאחור ולעתיד הקרוב, אידיוטי ולא בר ביצוע בהחלט.

מקאזה, שנופה ספק-מדברי ספק-אלפיני לקחנו לוקאל באס באחד מאותם הבקרים הקרירים והיבשים בגובה 3600, ונסענו לכפר המדליק והקטן בשם טאבו. טאבו, כמו נווה מדבר בעמק שכוח אל. המקום עם המקומיים הכי משתכנזים בהודו. בגסט האוס שלנו, המארח התעקש שקוראים לו פיפטי-סנט ולנגן מוסיקת היפ הופ מחתרתית ועם מסר חזק של אפלית האיש השחור.

טאבו מוקפת במקומות מעניינים לראות, אני נשארתי לקרוא את הספר "צלה של הרוח" של קרלוס רואיס ספון, ספר שלקח אותי לתחילת המאה הקודמת ולסיפור שמתגלל פעמיים במרחק של דור ודמיון. ומתקיים עם תיקון מושלם לכל הדמויות. למי שיכול לקחת את הספר הזה מהר לידיים.

אחרי לילה וקצת יום משני הכיוונים, המשכתי עם פמלייתי לכפר נאקו, אשר מתהלל בהיותו כפר אשר שוכן למרגלות אגם (שאם לשפוט על פי מראית עין וחצי שקל הבנה הוא מלאכותי לחלוטין). תושבי המקום דואגים לסחוט מהתיירים כמה שיותר כסף (בעיקר בעלי הגסט האוסים) ושוב, אין חידוש כל כך בנופים של עמק ספיטי, רק שמתחילים כבר להרגיש מחוץ לצחיחות הנצחית.

הנסיעה לרקונג פיוּ עוברת בשלווה (שש שעות) ורקונג פיו (REKONG PEO) מתגלה להיות די חביבה ומקבלת את הטיירים באופן שגורם להם להגיד תודה על המעט ציוויליזציה שמתפתחת שם. ההר המושלג והעמק הירוק המטריף שמקיפים את רקונג פיו גרמו לי להרגיש כמו באגדה ממש מודרנית.

ברקונג פיו אמרתי שלום לכל החברים, והסברתי שהבטחתי לחזור לבית הראשון שלי בהודו, לחודש האחרון שלי בהודו. דרמסלה.

ארכיון הבלוג: המסע למזרח דרמסלה, הודו, טאבו, נאקו, נקו, ספיטי, קאזה, קינור, רקונג פיו

שלשום הגענו לספיטי בשני ג'יפים, החבר'ה שונים, אבל האווירה עדיין משגעת. הנוף כאן בספיטי קצת מפחיד כי זה נראה כאילו היה כאן גיהנום והוא קפא (הרים מדבריים עם פסגות מושלגות ומעט מאוד ירוק). כרגע, בכפר קאזה, האווירה מאוד ביתית והחוויות רבות.

היום נסענו לבקר בכפרים קי וקיבר. קי, קצת יותר קרובה עם מנזר בודהיסטי מרתק ואנשים מחייכים ונבוכים למראה התיירים הלבנים. וקיבר, הכפר שטוען להיות הכפר הגבוה ביותר בכדור הארץ עם כביש וחשמל (4200 מטר).

הנוף בקיבר היה מרטיט, אבל דאיית הנשרים מעל המנזר הטיבטי היתה חוויה שגורמת לחשוב על כח המשיכה פעמיים.

למי שתהה, הפלאפון שלי לא זמין משום שאין כאן אנטנה של AIRTEL וBSNL לא כל כך רוצה לתת לי לעשות ROAMING. אבל איכשהו השקט מוסיף עוד יותר לחוויה. לתמונות המטריפות תצטרכו לחכות עוד חודש וטיפה כשאחזור לארץ ואפתח אותן. מחר ממשיכים לטאבו, בהצלחה!

ארכיון הבלוג: המסע למזרח הודו, הימצ'ל פרדש, מזרח, ספיטי, עמק ספיטי, קאזה, קי, קיבר

למרגלות המפל ישבתי וחלמתי
על פתיתי שלג שנמסו באוויר, ונספגו בעורי
ואז פקחתי עיני. אין יותר פתיתים, רק מים מזוהמים.

אחד הכפרים המתויירים ביותר על ידי תיירים הודים, באזור של מנאלי לפחות. שווה לבקר בשביל המפל, החוויה ההודית, והשלווה שמוצאים בדרך חזרה לגסט האוס.

אם בכל זאת בא לכם מעיינות חמים, תחזרו לקאסול לטאג'י. אח טאג'י.

ארכיון הבלוג: המסע למזרח הודו, ואשישט, מזרח, מנאלי, מעיינות חמים, מפל

נמסטה. אתמול אני ויובל הלכנו והשכרנו אופנועים של ימאה מעפנים אבל עם הרבה בשר. עלינו והסתובבנו באיזור הכפרים שדרומי למנאלי ותכננו לסוע היום לואשישט, הגשם תפס אותנו בדיוק ביציאה מאולד מנאלי, אז

ארכיון הבלוג: המסע למזרח אופנוע, גשם, הודו, מזרח, מנאלי, קלאץ'

בשגעון של הרגע, יובל ועומר החליטו שנוסעים למנאלי, כמובן שזה היה בתכנון אבל זה היה אמור להיות רק בעוד שבוע. אז מצאתי את עצמי אורז בצהרי יום האתמול את המוצ'ילה שלי ועוזב את המאמא למנאלי. עזיבת קאסול היתה יותר קלה ממה שחשבתי, בעיקר מכיוון שעזבתי עם שני חברה מקסימים שבעצם עשו לי את השהות בקאסול. בערך בשש בערב לאחר עצירה קצרה בקוּלוּ הגענו לאחר כבוד לניו-מנאלי, לרגע הרגשתי בחזרה במיין בזאר, רק שלפי שמועות כרגע במיין בזאר 47 מעלות בעוד אנחנו קפאנו מקור (והיינו לבושים אפילו בהתאם). עוד על ניו מנאלי בהמשך, אבל בנתיים עלינו לאולד-מנאלי שהתגלה להיות אזור מטריף לכל החושים. חנויות, בתי קפה, מוסיקה, אנשים, ואפילו קיבלנו הצעה להתנדבות בלב הישראלי ויכול להיות שנעשה את זה.

אז כשיהיה עוד לעדכן, אעדכן.

שבוע טוב, מתגעגע.

ארכיון הבלוג: המסע למזרח אולד-מנאלי, הודו, מזרח, מנאלי, ניו-מנאלי, קסול