שלום קוראים חביבים, לצערכם, עוד לא חלף עלי שיגעון הבלוגים אז החלטתי להוסיף בזמני הפנוי (עכשיו) עוד רשימה מחיי האישיים (אין לי חיים.).
זה התחיל כשנולדתי, לא רציתי לצאת החוצה, הייתי עצלן, אז משכו אותי עם מלקחים, שבוע הסתובבתי עם ראש של חייזר, אבל לאף אחד זה לא הפריע יען כי הייתי תינוק חמוד. זה המשיך בתיכון, לא רציתי לקום לבית הספר, אז שלחו אותי ליועצת ושלחתי אותם לעשות סיבוב (גדול אבל). כשאמרו לי שאין לי תעודת בגרות, התפלאתי בכלל איך יש לי 12 שנות לימוד. ואז הגיע הצבא (לא עלינו, טפו טפו טפו) הורי, שני אנשי קבע גאים וקרביים (למדי) דרבנו אותי לתת את כל מה שאני יכול אבל בגבול יכולתי המנטלית בלבד, זה מה שעשיתי כמובן.
(פה בא גידוף קל מי שרוצה יכול לדלג.)ראבאק,(נגמר גידוף) כל החיים שלי רצים מול העיניים שלי, ואני, לוקח אותם באיזי, אומרים לי תצטער אחר כך, ואני מוסיף, אחר כך, ומשום מה האחר כך - בושש מלהגיע.
מחקרים קובעים, מי שאוכל לבד, מת לבד, אני מוכיח, מי שאוכל לבד מת מעודף כולסטרול (שוב, לא עלינו, טפו טפו ט-פ-ו!)
עד כאן רשימותי ההזיות להלילה. שבת שלום!
תגובות אחרונות