אבוטבול

את רישיקש עזבתי לפני יומיים, הפרידה היתה קשה מאוד. דילוּ ושאנוּ מהליטל בודהה יחסרו לי מאוד. היה גם קשה לעזוב את החבר'ה של גרייט פרידום אחרי קורס כל כך אינטנסיבי של כמעט שבועיים. קצת לפני שעזבתי פגשתי את אורית ותומר מדלהי. שמחתי לראות אותם שוב, הם התחילו ביחד דיאטה איירודית מאוד הדוקה שגם כללה הפסקת עישון (בררר).

גם את נועם (שמפיק סרט) פגשתי ממש יום לפני שעזבתי ומוזר שככה, פתאום האנשים שאתה פגשת פעם אחת מופיעים פעם שניה ואפילו לא ידעת שאתה באותו כיוון שלהם.

אני, ומיטל חלקנו מונית לרכבת באמריצר, ופגשנו שם את נופר, קרן ושמרית (שחוגגת מחר יומולדת ואין לי מושג איפה היא בשביל להגיד לה מזל טוב). הגענו ביחד לאמריצר ויצאנו להסתובב קצת. בסוף היום ישנו כולנו בדורמיטוריז במקדש הזהב, היתה זאת חוויה מרנינה, למעט הרשמקול העצבני שהכריז על הוצאת ספר התורה שלהם בארבע בבוקר.

איכשהו בבוקר של הנסיעה לדרמהסלה איבדנו את שמרית וקרן, אז נשארנו אני ונופר (מיטל המשיכה לכלכותה). לקחנו לוקאל באס לפת'נקוט ומשם עוד אחד לא זוכר לאן, ומשם עוד לוקאל אחד לדרמסלה. היתה נסיעה ארוכה (ברכבת 7 שעות ועוד 7 שעות באוטובוסים מקומיים). את הארנק שלי כייסו בתחנת הרכבת בהרידוואר, אבל היו שם רק 2500 רופי, אז שיהיה להם לבריאות.

עכשיו אני בדרמהקוט ודי מדהים פה, אפשר לראות פסגות מושלגות באופק, והמזג אוויר מתחמם כל הזמן, למרות שיש גשמים מדי פעם, שווה בהחלט להיות פה.

אתמול בערב הלכתי לישון עם חום ושלשולים, עכשיו אני רק עם שלשולים אבל זה גם בטח יעבור.

מתגעגע לכולם ואוהב.

ארכיון הבלוג: המסע למזרח דרמהקוט, דרמסלה, הודו, מזרח