אבוטבול

אוטו-קונטרה
איכשהו שוב התגלגלתי עם הרדיו לגלי צה"ל כשנסעתי עם אחותי להקפיץ אותה לבסיס באזור הדרום ושמעתי מפי ראש עיריית באר-שבע רוביק דנילוביץ', משפט שסתר את עצמו בצורה כל כך גסה, עד שהייתי מוכרח לגחך. או אז נפלה קרוב אלינו רקטה, והבנתי בדיוק איפה המקום הזה בין שאננות לפחד, קוראים לזה קרית מלאכי.

הכתובת
לקחתי דף A4 ושני טושים, כתבתי בגדול "רע לי!" וציירתי שני פרחים, מתישהו, יגידו שהכתובת היתה על הקיר.

לנצח בויכוח אינטרנטי זה כמו לזכות באולמפיאדה לנכים, אמנם ניצחת, אבל אתה עדיין מוגבל.

פייסבוק
לא יודע איך נכנסתי לסכסוך האינטרנטי הזה בפייסבוּק, האם בשביל לא לריב עם אנשים צריך פשוט לעצור את מוצא מקלדתך? לא להגיד את שעל לבך? לא מקובל עלי לשתוק. מעניין אותי מה אנשים אחרים חושבים על זה, בעיקר אנשים אינטיליגנטים, או לפחות נבונים. האם אתם שומרים את דעתכם לעצמכם רק משום שיהיו כאלו שימהרו וינסו לרמוס אותה? או שמא הדבקות באידאל מקבלת תגבור ככל שיש יותר מתנגדים. מה דעתכם על דעתכם גם כן?
יש ללחוץ על התמונה להגדלה. למי שלא יכול להציג תמונות להלן התמלול:

שרית מתפללת לתשובה של רבן
אני רובם שקרנים מגעילים.
אריאל גביזון מדבר הבן אדם שדיבר עם אלף רבנים.. אל תכליל סתם
אני נראה לי שזכותי להכליל. או שאולי תיכף תגיד לי שאסור?
ירון אלוש דויד אתה אידיוט
אני הבחנה דקה, חבל רק שכושר ההבעה שלך מזכיר כזה של ילד בן חמש עם אספרגר
ירון אלוש זה לא משנה את העובדה שאתה אידיוט
אני אני לוקח בחזרה את מה שאמרתי על כושר ההבחנה שלך.

כללי באר שבע, גלי צה"ל, הכתובת על הקיר, עופרת יצוקה, פחד, צבע אדום, קרית מלאכי, רע לי, שאננות

דקה לפני שחזרתי מארצות הברית התחדשתי וחדשתי את בני ביתי עם קונסולת ויי של נינטנדו, מלבד העובדה שאין לי מושג איך אני אמור לכתוב את זה בעברית, ווי או וויי, אולי ויי או שסתם נשאר עם WII, אני מוכרח לציין שהמכשיר הקטן והלבן הזה גאוני. מראש רכשתי את הגרסא האחרונה של גיטר הירו לWII, שם אפשר ליצור שירים, להוריד שירים שאחרים יצרו, ולהוריד שירים חדשים למשחק כל הזמן, מה שהופך את המשחק לפחות או יותר חסר-זמן, או טיימלס, מכיוון שכל הזמן אני אוכל להוריד שירים חדשים (חלקם בתשלום וחלקם בחינם, מחכה שיהיה אפשר להוריד שירים של הביטלס).

בכל אופן, אחת הסיבות שרכשתי קונסולה מאמריקה, מלבד הפרש המחירים הענק, היא עניין המשחקים, משחקים אמריקאים (NTSC) יוצאים לשוּק הרבה לפני משחקים אירופאים (PAL) והם תמיד יותר זולים. הפתרון של ה"ישראלי" הוא צ'יפ, לפרוץ את הקונסולה ולאפשר לה בעצם להריץ משחקים צרובים שכל ילד בימנו יכול להוריד מהאינטרנט, אבל למי שלא כל כך רוצה לגנוב או ללכלך לעצמו את הקארמה, מכשיר אמריקאי הוא הפתרון הנכון. את בעיות החשמל פותרים עם שנאי פשוט מכל הום סנטר שמפחית את הזרם מ220 וולט ל110 עם הספק של מינימום 100 וואט, כמו שהספק של הוויי דורש.

למי שכן מחפש דרך לפרוץ את הWII בשביל להשתמש בתוכנות שהוכנו על ידי הקהילה (HOME BREW) או בשביל להריץ משחקים צרובים מבלי לפגוע במכשיר שלו, יש אפשרות לעשות פריצה רכה (מאנגלית: Soft Mod) זאתי בעצם עוקפת את עניין פקיעת האחריות, אבל מורכבת יותר ולא מוצעת לאנשים בארץ בעיקר בגלל שהאנשים שפורצים WII בארץ הם יותר פושעים מאשר חננות שיודעים להתעסק עם תוכנה. (להוציא כמה רוסים גאונים שפגשתי במהלך השנים, וסלחו לי על ההכללה, אבל פשוט הם היחידים שמוצאים את השילוב הנכון בין עבריינות לחוכמה).

בעתיד אני אפרסם מדריך מלא על איך לבצע את הפריצה הזאת. מדריך לפריצת התוכנה של הWII כולל התקנת כל הCIOS בשביל להריץ משחקים מדיסק און קי ומכונן חיצוני

עכשיו בנוגע לחרא שמתרחש בעזה, אני משתדל להשאר מעודכן, בתור גל"צניק לשעבר קשה לי להתחיל נסיעה בלי לפתוח גלי צה"ל ולשמוע מה קורה, ולכן רק אומר לכם, למי מכם שאולי התבלבל, שכשאומרים ברדיו או בטלוויזיה "לא מעורבים" עדיין מתכוונים לבני אדם, פשוט לא אומרים אנשים, או בני אדם, אומרים "לא מעורבים", ככה זה לא כואב כשהם מתים, נו אתם יודעים, כשמנסים לפגוע ב"כן מעורבים". ובלי לפתוח דיון פוליטי, אני מאמין שהמהלך שמבוצע על ידי הצבא כרגע הוא אחד המהלכים הנבונים ביותר שבוצעו מאז היציאה מלבנון. כן, זה אומר שאני חושב שכל ההחלטות שהקבינט הבטחוני עשה מהיציאה מלבנון עד היום היו כושלות ברמה שלא ניתן לחפר, אבל הפעם, לא היה מהלך יותר נכון.

אני יודע שיש המון שמאלנים שקוראים את הבלוג הזה, גם אם בטעות, אל תטעו חלק מחברי הטובים הם שמאלנים, אבל חלקם האחר גרים בדרום, ולא יעלה על הדעת שאזרחי מדינת ישראל, פריפריאלים ככל שיהיו, יחיו בפחד מתמיד. כך טענתי במלחמת לבנון השניה (שעדיין נחלה כשלון מפאת הנהגה כושלת), ואני לא זז מעמדתי, זאת הארץ שלנו, היחידה. היחידה שבה מדברים עברית, היחידה שבה הישראלים שונאים אחד את השני אבל במקרה צרה מגבים אחד את השני כמו אחים. היחידה שיש לנו. אני לא מתבסס על המקרא חלילה או על היסטוריה רחוקה. בתור אזרח, שזאת אדמתו אני מרגיש מחוייב להגנתה.

עכשיו בנוגע אליכם, תושבי הדרום הצחיח, היו חזקים, אני מזדהה אתכם ורוצה שתדעו שכל מי שאני מכיר חושב שאתם גיבורים, ומודה לכם על כך שאתם הספוג הארעי של הבועה התל-אביבית, לפחות לעכשיו, מעניין מי יהיה הבא בתור.

כללי WII, גלי צה"ל, מלחמת לבנון השניה, נינטנדו, עופרת יצוקה, צבא

כל גופי רוטט מעצבים עכשיו, אני נרגז וכובש את יצרי רק בשאריות של שפיות אבל לא על זה שהתקבלתי לדגלן בטקס יום העצמאות בעל כורחי, אלא בגלל שהמפקדת שלי החליטה שהיא רוצה שאני אחזור לבסיס עכשיו, כל מי שהיה במיונים לא חזר לבסיס, למה אני צריך לחזור, למה אני צריך להרגיש פריאר? משהו אומר לי שמחר אני אהיה חולה. נראה מה ילד יום, בכל אופן אני אצטרך להיות בבסיס בערב, אבל לא ציפיתי שזה יהיה בשעה כל כך מוקדמת. (כאן מגיעה קללה ארוכה מאוד) יאללה, אחרי שעברתי את השבת בכיף ואפילו לא תפסו אותי יושן בשמירה (חייל אמיץ) פתאום מגיע הקטע הזה מהמפקדת שלי. דווקא ממנה לא ציפיתי להתלכלכות שכזאת. ועוד היא אומרת לי שאני מקטין ראש, מתחשק לי ללכת לטקס יום העצמאות רק בשביל להרחיק את הראש שלי מהמיטה החולה הנקראת מחלקת מחשב בגלי צה"ל בפיקוד ש'. (השם המלא שמור במערכת) טוב, צ'או.

ארכיון הבלוג: החייל האמיץ אבוטבול גלי צה"ל, צבא

אוף, עדיין החייל האמיץ, עומד על המשמר כמו כלב על חתיכת סלאמי חצי-טריה, שמרתי היום מאחת בצהריים עד שבע בערב ותיכף אני הולך לשמור עד שבע בבוקר, אני די משתגע, גם האינטרנט נופל כל הזמן וקוראים לי לעלות לחדר מחשב וגם המפקדת שלי לא עונה בפלאפון… מעניין איפה כל הפעמים שהיא אמרה לי "בשביל זה אני משאירה את הפלאפון פתוח, בשביל שתתקשר בכל זמן לכל בעיה" זיבי היא לא עונה. מקודם באו אלי רותה ומיכל החמודות שאני חולה עליהן, גם צחי ותום רצו להצטרף ואפילו בועז אבל בגלל בעיות צבאיות לא התאפשר הדבר. בזמן שאני כותב, השן שלי כל כך כואבת, אתם לא מאמינים, אני מרגיש את פעימות ליבי בתור כאבי תופת בשן בינה בצד שמאל למטה, אני מרגיש אותה גודלת לתוך בשר החינכיים שלי. בדיומני אני שומע אותה חורקת בשן שלפניה, גורמת להיא להצמד יותר חזק ולהכאיב לי, איה.

אלוהים, אני יודע שאתה לא קיים, תאמין לי, אני לא מאמין בך, אבל תעשה שהשבת הזאת תגמר כבר. בבקשה.

ארכיון הבלוג: החייל האמיץ אבוטבול אמונה שלמה, במה חדשה, גלי צה"ל, צבא

היום התקיים השלב הראשון במיונים לגלי צה"ל, המבחנים הראשוניים. המבחנם מורכבים מכמה חלקים, שאלון ידע כללי, תרבות, מוזיקה, עיתנואות ועוד כל מני שטויות כמו מפה עיוורת וכאלה. הגעתי ב10 בבוקר לגני התערוכה בתל אביב ושוב נדהמתי מכמות הכוסיות שיכולות להצטבר במקום אחד, ירדתי מההתרגשות כשנזכרתי שבעצם רוב הכוסיות ממשיכות מהמיונים ישר לקריה. בורלא ההומו קיבל טלפון במשכנו החדש וכבר התקשר להציק לי בבוקר, אמרתי לו שיצא מוקדם, אבל הוא משום מה, החליט שאני מסיים רק בחמש במיונים, אז הוא יצא רק באוטובוס של שלוש, זיבי שאני אחכה לו שעתיים בתל אביב בלי מעש, זיבי. את הדרך הביתה מגני התערוכה עשיתי בצורה די מוזרה, המיכל דלק של הבובה כמעט התרוקן והייתי צריך לשים לב שלא נגמר לי הדלק באמצע, פשוט שכחתי לתדלק אמש והיום כבר לא היה לי כסף עלי. בנינו; יש לי חשק לפיצה.

ארכיון הבלוג: החייל האמיץ אבוטבול גלי צה"ל, צבא

שוב אני תקוע בין כותלי המשרד המזוויע שלי, תמונתו של הכלב שלי מחייכת אלי מלוח השהם. החלטתי שאם אני מבלה כל כך הרבה זמן במשרד שכדאי שיהיה לי משהו שיחזיק את המוראל קצת מעל האדמה. היתה להם בעיה בדסק ועדי טלמור הוציא את כל העצבים שלו עלי, היה די משעשע ביחוד משום שאני נהנתי יותר ממה שהוא התעצבן, הם לא יודעים שאני שולט. עכשיו אני גומר את דו"ח התקלות ומחכה לאבא שלי שיבוא לאסוף אותי. יותר מאוחר אני אמור לבוא לבועז, אנחנו מקליטים כמה שירים קצרים וגם צריכים לעבוד על הרכבת כמה מחשבים, אולי סוף סוף יהיה לי מחשב אחרי היום. ביי בנתיים.

ארכיון הבלוג: החייל האמיץ אבוטבול גלי צה"ל, צבא, קצרצר

יו, צבא, עצבים. אני עכשיו בבסיס, אם אפשר לקרוא למקום הזה בסיס, בורלא יושב לידי, הגנבתי אותו דרך הרס"ר. הוא עושה לי שטיקים בכותפת הימנית של החולצה ובקרוב נצא לראות עוד דירות. אני מקווה שנמצא משהו מספק.

כן…

ארכיון הבלוג: החייל האמיץ אבוטבול גלי צה"ל, צבא, קיטור, קצרצר

אם אתם לא יודעים, רוב הסיכויים שכן, כי אם אתם לא מכירים אותי אין לכם מה לחפש בבלוג שלי, אני משרת בגלי צהל.
היום היה את השירותרום, יום כזה שבו תורמים לחיילים, למען האמת, זה נמשך עד 00:00, אז כנראה שאתם עוד יכולים לתרום ליום הזה, של החיילים.
בכל אופן, כל שירותרום מגיעה לכאן איזה משאית עם 3000 סופגניות, אני חושב שאכלתי חצי. בהההההה.

אה, וגם אני שומר היום, אז אם בא לכם לבצע פיגוע בגלי צהל מהשעה שלוש בבוקר, תתקשרו לש.ג. ותודיעו לי קודם, כדי שאוכל לברוח בזמן.

ארכיון הבלוג: החייל האמיץ אבוטבול גלי צה"ל, צבא, שירותרום

מי שמכיר אותי, יודע שאני חלק ממחלקת מחשב בבסיס סודי איפה שהוא ביפו, ברחוב יהודה הימית, מי שמכיר אותי יותר טוב, יודע שזה גלי צה"ל. בכל אופן, המחלקה שלי, ללא יוצא מן הכלל(גם אני), מחלקה של מפגרים, מתחילים לעשות משהו ולא מסיימים. תאמינו לי שאני יכול להשתגע לפעמים, מוחי נטרף מזה שאני צריך להגיע ולסדר תקלות שאני פתחתי שבוע לפני ולפעמים יותר, אני יודע שזה לא המקום לקטר, אבל די!

ובעניין בזוקה ג'ו, יא חתיכת בן זונה, כבר בגיל 18 ידעתי שאם השנה אני לא נכנס לתוכנית החלל של נאס"א, אני לא מגיע לירח בגיל 21. דחוף אצבע.

ארכיון הבלוג: החייל האמיץ אבוטבול גלי צה"ל, צבא