אבוטבול

2008 מסתיימת בקול תרועה עזה ומיד אחרי המסיבה אני מוצא את עצמי עם צו-8 בפיקוד העורף. מאז שהשתחררתי מגלי צה"ל לקחתי חלק בשירות מילואים פעיל (שמ"פ) בפיקוד העורף, בעיקר בתרגילים. היום אני רואה את כל התרגילים והחזרות מתגבשים למנגנון עבודה משומן כמעט-למשעי ואני גאה. אני גאה בצבא ובמדינה, על חזית ועורף חזקים, על הפגנת רפובליקניות ראויה לציון מטעם כל הגופים המעורבים בדבר. ואני גאה בתושבי הדרום על מסירות נפש למען שלומנו ושלום ילדנו.

החתולה בתמונה, היא החתולה המדוברת

ידיד שלי טס לחו”ל בעוד כשבוע והוא מחפש בית חם לקטי החתולה שלו.
היא מתוקה אמיתית, בזאת אני נשבעת, בערך בת שנה, פרוותית במיוחד, מעוקרת ובעלת אופי נעים, שקט ומתכרבל.

אם אתם מעוניינים לאמץ את הדבר החמוּד הזה, צרו קשר דרך הפוסט של מוסרת.

הייתי שמח לשמוע אם יש תושבים מהדרום שיוצא להם לקרוא בבלוג שלי, גם אם בטעות. תגיבו כאן, אני אשמח לדעת שאולי אני משעשע לכם את הזמן בין קסאם לגראד, ויותר מזה, ספרו לי מה אתם מרגישים, וכמה סבלנות עוד תהיה לכם לחטוף מהנבלות הללו בגדה. חוץ מזה הייתי מאוד רוצה לדעת, אם היה קם גאידמק 2 ומציע לכם מפלט על איזה חוף, האם הייתם עוברים למחסה או נשארים?
תמשיכו להיות חזקים חברים.

כללי בעלי חיים, חתול, מילואים, מלחמת עזה, פיקוד העורף, צבא, צבע אדום

אני לא טוב בתמצות אז פשוט אשתמש בניסוח של מרג'י

עידית בקשה, ואני מצייתת (אוי הבלונד הצייתן. מה יהיה בסופנו?)

מחפשים אנשים טובים (מה אתכם שם, כל החבורה הירושלמית העליזה? אתם עוד צעירים לא יכוליות שכולכם דוגז לואודד כמו כולנו) שיתנו בית חם לכלבלב.

ולמקרה שאתם, כמו אני לפעמים, מהאלה שמתעצלים ללחוץ על קישורים, אז הרי התיאור מפי המאמצת טובת הלב והרחומה:

הוא שקט ומופנם, נראה עצוב רוב הזמן.

מבצע הרבה מחוות כניעה של כלבים כמו הרכנת ראש והתהפכות על הגב.

אבל כשהוא רוצה תשומת לב הוא יכול להיות תובעני, וכשלא נותנים לו אותה הוא בוכה או נוהם או נובח.

הוא נובח בקול גבוה וצווחני.

הוא משתין ומחרבן בבית.

כשמוציאים אותו, הוא לפעמים חופר בור קטן בגודל של הראש שלו, מכניס לתוכו את הראש כמו בת יענה ונשאר בפוזיציה הזו למשך דקה.

יש לו פרווה נעימה מאוד לליטוף.

הוא מסוגל להסתובב במקום במהירות גדולה מאוד ולמשך זמן רב, בניסיון לתפוס את הזנב של עצמו. בדרך כלל הוא מצליח, ואז הוא נשאר עם הזנב בפה ולועס אותו עד שנמאס לו.

וכשמסתכלים לו בעיניים רוצים לחבק אותו ולהגן עליו מפני העולם.

מי שצריך מידע נוסף, מי שמרגיש מוכן להתחייבות של כמה שנים, שיש לו מספיק סובלנות כדי לחנך את הכלב לעשיית צרכים בחוץ, מי שרוצה חבר לחיים ומוכן לעדכן אותי מדי פעם מה שלומו של החבר לחיים, יותר ממוזמן לכתוב לי: idit10@gmail.com

אם אתם חושבים על מישהו, משהו, כל דבר, כל רעיון שעולה בדעתכם, זה הזמן לפנות.
חוץ מזה – נודה גם לפוסטים בעניין אצל כל מי שיסכים לפרסם. תהיו טובים

כשתהיה תמונה, נצרף לפה אחת. לדעתי זה יגביר אלף את הסיכוי לאימוץ.

-במקרה הכי גרוע, נפתח לו כרטיס בג’יידייט. או שנצרף אותו לשלי-

ארכיון הבלוג: אבוטבלוג - דה פורמר אימוץ, בעלי חיים, כלב

הבאה (דידי הררי סלנג) של שי נוי:
קוף מניאק כזה לא ראיתי בחיים.

ארכיון הבלוג: אבוטבלוג - דה פורמר בעלי חיים, וידאו, מצחיק לי

ידידה אינטרנטית שלי ספרה לי שהיא שתתה בחצי האי סיני(קוראים לי 14) נס עם חלב שור, קשה לי למצוא עם הידע הביולוגי שלי בגוף השור, כל בלוטה או עטין דרכו השור עלול להפריש חלב זה או אחר.

אם כך, ספרו לי על התנסויותכם עם חלב שור, מתכונים מומלצים ובעיקר, מאיפה לעזאזל זה יוצא?

ארכיון הבלוג: אבוטבלוג - דה פורמר בעלי חיים, וטף, חלב, שור

בחורה שמספרת על עצמה שאוהבת גיקים פרסמה את התמונה הזאת לפני זמן לא רב כאן ופשוט לא יכלתי שלא לשתף אתכם.

לפעמים אפשר לחשוב פעמיים אם באמת אנחנו כועסים על חיית המחמד שלנו שעשתה את צרכיה בבית, או להיות קצת יותר נחמדים לחתולים ברחוב ואולי לפנק אותם קצת במשהו לשתות או לאכול, על אף החוקים המגוחכים של המועצות המקומיות והעיריות.

החכימו קצת במאמר הזה שנכתב על ידי ענת רפואה בנרג', ואולי עם הרטוב שנהיה בלמטה של העין, תכנסו לאתר פרי-קאטס ותחתמו על העצומה נגד חוק העזר המפגר הזה.

תודה לכולכם, על אנושיות שלא תסולא בפז.

ארכיון הבלוג: אבוטבלוג - דה פורמר בעלי חיים