יום בלי
יום חמישי, 11 בינואר, 2007אני מצטער מראש, כנראה בימים הקרובים אתם תקבלו מספר פוסטים בעלי ערך רגשי, לבעלי הקיבה הרגישה, אל תכעסו, אתם מוזמנים לחזור בעוד מספר ימים, כשבעצמי אדע לאן פני מועדות.
המון זמן לא הרגשתי ככה. אני מצטער על כל רגע שנתתי להרגשה הזאת לחזור אלי, נדמה לי כאילו היה מספיק לי רגע אחד של חוסר הגנה והיא תפסה אותי בטרפיה. האהבה. אני לא אוהב להתעסק איתה, פעם אחת היה לנו טאקל. לפני יותר מארבע שנים. היה נחמד. אבל אז העניינים התחילו להתבלבל והחל מלפני שנתיים וקצת אני לא נוטה להתייחס אליה, לשרמוטה הזאת. לאהבה.
עכשיו אני סופר כ-24 שעות ללא סיגריות, אני לא מרגיש צורך פיזי, אני גם לא מרגיש צורך פסיכולוגי, אני רק מרגיש שאיבדתי, שוב, את החברה הכי טובה שלי, את הסיגריה, מזלי שיש לי את נטשה מהמכינה שדואגת לתמוך בי ברגעים קשים. גם עידן נותן לי גב חזק.
מפליא אותי איך בין כל הבנות שהיכרתי בשנתיים האחרונות, לא נמצאה אחת שהצליחה להקפיץ לי את הבפנים של המעיים כמו שזאת, שכביכול בכלל לא הייתי אמור לפגוש, עושה. למרות שאנו כמעט שכנים, משני הכיוונים.
חתיכת פרח יפה שכמותה. אישיות מלבבת. סעמק.