אבוטבול

לא רק הישראלים אוהבים למצוא להם שירים בשפות שונות ובשמיעה סלקטיבית לבחור להם מילים רלוונטיות בעברית פורץ הדרך בתחום, אם אני לא טועה ובעזרת במה חדשה הוא מור מרוז שאת התמלולים הראשונים פרסם כבר בשלהי 2004, היום ב2008 הרחקנו עד כדי כך שהתחלנו להמציא שירים שנשמעים כאילו הם בשפה אחרת אך הם בעצם בעברית (להלן: הפוסט הקודם).
תגיע לעניין, אתם חושבים. ובכן, הנה לכם העניין, קצת טקנו גרמני שמח עם תמלול באנגלית למילים בגרמנית ואנימציה שמוכיחה שטקנו גרמני, שטני ככל שיהיה, עדיין יכול להיות עניין משעשע.
.
השיר שמתנגן כאן, לכל הסוטים שרוצים להוריד אותו: And One – Panzermensch.

כללי אנגלית, במה חדשה, גרמנית, טקנו, עברית, פלאש, תמלול באנימציה

הסיבה שלא עדכנתי הרבה בזמן האחרון, מלבד העובדה שהייתי צריך לנוח קצת, היא שיש לי עבודה חדשה, יש לי בן חסות, בכיתה ח' שאני מלווה אותו מדי יום לבית ספר ועוזר לו להתאקלם שם, הבחור הצעיר סבל מחרדות ולאחר טיפול פסיכולוגי של שנה (כל כיתה ז' הוא לא היה בבית הספר) הוחלט להחזיר אותו לבית הספר, הילד הוא לא אחר מאחד האחים של חבר מאוד טוב שלי וכשנשאל מי הוא רוצה שילווה אותו לבית הספר לא היסס ואמר 'דוד', אולי זה בגלל שאני נראה גדול ומאיים, אולי זה בגלל שאני כל הזמן זורק לו שטויות ומשחק איתו כשמשעמם לו, בכל אופן, אמא שלו התקשרה והסכמתי.
אני מוכרח לספר לכם שלטפל בילד צעיר זה לא פיקניק, אני לא מתיימר לדעת הכל אבל החוויות שאני צובר בנתיים עוזרות לי להבין המון דברים בחיים שלי, הכי אני שמח מכך שהוא גם נהנה מהתקופה הזאת ויותר מזה, הוא ממש מתקדם בהתגברות על החרדות שלו. אפילו שאני לא בבית הספר הזה כבר כמה שנים, אחותי היא אחת מהמקובלות שם ובעזרתה הכרנו לו את כל החברה הגדולים והמפחידים, כולם הבטיחו לשמור עליו ולתת לו את כל הגב מול ילדים גדולים שעלולים להציק לו, זה ממש שימח אותו. שלשום גם קנינו לו נעליים, הוא ביקש שאבוא איתו ואמא שלו הסכימה, לקנות נעליים לילד זה ממש חוויה, לא יודע אם זה נגמר בנעליים אבל בכל אופן, להעניק משהו למישהו מרגיש כל כך טוב, על אף שהנעליים לא היו מכספי שלי, כשהוא מצא את הנעליים שהוא רצה נדלק לו אור גדול מאחורי העיניים, כנראה עכשיו אני מבין את אבא שלי, שכל הזמן רק רוצה לתת ולהעניק לילדים שלו, בטח פספסתי כל השנים את האור שנדלק לי במאחורה של הראש.

הלימודים מתקרבים בצעדי ענק אני מנסה לברוח ולגנוב עוד קצת ימי חופש ילדותיים וחסרי דאגות, אבל נראה כאילו הלימודים נושפים בעורפי ולא יעצרו עד שיתפסו אותי, אני מאוד מודאג, האם אצליח, האם בכלל אנסה? אני יודע שאנסה, אבל לא יודע כמה אוכל להקריב בשביל להצליח. חשוב לי מאוד לסיים את המכינה לא רק בשביל להגיע לקרש קפיצה אקדמאי אלא גם בשביל להוכיח לעצמי שאין בי פגם ויש ביכולתי קישורי למידה נדרשים, את כל תקופת התיכון שלי העברתי בעישון סיגריות ב"זולא" הבית ספרית ועכשיו זאת ההזדמנות שלי לתקן הכל.

שלשום בלילה צחי לנקרי, רות סגל, שי נוי, יסמין חזי, אופיר הנסיך, גלעד טורנברג, הילה בת דודה שלי ואני ישבנו לנו בדיטה, צחי אמר שיש תפריט לילה חדש ואסור לנו לפספס, מסתבר שהיה עדיף באם היינו מפספסים, האוכל היה גרוע, השירות כמעט באותה רמה. נראה לי שהיה עדיף להביא סנדוויצ'ים ולשבת מסביב למזרקה שנמצאת ברחבה שם. אולי נעשה את זה בהזדמנות.

ערב החג עבר בלי תקריות מיותרות, המשפחה, מורחבת מתמיד הודות לעלייתם של הקרובים מקנדה והשמחה על השולחן מרובה, אפילו הפיליפיני של סבא הצטרף, הוא גם ברך על הלחם .

מה חדש אצלכם?

חג שמח ושנה טובה, שנהיה לדיקסי ולא לדיטה.
שתהיה לכם שנה בטוחה וכיפית.

ארכיון הבלוג: אבוטבלוג - דה פורמר אספסוף, במה חדשה, לימודים, משפחה, עבודה

חזרתי לערוך פרוזה ושירה באתר במה חדשה ואני מרגיש שאיפהשהו גם חזרתי לחפש את עצמי. כאילו התפלק לי סוויצ' ישן במוח שקורא לי לצאת ולבדוק אם אני מי שאני באמת או שאני באמת מי שאני באמת בגלל שככה שכנעתי את עצמי.

בת דודה שלי, הילה, חזרה מקנדה, כל המשפחה עשתה עליה, אני ממש גאה בהם. הם מספרים שהמון יהודים בקנדה רוצים לעלות אבל חלקם מפחדים ולחלקם פשוט קשה לעזוב אדמה יציבה בשביל לפתוח דף חדש אחרי שנים של הסתגלות והשרשה. כשהייתי בפריז יצא לי לדבר עם מספר יהודים, גם בקולם נשמעה כמיהה לארץ המובטחת אבל מעטים מהם באמת עשו משהו בשביל לחזור.

מעניין איך אני הייתי מתנהג באותו מצב. אף פעם לא גליתי למרות שפינטזתי על כך אינספור פעמים. פנטזיה אחת עדיין דבוקה לקרבי, אחרי שנת המכינה אקח את עצמי ואטוס לפריז לתקופה של כשנה (או, אהמ חצי שנה פריז ואז חצי שנה לונדון) בשביל לחיות קצת בתרבות אחרת, להיות איש העולם הגדול, זה תמיד גירה אותי עד מאוד.

עכשיו אני נוסע לרחובות ללמד את בת דודה שלי קצת עברית, התנהגות ישראלית מהי, איך מכינים פלאפל, לעשן נרגילה כמו שצריך

ארכיון הבלוג: אבוטבלוג - דה פורמר במה חדשה, הילה, לונדון, נרגילה

יש בגלגלצ פרסומות מטעם משרד התחבורה או משהו שמתנגן בצורה כזאת או אחרת: "אתה נמצא בנתיב השמאלי, חזור לימני". לבוס שלי יש קאמבק משלו "את נמצאת במושב השמאלי, חזרי לימני" אני יודע שזה שוביניסטי, אבל תגידו מה שתרצו, זה מצחיק.

כן, אין הרבה בנות שנוהגות כמו שצריך, יש להן בעיה עם התפיסה המרחבית או משהו כזה, או איזה צד במח שמתפקד יותר טוב מהאחר, בניגוד לשלנו, הגברים ששני הצדדים מתפקדים כמו שצריך, אצל הבנות יש צד אחד שמתפקד טוב מאוד, הצד שאחראי על הדיבור, ואחד אחר שלא מתפקד בכלל, זה שאחראי על הנהיגה כנראה.

לא כל כך מתחבר לביולוגיה ולאונות שמאליות או ימניות, אני א-פוליטי.

Hitachi goes nanometric on your ass
היטאצ'י הכריזה על פיתוח שבב חדש בגודל שערורייתי של 0.15 מ"מ על 0.15 מ"מ ועובי של 7.5 מיקרומטר (1/1000). השבב שנקרא IC (קיצור ל Integrated circut) צפוי להיות מוטמע בכל מקום אליו יהיה ניתן לדחוף אותו, וזה די הרבה. החל ממסמכים מקוריים בשביל למנוע זיופיים ועד לקופון בסופר בשביל לראות שבאמת הוצאתם אותו מהעיתון ולא סתם צילמתם את הדף מחברים.
(מאת טמקא)

גוגל ננזפים
דווקא גוגל, שהצליחו איכשהו בן כל הבלאגן של זכויות הגולש באינטרנט להשאר מחוץ לרפש על ידי פוליטיקה מדהימה ונונשלנטיות אמריקאית קלאסית, מצליחים להכעיס קצת עכשיו את הקונגרס האמריקני, כנראה שאי אפשר לצאת פוליטיקלי קורקט טוונטי פור סבן (חיחי – כמה אנגלית)
הידיעה מאת אפוק טיימס

הערב יש ערב במה בתאטרון תמונע, יהיה שמח, מיכל גרוסברג מנחה, אתם מוזמנים!
כניסה 25 ש"ח לפרטים 0525528290

ארכיון הבלוג: אבוטבלוג - דה פורמר אספסוף, במה חדשה, גיק ספיק, חדשות, מצחיק לי

טוב אז עבר עלי השבוע כמעט הכי מחורבן השנה ואתמול בלילה היה כמעט הלילה הכי מחורבן השנה אבל כנראה שלו, אני מצפה לעוד יותר גרועים, היום בבוקר התקשרה על המפקדת הכלבה שלי ואמרה לי שאני הייתי אמור לעשות שישי. זיבי, אני עשיתי 3 שישי ברצץ כולל שבת אחת. למה תוקעים אותי, בכל אופן, היא הבטיחה לי תלונה, היא לא יודעת מול מי היא עומדת… יום ראשון יש את הצילומים של יתוש בראש וביום שני אין לי יותר מדי תעסוקה יום שלישי מגיע וכולי מלא התרגשות לקראת ערבמה שאותו אני הולך להנחות. אני מקווה שיהיה טוב, לא כל כך בא לי לכתוב מפאת השבוע המגעיל שעבר עלי אז אני פשוט אאכזב אותכם קצת ואעדכן שוב מתישהו.

ארכיון הבלוג: החייל האמיץ אבוטבול במה חדשה, צבא

אוף, עדיין החייל האמיץ, עומד על המשמר כמו כלב על חתיכת סלאמי חצי-טריה, שמרתי היום מאחת בצהריים עד שבע בערב ותיכף אני הולך לשמור עד שבע בבוקר, אני די משתגע, גם האינטרנט נופל כל הזמן וקוראים לי לעלות לחדר מחשב וגם המפקדת שלי לא עונה בפלאפון… מעניין איפה כל הפעמים שהיא אמרה לי "בשביל זה אני משאירה את הפלאפון פתוח, בשביל שתתקשר בכל זמן לכל בעיה" זיבי היא לא עונה. מקודם באו אלי רותה ומיכל החמודות שאני חולה עליהן, גם צחי ותום רצו להצטרף ואפילו בועז אבל בגלל בעיות צבאיות לא התאפשר הדבר. בזמן שאני כותב, השן שלי כל כך כואבת, אתם לא מאמינים, אני מרגיש את פעימות ליבי בתור כאבי תופת בשן בינה בצד שמאל למטה, אני מרגיש אותה גודלת לתוך בשר החינכיים שלי. בדיומני אני שומע אותה חורקת בשן שלפניה, גורמת להיא להצמד יותר חזק ולהכאיב לי, איה.

אלוהים, אני יודע שאתה לא קיים, תאמין לי, אני לא מאמין בך, אבל תעשה שהשבת הזאת תגמר כבר. בבקשה.

ארכיון הבלוג: החייל האמיץ אבוטבול אמונה שלמה, במה חדשה, גלי צה"ל, צבא

בין בוקר לצהריים, אני יושב במחלקת מחשב שבבסיס גלי צה"ל שביפו הרחוקה. זר בארצי בן בני-דודים. בכל אופן לענייננו, אתמול הייתה מסיבת כיתה נוסח שקי. כולם הוזמנו, אף אחד לא בא, בסוף חלק נפגעו וחלק סתם הלכו עם הרגשה רעה הביתה (ולאו-דווקא בגלל ההמבורגר של 'מוזס'). רות החליטה ללכת עם אסיף וסיוון, את סיוון ורות אני מחבב מאוד, עם אסיף יש לי קצת בעיה אז העדפתי להשאר עם אנשים שאני יודע שלא יחממו לי את הדם יותר מדי. כשהגענו לשם, כצפוי, שררה קטסטרופה, דרור ושלי כבר ישבו במקס ברנר עם ארבעה מקומות פנויים ואנחנו היינו בחוץ קרוב לשמונה אנשים, בסוף הוחלט לעבור למוזס ושם דרשו שנחכה בחוץ לא פחות מחצי שעה. מיכל צחי ונטע הרגישו שאין יותר מדי עתיד לערב והלכו לקיוטו-סלסה אם לא הייתי תלוי בתום מבחינת הסעה וכספים, הייתי מצטרף אליהם. חבל לי שגם הם נטשו. אחרי זה אני, הילה, בועז, תום ובורלא התיישבנו במוזס לא הרבה אחרי הצטרפו גם דרור קסטל ושלי מהמקס ברנר, סעדנו את נפשנו. אחרי זה תום האפס הפולני הכריח אותנו לעלות לדירה, היה מצחיק מאוד השכנה שלו התעצבנה רצח וזה היה שווה כל רגע, חבל לי שלא התממשה האורגיה בגלל שמולי, הנהג המהיר מדיזינגוף לא הסכים לבתק את בתוליו באורגיה עם אנשים מחצית מגילו.

היום בבוקר הייתי ילד רע, איחרתי לבסיס, אבל ממש בקצת, בזמן האחרון אני מאחר המון, עוברת עלי תקופה די קשה עם שעות השינה שלי, יתכן שזה קשור להפסקת העישון ואולי זאת סתם עייפות נפשית, אני מקווה שהיא תעבור בקרוב. ההתלבטות בנוגע לדגלנות עדיין עומדת ובכפות המאזניים עומדים כרגע החופש מהבית ומהבסיס לחודש וחצי ומנגד הקירבה לחברים ולנוחות של הבית, עצם התאריך של האימונים שנופלים לי על היומולדת וכמה הפקות שאני אמור להשלים בגלי צה"ל עד סוף השירות שלי.

אתמול המפגדת אמרה שאני לא יכול לצאת יותר לקורסים בצבא, זה הרתיח אותי כי היא הבטיחה לי קורס כשהגיעה ומאז היא דחתה אותי, עכשיו היא אומרת שאין לי מספיק יתרת פז"מ בשביל לצאת לקורס מזורגג, על הזין שלי יתרת פז"מ, אני שולט.

משהו אומר לי שבשבת הזאת אני הולך להספיק לערוך הרבה יצירות בבמה, ואולי גם לכתוב כמה פוסטים טובים וארוכים בבלוג. אם אתם תוהים למה, זה בגלל שאני שומר ואני הולך להיות פה החל מעכשיו עד ליום ראשון בצהריים אז אם יש לכם משהו בראש, רק תגיבו ואני שלכם. נשתמע.

ארכיון הבלוג: החייל האמיץ אבוטבול במה חדשה, פזמ, צבא

כואבת לי הרגל, מקודם טיפסתי על איזה כסא מתוקף תפקידי כאוסף לשוניות של פחיות דיאט קולה בתקווה שיום מן הימים אני אזכה בטיול לברזיל, נו-צ'אנס אבל לפחות יש לי תקווה.

כמו כן לפני שעה קלה הודיעו לי שנבחרתי להיות בן 5 חברה שיהיו דגלנים בטקס יום העצמאות המרכזי, אני מוחמא מאוד, אבל נראה לי שאוציא מזה פטור. אין מצב שאני אעמוד בלחץ הנפשי והפיזי של לדגל במשך חודש וחצי בשביל שעה של טקס שמשודר בכל רחבי הארץ ובמקומות נבחרים בעולם. מצד שני, אולי זה יהיה טוב לדיאטה שלי, להתרחק קצת מהמסגרת של גלי צה"ל ויציאות כל יום כי ברגע שאני מגיע לשם אני אהיה במסגרת של בסיס סגור באחסניה בירושלים. אני חושש ומתרגש מקווה ויודע שאעשה לבסוף את הבחירה הנכונה. כולם הלכו עכשיו הביתה ונשארתי במשרד לבד, המפקדת שלי ביקשה שאסיים עוד כמה דברים אבל הכאבים בברך באמת ובתמים מפריעים לי להתרכז, מזל שהגעתי היום עם רכב, אני לא יודע איך הייתי עובר את זה בלי. אמרתי לרס"ר שלא יעשה לי שמירות או משמרות בראשון לפברואר בגלל שיש לי אירוע, ערב במה כמובן, שאני הולך להנחות. אני מקווה שכל מי שיוכל יגיע.

בכל אופן, אני אלך להתעסק בקורקי עכשיו. נדבר יותר מאוחר, צ'ירס.

ארכיון הבלוג: החייל האמיץ אבוטבול במה חדשה, צבא, קורקי.נט

אתמול היה יום מוי כיף! זה התחיל עם כך שאיחרתי לבסיס בארבע שעות בגלל שלא הרגשתי טוב, המפקדת שלי התחילה להשתגע ונזפה בי בטלפון, אחרי זה במרפאה קיבלתי גימלים בזכות הברכה שקיבלתי מאורה דרוקר ("גימלים עליך, סקורפי") אחרי זה הגעתי הביתה והמשכתי לחפש דירות בהומלס במ.ד.ס ובהומסיק, לא היו דירות חדשות מעניינות. אז התקשרנו (אני ובורלא) למה שמצאנו וקבענו להפגש עם בעלי הדירות היום (חמישי). אחרי זה הלכנו לתום שקי, הבאתי לו את הכרטיס טלוויזיה שלי, הוא בתמורה הביא לי שני הארדיסקים תקולים, בשביל שאני אראה אם אני אוכל לתפעל אחד מהם (שניהם של 20 גיגה) בנתיים הצלחתי להפעיל אחד אבל אני עדיין צריך להריץ עליו בדיקות לראות שאין לו סקטורים פגומים ואחר כך להתקין עליו לינוקס, אני שוקל להקצות רק 10 ג'יגה ללינוקס בגלל שיש מצב שאני ארצה להשתמש בעשר הנוספים בשביל כל מני טופונים אחרים. אחרי זה הלכנו לדיקסי, היה נחמד. בועז הצטרף יותר מאוחר והחלטנו לבדוק את הסטארסקי, היה שם מת רבתי. אז הצעתי צ'ירס, בצ'ירס היה יותר נחמד רק שתום החליט שהדרך שאני עשיתי מהדיקסי לאלנבי היתה יותר ארוכה מהדרך שהוא הציע, אני הגעתי דרך החשמונאים, איך שמיכל לימדה אותי, ושקי רצה שנבוא דרך אלנבי מסביב בהמשך של רחוב הרכבת (יהודה לוי) אני לא יודע אם זה בגלל שהוא היה שיכור, אוב גלל שהוא לא היה שיכור מספיק, הוא התקשר לדוד שלו והכריח אותי להכנס למונית ולבדוק את המרחק, מה אני אגיד לכם, צדקתי. אחרי זה גם ביקרנו בעוד פאב שבועז מכיר מזמן היה שם די יבש אך בועז סיפר לי שפעם זה היה מעוז חיי התל-אביב של כל האמני-רוק המזוקנים והצעירים, הצטערתי קמעה שפספסתי את התקופה היפה של המקום.

היום בערב יש מפגש עורכים, אבל הכי חשוב, רות חוזרת מקנדה!!! היא חושבת שאני אהיה בבסיס כשהיא תחזור אבל אני הולך להפתיע אותה בשדה התעופה, היא אמרה לי שהיא נוחתת בעשרה לחמש בצהריים. אני שומע עכשיו איזה שיר של האווארד שטרן שבוא הוא מקמפל כמה שירים שמזכירים בהם מדינות בארה"ב והוא צועק את שמות המדינות במקום המבצע המקורי, עכשיו, לכאורה זה לא מצחיק בכלל, אבל אני ממש נהנה מזה אני לא יודע למה. זה די מזכיר את שירי ההיפ-הופ המחתרתיים שיש להם את הכושי שצועק כל מני דברים, כן, בגלל זה השיר מצחיק. יש לי תכנון לצבוע את הראש, יחד עם בורלא, אני רוצה בלונדיני או ג'ינג'י, אין לי מושג איך זה יראה עלי, בטח מזוויע, אבל בחיים שלי לא צבעתי את השיער ואני רוצה מאוד. אני אעדכן יותר מאוחר כשיהיה זמן. אם יש לכם הצעות לדיסטרוים טובים ללינוקס תרשמו לי בתור תגובה, נכון לעכשיו, נראה לי שאני אלך על סוזה או דביאן.

ארכיון הבלוג: החייל האמיץ אבוטבול במה חדשה, גימלים, צבא

סתם הרגשתי שבזמן האחרון אני לא כותב מספיק, אולי אני מצפה מעצמי ליותר מדי, אולי אני לא מצפה מעצמי למספיק, אני כרגע נמצא בהרגשה כזאת שפתאום אני יכול להפסיק לפרסם את הבלוג בגלל שנמאס לי. אני יודע שלא נמאס לי הבלוג זה אחד המקומות שאני יכול להוציא את החרא שאני מחזיק בפנים, אמנם לא את כל החרא כי בכל זאת הרבה אנשים קוראים אותו, אבל את רוב החרא שמציק לי אני כותב בבלוג וזה עוזר לי המון.

היום בבסיס היה די בסדר, לא היתה יותר מדי עבודה, אבל היתה מספיק עבודה בשביל להעסיק אותי עד 20:00 בערב, אחר כך חזרתי הביתה עם הבובה ולא הופתעתי מחדש מהאופי המחורבן של הנהגים הישראלים שאני כמובן, נמנה בניהם. רותה התחברה לא מזמן לאינטרנט ודיברנו קצרות בצ'אט, אני מתגעגע אליה ברמות כל כך גבוהות. משהו שלא היה לי הרבה זמן. אני פשוט אוהב אותה. מחר אני הולך לבלות את כל היום בגני התערוכה בתל אביב, יש את יום המיונים לגלי צה"ל ואני אחראי על הקלדת הפרטים והמבחנים למחשבים, עבודת קבלנות מחורבנת, אבל מה לעשות… צבא.

ארכיון הבלוג: החייל האמיץ אבוטבול במה חדשה, יומיומי, צבא