שמעתי על פרסומת ויראלית שעברה בפורומים של תפוז
ושמעתי דברים טובים על אנטי אוקסידנטים (נוגדי חימצון)
מרוב ששמעתי נלכדתי ברשת הפרסומאים ובמהלך שיטוטיי עם חבריי בקניון מלכה רכשתי לעצמי חבילה של התה האדום החדש של ויסוצקי
RED TEA
זה הלייבל
עכשיו אני שותה ספל מהביל עם כפית אחת של סוכר

מעניין אם אחלום על משהו אדמדם.
בכל אופן, התה לא מחדש משהו בבלוטות הטעם שלי.
הצבע שלו מזכיר שתן יבש מאוד עם דם גלוי ואיפהשהו אני מוצא את עצמי בכל זאת ממשיך לשתות אותו
הוא מלווה באפטר טייסט מאוד לא שיגרתי לתה
קצת מזכיר תה ירוק וקצת מספר על עשב בר מוכר

אמשיך לעדכן על חויותי עם התה האדום.

לילה טוב
(לא, ויסוצקי לא משלמים לי, חארות, ועדיין לא רע התה הזה)
20 שקל מאדר פאקר

רשומות קשורות

• 5 בינואר 2007 -- רוצים וואפל בלגי? תתרחקו מרחובות! (14)
• 3 ביולי 2006 -- קצת בחוץ (2)
• 15 ביוני 2006 -- לואי בר המזל – Lucky Louie (0)
• 11 ביוני 2006 -- הפיראטים מסלמה 44 (1)
• 5 ביוני 2006 -- 4400 בעונה חדשה (0)

הבריסל'ס ברחובות (כך במקור, בריסל'ס ולא בריסלס מלשון Brisel's) מקום שמתיימר להיות מעוז הוואפלים הרחובותי. המסעדה ממוקמת בהרצל 220. ידוע לי שיש גם מסעדה בתל אביב העונה לשם בריסלס, לא ידוע לי אם הבעלים הם אותם בעלים אך אני מניח שאם כן אז הפוסט הזה מתייחס גם לסניף בתל אביב.

בכל אופן, מסתבר שלהכין וואפלים בלגים הם יודעים, אבל בשער הדברים הפגם קיים ושולט, הרשו לי לפרט.
1. בעל הבית, לא חביב, זועף פנים ללקוחות שאינו מכיר ומרשה לעצמו להתנהג ללקוחותיו כאילו המקום שלו, לא כך בעל בית של מקום המארח סועדים צריך להתנהג.
2. התפריט היה מגוון ועשיר עד מאוד אך בשורה האחרונה מכל הדברים שהזמנו היו במלאי רק ואפלים בלגים וגלידה (אה, גם קוקה קולה בקבוק זכוכית, לא קר מספיק.)
3. על אף שהמקום בשטחו לא יותר גדול מהסלון שלי בריבוע מלצר אחד תפקד באופן כושל, את מה שהזמנו מהתפריט לא ידע לתרגם למעשים ואינספור פעמים חזר בבושת פנים ל'ברמן' בשביל לבדוק אם יש להם 'ויסקי', ברמן לא קורא לJ&B ויסקי, וJ&B זה לא ויסקי, אגב.

אז אם באמת חשקה נפשכם בוואפל בלגי יאמי יאמי. אתם מוזמנים לקפוץ לשם, לעשות טייקאוואי ולשבת במקום קצת יותר נחמד, אולי כמו חניון ציבורי בדרום תל אביב, השירות שם לבטח יותר אדיב.


דוד, שמחפש ואפל עם יחס חם.

[לימים בתקופתי היפה בירושלים מצאתי את המקום המושלם, באבט - מומלץ]

רשומות קשורות

• 29 בינואר 2006 -- ארבעת הדברים (4)
• 24 בינואר 2006 -- לא אוהב מרמלדה (2)
• 3 בינואר 2005 -- צחי בוקששתר, תעשה לי בורגר (1)
• 23 בדצמבר 2008 -- לא היתה ערכת עיצוב מזורגגת אחת לוורדפרס שעשתה לי טוב בעין (0)
• 7 במאי 2007 -- לאן אתם בורחים רוצחים? (9)

אתמול היה כאן הצוות של רשת הם צילמו אותי לתוכנית שתחל ב16.7 וגם החתימו אותי על הסכם בו אני מתחייב לא לדבר על התוכנית בכלל, זה כמובן תקף גם לבלוג שלי ועכשיו אני במגעים איתם לאשר לי לפרסם את מהלך העניינים כאן. מה שכן מותר לי לספר זה שהיה ממש מהנה, יצא לי לטעום איך שחקנים עובדים מול מצלמה וזאת היתה הפעם הראשונה שלי מול מצלמה, אני מקווה שהייתי בסדר. צוות ההפקה שהיה כאן עשה כל שביכולתו בשביל שאני ארגיש בנוח אבל לפעמים קצת הרגשתי שפרטיותי מחוללת כאשר כל הצוות בחדר שלי נוגעים לי במיטה (להלן: הסט) ומתרוצצים בין דלת אמותיי.

שלשום אני וצחי לנקרי היינו באושן בר, הוא קיבל משוקס תלוש על סך 250 ש"ח לארוחה זוגית. (מעניין, שוקס אף פעם לא מחלקים לי מתנות) בכל אופן החלטתי שאני חייב לאנשים שמתכוונים ללכת מתישהו לאושן בר בהרצליה מה הם מקבלים שם. במסעדה עם שם אמריקאי מדי, ואווירה פְּסֵאוּדוֹ-יוקרתית מדי, אתם מקבלים מנות קטנות מדי, במחירים יקרים מדי בעוד השרות איטי מדי כאשר המקום בכלל ריק כמעט לחלוטין. השרימפס ברוטב חרדל עם בצלי שאלוט שלי היה עשוי בצורה סבירה אבל לא תאם בהחלט את המחיר של כמעט 80 שקל (ועוד לכמות של בערך 8 שרימפסים) הרוטב היה קצת יותר מדי ממוסחר עם טעם לוואי של קופסאת פלסטיק ובצי השאלוט היו צמיגיים מדי לטעמי. שיפודי הבקר של צחי הגיעו מלווים בפירה שלדעתי היה פנינת הערב אבל עדיין לא השתווה לפירה הזול (והמדהים) שמגישים במוזס והבשר שהגיע על שיפודים שצחי תיאר כקיסמי שיניים היה צמיגי יותר ממסטיק (אני מניח שגם יקח לו בערך אותה תקופה להתעכל) ובנוסף היה חסר כל טעם ייחודי כך שצחי (כפרה עליו) מצא את עצמו מנער מלחיה רועשת מעל הצלחת.

ישבנו קרוב לבר הקטן (כל כך קטן שאני באמת לא מבין איך צרפו אותו לשם המסעדה) ומעלינו היה תלוי ציור לא חתום של אמן לא מוכר. מדי פעם במהלך הארוחה נשמעו דפיקות בקיר כנראה מכיוון הראנינג סושי הצמוד ואני דאגתי שמישהו ידפוק ממש חזק על הקיר שם ואז התמונה תיפול, וכמובן יאשימו אותי ואת צחי.
הקינוח היה טעים עד סתמי, אני באמת לא יודע איזה קינוח צחי הזמין אבל הוא לא היה מיוחד עד כדי כך שאני אבדוק ואזמין אותו בפעם הבאה, שאגב, לא תהיה.

אחר כך ביקרנו בריף-רף והיה די נחמד חוץ מהעובדה שנראה שהמקום דועך והקהל בהחלט הופך להיות קהל גרוע. אני מניח שהריף בחיים לא יצליח לעשות את מה שהפרילנד עשה.

אתמול אגב, הריף היה סגור.

רשומות קשורות

• 12 בינואר 2007 -- פתאום הכל שונה (3)
• 10 בספטמבר 2006 -- טוב, החל ממחר מיי בלוג (6)
• 5 ביולי 2006 -- דברים שכבר מותר לספר (5)
• 28 ביוני 2006 -- אתם רוצים גם להיות סלבס? (5)
• 28 ביוני 2006 -- הברזל 23 (4)

בפוסט זה יהיו ספויילרים לעלילה של הפרק הראשון של התוכנית lucky louie, אלו יוסתרו על ידי שורות שחורות כאלו אשר יעלמו כאשר העכבר יעבור מעליהן.
לואיס סי.קיי הוא סטאנדפיסט מוצלח, אבל הדמות שלו לא… בתוכנית הוא עוד אפס שכיף לראות איך החיים מעיפים אותו מצד לצד כעלה הנידף ברוח.
הפרק הראש של לאקי לואי (עדיין לא תרגמו את שם התוכנית לעברית) שודר בתחילת השבוע (א' 22:30*) ברשת HBO, כמובן שתוך מספר דקות מרגע השידור הורדתי אבל רק היום יצא לי לצפות בפרק. בגלל ביקורת עקומה שקראתי בIMDB חששתי מלראות את הפרק יען כי היה כתוב שם שהתוכנית אינה מיוחדת, חדשנית או שווה צפיה, אחרי שראיתי את הפרק הראשון, הבנתי שהכותב בעצם התכוון לתגובה שלו עצמו.


לואי מביא לנו את החיים כמו שהם, לפחות בשבילו. החברים, המשפחה, השכנים והמפגשים, הטובים והרעים עם הסביבה על כל הניתן להקיש מכך.

הפתיח עשוי בצורה חביבה ולי באופן אישי הוא מאוד הזכיר את הפתיח של המכשפה סמנתה (Bewitched) באמת שזה אידיוטי מצידי, אבל ככה זה פשוט התיישב לי.

לפי הפרק הראשון, לא מדלגים גם על הנושאים הכואבים ביותר שעולים במשאולי היום-יום, יש איזושהיא הרגשה שגם חלק מהנושאים מגיעים בכפיה מהתסריט אבל סך הכל העניינים זורמים ובלי יוצא מן הכלל, כל השחקנים גורמים לי להרגיש בנוח עם התוכנית עצמה.

על הפרק הראשון כבר נשחטו כמה פרות קדושות לטלוויזיה הקומית האמריקאית, בניהן הבדלי גזע של בובות ברבי (WTF) ואוננות בארון. נו באמת, ברור שאין פה משהו חדש או מסוכן. זה פשוט עשוי בצורה כל כך טובה שהרבה פעמים לא יכלתי להחזיק את עצמי יותר וצחקתי בקול רם.

אגב, נדיר שאני צוחק מתכנים טלוויזיונים אלו או אחרים, התוכנית הזאת פשוט מצליחה להגיע לקצה של הבדיחה, למתוח עוד קצת ואז להוריד פאנצ' לא נורמלי על האישיו המדובר.

כמו לדוגמא שאישתו של לואי, קים אשר משוחקת על ידי פאמלה אדלון מתחננת לקבל קצת בולבול ולואי מסרב בתוקף. וברוב נסיונות הפיתוי שלה אליו היא מבקשת ממנו להתייחס רק לתחת שלה, אז לואי מסביר לתחת של קים שלדעתו אין להם מספיק כסף בשביל לגדל תינוק נוסף. כן, זה ענק, וזה שם אותי על הרצפה.

אינפנטילי, מפגר, טיפשי, ולא מגרה מנטלית הכל אמת, אבל מקורי ומצחיק בטירוף. לואי בר המזל מוכיח שאפשר להצחיק בצורה שתגרום לצחוק להתגלגל החוצה גם בלי לחנוק את הברור מאליו. בניגוד להמון תוכניות, לא הרגשתי כאילו אני מזהה את הפאנצ' מקילומוטרים והרבה פעמים פערתי פה בהפתעה מרובה לנוכח התסריט המוצלח.

אז מה שנשאר לכם בעצם זה לחכות עד שישדרו את זה בארץ (יא אללה, יש לי המון זמן לחכות לתגובות עכשיו ) או:

אם ברצונכם להוריד את התוכנית ולראות בעצמכם, אתם מוזמנים לעשות כך (באחריות ובשמירת כל זכויות הצפיה וההפצה המוכתבים על ידי בעלי הזכויות המקוריים, אני חייב.) חפשו את ההפצה של LOL Lucky.Louie.S01E01.HDTV.XviD-LOL. היא שוחררה ב06/12/2006 00:44:12. גרסאת הAC3 הופצה על ידי קבוצת דימנשן באותו יום בשעה 07:26:38, זמני ההפצה לא רחוקים כך שאם תמצאו גרסא אחת כנראה שתוכלו למצוא גם את השניה. לפי דעתי אין סיבה להוריד את גרסאת הAC3 כי סך הכל התוכנית לא מביאה ריגושים לאודיופילים בנינו. אבל אם אתם ממש מחוקים אז מה אתם בכלל עושים פה? לכו תורידו.

My dick is too aware that your pussy is a chamber of financial ruin

רשומות קשורות

• 3 ביולי 2006 -- קצת בחוץ (2)
• 5 ביוני 2006 -- 4400 בעונה חדשה (0)
• 24 בדצמבר 2008 -- הישרדות מול הטלוויזיה (1)
• 12 בינואר 2007 -- פתאום הכל שונה (3)
• 9 בינואר 2007 -- חוויותי מהצבא האדום (או התה האדום החדש של ויסוצקי) (3)

ברחוב שלמה 44 (כן אני יודע שכתבתי בשני איותים שונים – גוגל רולז) התקיימה היום תערוכה של הפירטים (גם כאן, זה ברור לי).
אני מוכרח לציין שאני לא מעורב מי יודע מה בסצינה האנדר-תל אביבית ויותר מזה, אחרי הביקור אצל הפיראטים, אני שמח.
זה נראה שהאומנות עברה לשוליים בתצוגה הזאת וההתמקדות היא בשונות ובאֶקְסְהִיבִּיצְיוֹנִיזְם (ענק) של האמנים המיוסרים הנקראים תל-אביבים, רחמנא לצלן.

מספר פיראטים כן נשכו את עיני ועשו לי טוב, ביניהם KLONE שאני מאמין שאולי באתי משוחד כי אני אוהב את הגרפיטים שלו, לי קורן, שבאמת הצליחה לגרום לי להתבונן ביצירות שלה זמן מה (חוץ מהבחורה עם העין המדממת, הממ, לא אהבתי) אבל בהחלט לי קורן, את מוכשרת מאוד. בנוסף אדון קלדרון, ניסים קלדרון, ציורים מדהימים, אמנם ננטשת על פאה שבאופן הסתברותי לא תקבל הרבה ביקורים, אבל אני יותר מהמתמהמתי על ציוריך המדהימים, שילוב מדהים של צבעים וקומופוזיציה שגרמה לי לנדוד לחדר אחר, החדר שבו הדמות נכחה.

הצעתי לצחי לנקרי (שצירף אותי אליו לתערוכה הזאת) שנתחיל עם בחורה בצורה (מקורית?) מצחיקה, אמרתי לו שילך לעמוד מול מישהי, ואז כשהיא תבקש לדעת מה הוא רוצה ממנה, הוא יגיד לה שהוא פשוט חשב שהיא אחת מהיצירות אמנות שם. אחרי התבוננות נוספות, הבנתי שאולי זאת לא כל כך מחמאה.

מצטער על הביקורת השלילית, באמת שרציתי להנות.

רשומות קשורות

• 12 בספטמבר 2009 -- למה החלטתי לקנות אייפון (8)
• 19 בינואר 2009 -- משפטי חוכמה (0)
• 23 בדצמבר 2008 -- לא היתה ערכת עיצוב מזורגגת אחת לוורדפרס שעשתה לי טוב בעין (0)
• 25 באוגוסט 2008 -- גלרית תמונות מהודו (3)
• 20 באפריל 2007 -- לא סומך עליך – גרסאת במאי (0)

בפוסט זה יש ספויילרים, אלו, יוסתרו על ידי פס שחור אשר יעלם כאשר העכבר יגע בו, ראו הוזהרתם.
את הסדרה 4400 קיבלנו באיחור די גדול בארץ, אתם צפיתם בה בערוצי הכבלים שלכם, ואני בHDTV. אז למי שלא יודע על מה הסדרה, הסבר קצר:
4400 מספרת את הסיפור של ארבעת אלפים וארבע מאות חטופים שנחטפים לאורך זמן (חלק אפילו לפני 60 שנה). לדברי המפיקים התוכנית מביאה את סיפוריהם של אנשים אשר מתמודדים עם שינויים טראומטים שנגרמו על ידי המיסתוריות של מה שקרה ולמה זה קרה.
חלקם הושפעו באופן מוזר וחווים שינויים אשר מקנים להם כישורים שונים, טובים ורעים. מכאן נובע שחלק מהדרמה תהיה לראות אותם מסתגלים לשינויים שבתוכם.
הסדרה מתחילה בסצנה של כדור אור שמשייט לכיוון כדור הארץ אבל במקום לקבלאת התוצאה המקובלת של אירועים הרסניים, מה שקורה זה שפשוט מגיעים אלפי חטופים אשר לא יכולים לזכור את חווית העולם החיצון שלהם, חלקם נעלמו למספר ימים, חלקם לעשורים שלמים, אבל אף אחד מהם לא הזקן ביום. הרבה מבקרי טלוויזיה מספרים שהתוכנית מהווה בשבילם כמו שילוב בן מפגשים מהסוג השלישי לאקס-מן. קבלו טיפ לגבי הפרק השלישי של העונה הראשונה – מונולוג מרגש של נועה תשבי, דיר באלק לפספס.
שיר הפתיח של הסדרה: A Place In time שנכתב על ידי רוברט פיליפס וטים פרוסקוויץ בביצועה של אמנדה אביזאיד.

עוד על הסדרה ניתן למצוא בעמוד שלה בויקיפדיה

ובכן, לא סתם אני מספר על התוכנית המדהימה הזאת, ביום ראשון האחד עשר ליוני של השנה, עוד פחות משבוע, יעלה לאוויר הפרק הראשון בעונה השלישית והחדשה של התוכנית הזאת, כולי אושר והתרגשות, באמת.

אני מבטיח לעדכן עם כל פרק שיצא (כמובן שספויילרים יוסתרו על ידי פס שחור כמו הספויילרים למעלה) השם של הפרק הראשון הוא "העולם החדש – חלק ראשון". כולי תקווה שהעונה תהיה מספיק מעניינת בשביל למלא חלק מהחלל שאבודים השאירה לי בלו"ז צפיית הטלוויזיה שלי, נקווה לטוב.

רשומות קשורות

• 3 ביולי 2006 -- קצת בחוץ (2)
• 15 ביוני 2006 -- לואי בר המזל – Lucky Louie (0)
• 24 בדצמבר 2008 -- הישרדות מול הטלוויזיה (1)
• 12 בינואר 2007 -- פתאום הכל שונה (3)
• 9 בינואר 2007 -- חוויותי מהצבא האדום (או התה האדום החדש של ויסוצקי) (3)

אם הייתי יודע שאני הולך לקבל דואר זבל מטיים אאוט כשנרשמתי לשירות החדש שלהם סוכרייה, שמתחרה במרמלדה, לא הייתי נרשם בכלל.
אני מאמין בלב שלם שאם הייתי יודע איזה תוכן סוכרייה ומרמרלדה היו מציעים מראש, כנראה שגם כן לא הייתי נרשם לאף אחד מהם, בכל אופן, לדעתי מגיע לאנשים המעוניינים לדעת קצת מה קורה לפני שהם נרשמים ומתאכזבים או לחילופין מתרצים. הכינותי השוואה קטנה שתסכם את הדברים שחשובים לי בתור אדם, לאו דווקא תל אביבי או ירושלמי. סתם אדם שלא אוהב לקבל זבל בדוא"ל

שם השירות: סוכרייה.
פרסום נלווה:פרסום כביכול ממוקד בתוך הדוא"ל בנוסף גם זבל שמגיע בלי שום קשר מטיים אאוט אשר משדל אנשים לרכוש מנוי לעיתון המזורגג הזה timeout, בנוסף הם גם מציעים באופן אצילי למדי לקרוא את המהדורה המקוונת אשר מוצעת בלי תשלום כאן.
איכות התוכן הפרסומי: חרא, כן, חרא לא ממוקד, כמו שחרא יכול להיות
איכות התוכן הרגיל: מעניין למחצה, יכול להיות יותר איכותי אבל מפאת שמירה על גודל הדואל הם מעדיפים לכתוב פחות מילים מתמונות, מה שגם יכול אולי לרמוז על קהל היעד.
תדירות השליחה: לדבריהם, כל יום, לטעמי, יותר מדי. מצידי עדיף בכלל לא
עניין לתושבי המרכז: מסתמן שהעניין לתושבי המרכז פחות קולע בדרך כלל, אמנם יש אייטמים למרכז ולפריפריה, אבל האייטמים במרכז לא מעניינים ומושכים כל כך.
עניין לתושבי הפריפריה: פי אלף יותר ממרמלדה, אבל לא באיכות שהייתי רוצה לקבל באופן ספאמי לתיבת הדואל שלי.
עניין לי: שואף לאפס
איפה נרשמים: בנתיים, מהאתר הראשי של טיימאאוט וגם מכאן
איפה יוצאים מהטרור הזה: משום מה מערכת סוכרייה לא מוצאת לנכון לספק לינק בדוא"ל שהיא מפיצה. למען האמת אני לא מוצא גם בשום מקום אחר דרך לצאת מהנבלה הזאת, מישהו יכול לעזור לי?!

שם השירות: מרמלדה
פרסום נלווה: לבנתיים אין, הם גם מבטיחים לא למסחר את התוכן.
איכות התוכן הפרסומי: לא רלוונטי
איכות התוכן הרגיל: למען האמת, גם לא רלוונטי :s
תדירות השליחה: באופן יומי, או לפחות ככה מוצהר
עניין לתושבי המרכז: כביכול, גדול, אבל לאחר בירור עם תושבי המרכז, חסר עניין לחלוטין
עניין לתושבי הפריפריה: עוד יותר חסר טעם, ובכלל לא מיועד לאנשים שלא גרים במרחק יריקה ממיכל גרוסברג.
עניין לי: אה, שואף לאפס
איפה נרשמים: באתר הבית של מרמלדה
איפה יוצאים מהטרור הזה: לזכותם יאמר שבכל הודעה שמתקבלת בדוא"ל יש לינק להסרה מהרשימה. כדלקמן : info-unsubscribe@marmelada.co.il

לסיכום, תעשו מה שבראש שלכם, אבל אני כבר לא הולך לעדכן על מרמלדה או על סוכרייה מהעובדה הפשוטה ששניהם נכנסים אצלי לקטגוריה של דואר זבל.

הממ, אוף טופיק לחלוטין, אני חייב לציין שאני בחור בר מזל, קבלו מה עבר עלי בערבמה הקודם.

השמאלי שייך לרות סגל והימני למיכל גרוסברג, הצילום בחסות הילה טל השפוטה של השחור.

רשומות קשורות

• 24 בינואר 2006 -- לא אוהב מרמלדה (2)
• 17 בינואר 2006 -- מרמלדה תל אביבית (1)
• 12 בפברואר 2009 -- היטלר מחפש חניה (1)
• 9 בינואר 2007 -- חוויותי מהצבא האדום (או התה האדום החדש של ויסוצקי) (3)
• 5 בינואר 2007 -- רוצים וואפל בלגי? תתרחקו מרחובות! (14)

את המם הזה מצאתי בבלוג של בבלוג של סקיפי. אמנם הוא לא טגטג אותי, אבל קשה להאמין שזה יגיע למעגל הבלוגרים הישראלים אלא אם כן אמשוך את זה מבין ידיו הקרות והמתות.

או משהו.

בכן:

ארבע עבודות שעבדתי בהן
1. בגיל 14 ניסיתי את מזלי בתור טכנאי מחשבים, לא צלחתי בדבר ורווחי הסתכמו בכ15 שקל, אחר כך השתמשתי בטמפלט של המודעות להצעת שירותי בתור בייביסיטר, מיותר לציין שאף אחד לא התקשר מאז.
2. לפני הגיוס עבדתי בחברת שמירה בשם "תום אבטחה" קיבלתי קרבין שלא ידעתי איך מתפעלים ומדי פעם בתוקף העבודה הזאת הייתי צריך גם לעזור במטבח של איזה אולם אירועים בנאות קדומים יחד עם ליאור אילוז.
3. בכיתה ה' או ו' עזרתי לבעל המכולת השכונתי תמורת טובות הנאה מתוקות כגון מסטיק על כל שעת עבודה, אחרי כמה ימים הבנתי שזה לא משתלם והחלטתי לבקש סיגריות במקום.
4. ממש לכמה רגעים עבדתי בתור כותב תוכן אינטרנטי בחברת איי.אם אינטרמדיה אצל איזה בוס משוגע.

ארבעה סרטים שאני יכול לצפות בהם פעם אחר פעם
1. מטריקס
2. המדריך לטרמפיסט בגלקסיה
3. בחזרה לעתיד (כל הסדרה)
4. גברים בשחור 1

ארבעה מקומות בהם גרתי
1. באר שבע, לתקופה כל כך קצרה שאיני זוכר
2. ירושלים
3. רחובות
4. אוגוסטה, ג'ורג'יה, ארה"ב

ארבע סדרות טלוויזיה שאני אוהב לראות
1.סברינה המכשפה הצעירה (אני יודע שכולם יצחקו עלי עכשיו)
2. פיירפלי
3. VH1 Killer animation
4. החמישיה הקמארית.

ארבע מאכלים שאני אוהב
1. סושי
2. אוכל של אמא
3. המבורגר בדיקסי
4. על האש

ארבעה אתרים בהם אני מבקר באופן יום-יומי
1. Corky Feed
2. Google
3. Slashdot
4. whatsup.org.il

ארבעה דברים שאני רוצה לעשות לפני שאמות
1. לחיות תקופה מסויימת מהיד לפה, בלי מחוייבות או מותרות
2. להצליח להכנס לספרי ההיסטוריה
3. לגעת במישהו באופן כל כך עמוק שהוא יקדיש לי ספר שהוא כתב
4. לכתוב ספר ולהקדיש למישהו שנגע בי עמוק בלב

ארבע אנשים שאני זורק עליהם את המם הזה
1. בועז רימר
2. מיכל גרוסברג
3. רות סגל
4. ג'ון דו

היום נסעתי לתל-חי להתקין זכרון במחשב של לקוח, הנסיעה היתה מייגעת ומתישה, כשחזרתי אכלתי במקום שנקרא "המסעדה של נימר", לא התלהבתי מהמיקום או מהסטייל שסבב את המקום, אבל השם נימר משך אותי מאוד, לפני כמה שנים התגלגל לידי ספר מיוחד מאוד בשבילי "עובר כל גבול" מאת א., לא טעיתי השם רשום כך, הסופר מתעקש להשאר בעילום שם, הגיבור של הסיפור, יואב, פוגש בדרך מקרה מאוד מוזר איש מודיעין לבנוני בשם נימר, משם מתפתח סיפור אהבה שיכול לקחת אותי לפעמים לקריאה שניה ושלישית לעיתים באותו החודש. אם אי פעם יצא לכם לפגוש את הספר, קראו אותו, המלצה שלי.

אגב, האוכל במסעדה לא מתקרב לטיב הספר.

רשומות קשורות

• 5 בינואר 2007 -- רוצים וואפל בלגי? תתרחקו מרחובות! (14)
• 29 באוגוסט 2006 -- סושי וזכרונות מהשואה (1)
• 3 ביולי 2006 -- קצת בחוץ (2)
• 27 בינואר 2006 -- רמונט לבלוג (1)
• 27 באוקטובר 2007 -- שבוע עמוס (0)

הוספתי כמה פיצ'רים חביבים לבלוג שלי, מעכשיו תוכלו לראות איך אני מרגיש, לפחות בהקשר ובזמן בו אני כותב את הפוסט. את התמונות הוצאתי ממאגר התמונות של לייב ג'ורנל. ושלא תחשבו שהשארתי אתכם, המגיבים מחוץ לתמונה. אתם קיבלתם סט אייקונים באיורו של ליאור אילוז, חברי הטוב ביותר.

בשביל האמוטיקונים השתמשתי בפלאג-אין 'עוד חייכנים' או בשפת המקור "more smilies" שהגדרתי לה חבילת אייקונים, כאמור פרי מחשבו של ליאור אילוז. והפלאגין למצב רוחי המדובב מונצח בעזרת התוסף 'מצב רוח צרצרי', או שוב: "Cricket Mood"

שניהם כמובן תומכים בוורדפרס 2.0 שעליו רץ הבלוג שלי.

DS-Lite דרים שייר קל (Dream Share)
אחרי המון תמונות ריגול, מריבות, הכחשות ושמועות אין סוף נינטנדו סוף סוף מעלה את הווילון מעל המוצר הנייד החדש שלה לגיימרים שחייבים לשחק גם כשהם הולכים לבקר את חברה שלהם. (בני עשר ואני, לדידי :content:) הם מספרים שבתחילת מרץ הד.ס.לייט יושק לקהל היפאני. המכשיר הנ"ל הוא בעצם גרסא מוקטנת של הדרים-שייר הרגיל שלא יצא לנו לטעום ממנו עוד בארץ, מימדיו לפי נינטנדו הם 133 מילימטר רוחב על 73.9 מילימטר גובה ועומק של 21.9 מילימטר עם משקל שערורייתי של רק 218 גרם. תאריך שיווק ותמחור לשוק האמריקאי והאירופאי עדיין לא ניתן, אבל אני סמוך ובטוח שלא רחוק היום שנראה את המוצר הזה מתנוסס בן פרסומות האי-ביי והגוגל באתרים האמריקאים. לא הוכרז על כל שיפור בעיבוד ובביצועים.

מקור ראשון.

שימו לב מי משגיח לכם על הפרטיות
-מקור pcworld-
בקרוב על כסא הנאשם Secure Computer, חברת הפצה של תוכנות הגנה על מידע ואנטי-רוגלה עומדת מול כתב אישום מכיוון התובע הכללי של מדינת וושינגטון ומייקרוסופט על כך שהתוכנה שהפיצה לא רק שכשלה בהסרת רוגלה קיימת גם גרמה לפרצות ולנקודות חלשות חדשות על מחשבים שהשתמשו בתוכנה.

אם אתם מחפשים תוכנה טובה להסרת רוגלה, אני מציע שתבדקו את Spybot Search & Destroy, או כמו שעוברת באתר העברי, ספייבוט חיפוש והשמדה.
מבחינת רוגלה, התוכנה הזאת תעשה הרבה בשביל להגן עליכם.

גוגל מסננת מיליארד סינים
כתבי הרשת של סי-נט בדקו ומספרים שיש קצת יותר בסינון החיפוש של גוגל מאשר מה שהוכרז על ידי מקים גוגל סרגיי ברין.
C-net מלשינה, גוגל מסננת.

חדשות טובות לתלמידים
וכדאי לזכור, היום לפני עשרים שנה ויום אחד, מעבורת הצ'אלנג'ר התפוצצה בהמראתה לחלל, המראה היסטורית שהייתה אמורה לשלח את המורה הראשונה לחלל…

צריך לבדוק, אולי היו לה שורשים ישראליים.

אוף, עכשיו אני צריך להכניס את הפוסט הזה גם לקטגוריית השחור.

רשומות קשורות

• 7 בפברואר 2006 -- שוביניזם (3)
• 25 בינואר 2006 -- כבר לא בטה (2)
• 11 בינואר 2006 -- מה משותף לגיל רימון לנובל ולקוד פתוח? (0)
• 5 בינואר 2007 -- וורדפרס 2.0.6 יאללה בלוגספירה, להתעדכן מהר (0)
• 3 ביולי 2006 -- קצת בחוץ (2)

עד עכשיו לא קיבלתי מייל אחד שפיר וסביר ממערכת מרמלדה, נכון, קיבלתי עד עכשיו פחות מיילים ממספר אצבעותיי על יד אחת (ולא הייתי בהנדסה קרבית), עדיין איני מרגיש שאני הולך להשאר מנוי לשירות המייל הסתמי הזה הרבה זמן.

תל אביביים שמקבלים מרמלדה, האם אצלכם המצב יותר טוב? האם אתם באמת חושבים שמרמלדה עוזרת לכם להכיר את העיר לחדרי חדריה?

מרמלדה, שפרו הופעתכם.

שטפתי את הרכב של החברה, והגעתי למסקנה אחרי שיחה עם חברים.

החברה הקלוקלת של תל אביב, לא צלחה בהשמדת רכב החברה שלי, מה זה אומר על החברה?

רשומות קשורות

• 9 בפברואר 2006 -- ספאם בכיף! (0)
• 17 בינואר 2006 -- מרמלדה תל אביבית (1)
• 5 בינואר 2007 -- רוצים וואפל בלגי? תתרחקו מרחובות! (14)
• 18 באוגוסט 2006 -- דובנוב פינת קפלן, זרוק ניחוש. (6)
• 12 בפברואר 2009 -- היטלר מחפש חניה (1)