אני משתדל לא לתת לבלוג הזה נימה אישית יותר מדי. כמובן, אני דוחף פה את החרא הכי מזוויע שאני יכול לגרוע ממחשבותי הסוטות ביותר, אך עדיין אני לא משתף אתכם בחיי האמיתיים. הפעם אני רוצה דווקא כן.
אני אוהב בקרים, האוויר הקריר שמנקה את הסינוסים, השמש המפציעה כל נים לילי חסר כוכבים ובייחוד ריח הטל אשר נופל חסר חיים מעלים רטובים של סתיו לא ממומש.
אזי עבדכם הנאמן פוקח עיניים אפופות קורי שינה והחושך בקושי צולח דרכו על אישוניו של איש, התהפכות אחרונה בחומה של מיטה, וקופצים החוצה כמו גיהנום שקפא.
אני שונא בקרים.
ארכיון הבלוג: אבוטבלוג - דה פורמר
בוקר, חסר טעם, נורא
הלך לי כל כך טוב, כל מה שרציתי שיקרה, קרה. הייתי די שמח על כך שסוף סוף בחיים שלי העינינים הולכים כמו שצריך והדברים זורמים בכיוון הכללי שהייתי רוצה שיזרמו בו, תום צלצל אז התעוררתי.הגעתי בשש בבוקר הביתה, אני לא מבין מה דחוף לאנשים להתקשר בבוקר צהריים המוקדמים? מה, אני הולך למות בערב? התקשרו אלי לבדוק אם אני מוכר את הרכב, פיג'ו 106 ראלי, שנת 96, זאת הבובה שלי, האהבה שלי, החור בכיס שלי. אני לא מוכר אותה. ביום שבת יש מפגש של מועדון פי.אס.איי הלא הוא מועדון
פיג'ו סיטרואן ספורט ישראל, אני אסע עם בורלא כנראה, למפגש אמורים להגיע נציגים של פי'גו סיטרואן ישראל ואנחנו עומדים לחגוג את הפיכת המועדון לעמותה. שזה דבר די גדול בשביל מועדון חובבי רכב, בין הראשונים בארץ.
תיכף בורלא יתעורר ואז נלך לאכול משהו, בערב אמור להיות לי דייט שאני קצת חושש ממנו כי אני לא שלם עם עצמי בקשר למשהו, אני כמובן אעדכן עוד פעם בזמן הקרוב אבל בנתיים. שמרו על עצמכם.
ארכיון הבלוג: החייל האמיץ אבוטבול
בוקר, יומיומי, ליאור בורלא
תגובות אחרונות