אבוטבול

ביום חמישי ביקרתי בוורדקמפ, היה שם נחמד והיה מלא נוּבים שלא הבינו כלום במחשבים, ולצידם היו כמה חברה מאוד טכנולוגים שאפשר ללמוד מהם דבר או שניים. אני ביליתי איפשהו באמצע עם נטיה לצד.
גדי שמשון ניסה לתת מחמאה לאיזה מוצר של מיקרוסופט, לא נתתי לו לדבר (פעמיים) הוא מאוד התעצבן ואיחל לי סרטן. יצאתי לעשן סיגריה לכבוד זה.

עומרי רונן חנך השבוע אתר חדש שעוסק בענייני תעשיית הקולנוע והטלוויזיה בישראל. הוא מסר שהאתר בשלבי הרצה אבל אתם מוזמנים בהחלט.
לפי התרשמות ראשונית שלי האתר עוד לא סגור אם הוא פונה לאנשי התעשיה או למעריצים של הקולנוע הישראלי שתופס תנופה גדולה בארץ (גם תוכניות הטלוויזיה)
אם אתם נמצאים באי אילו מצדדי הגשר הזה אתם מוזמנים לבוא לבקר.

ביום שישי תיקלטתי בתוכנית הדיסקוטק בגלי צהל יחד, בעריכתו והנחייתו של יניב מורוזובסקי. כנראה שנפגש גם בעוד שבועיים אז אל תשכחו לפתוח גלי צה"ל ביום שישי עוד שבועיים בשעה אחת.
לציפורים המאוחרות, משלוש (אחרי הדיסקוטק) יש תוכנית חדשה, לא רוצים לישון בשישי, שאני מפיק.
אם תתקשרו לאולפן תוכלו לבקש שירים וגם לעלות לשידור.

שיהיה לכם שבוע נהדר!

ארכיון הבלוג: אבוטבלוג - דה פורמר אומנות, אינטרנט, אספסוף, קולנוע

אישה יצאה מביתה וראתה שלושה אנשים בעלי זקן לבן ארוך יושבים בחצר ביתה. הם לא היו מוכרים לה. היא אמרה: "אינני מכירה אתכם, אך ודאי רעבים אתם, היכנסו בבקשה לביתי כדי לאכול משהו."
"האם בעלך בבית?", הם שאלו. "לא", היא ענתה. "הוא בחוץ." "אם כך לא נוכל להיכנס", השיבו.
בערב כשבעלה חזר, היא ספרה לו על מה שקרה. "לכי ספרי להם שאני בבית והזמיני אותם פנימה!" האישה יצאה והזמינה את האנשים להיכנס. "איננו נכנסים לבית יחדיו," הם ענו. "מדוע?" היא בקשה לדעת.
אחד הזקנים הסביר: "זהו עושר," הוא אמר מצביע על אחד מחבריו, וכשהצביע על אחד אחר אמר, "הוא הצלחה, ואני אהבה."
ואז הוסיף, "כעת לכי להתייעץ עם בעלך את מי מאתנו אתם רוצים בביתכם." האישה סיפרה
לבעלה על הדברים שנאמרו. בעלה שמח מאוד. "נהדר!!", הוא אמר. "במקרה זה, נזמין את עושר. נזמין אותו למלא את ביתנו בעושר!"
אשתו לא הסכימה. "יקירי, מדוע לא נזמין את הצלחה?" כלתם האזינה מצדו השני של הבית. היא נכנסה לשיחה עם הצעתה: "האם לא יהיה זה עדיף להזמין את אהבה?
ביתנו יתמלא באהבה!" "אולי נקבל את עצת כלתנו," אמר הבעל לאשתו.
"צאי והזמיני את אהבה כאורחינו." האישה יצאה ושאלה את שלושת הזקנים, "מי מכם הוא אהבה? בבקשה הכנס והיה אורחינו."
אהבה קם והחל ללכת אל הבית. שני האחרים קמו אף הם והלכו בעקבותיו. מופתעת, האישה שאלה את עושר והצלחה: "הזמנתי רק את אהבה, למה גם אתם נכנסים?"
הזקנים השיבו יחדיו: "אם היית מזמינה את עושר או את הצלחה, השנים האחרים היו נותרים בחוץ, אך מכיוון שהזמנת את אהבה, לכל מקום שהוא הולך, אנו הולכים בעקבותיו. בכל מקום שישנה אהבה יש גם עושר והצלחה!!!

ארכיון הבלוג: אבוטבלוג - דה פורמר אספסוף

באפריל זה היה, אהבה אביבית הנשיקה הראשונה, החיבוק המדהים, הצחוק המתגלגל והאף הכפתורי. עכשיו זה קצת שונה, כביכול אהבה חורפית, קצת אחרי השלג הראשון של החורף של 2006 ואולי קצת לפני השלג השני של אותו חורף בצידה האחר של השנה.אורי גלר ממשיך לבלבל בבייצים של כולנו, בערוץ 2 מבסוטים אבל אפשר לראות שגם הצופים מתחילים להרגיש שמישהו מושך להם באצבע ועם כל הכבוד לאורי, את הכפית שלי הוא לא מכופף.

המוזיקה, המוזיקה השתנתה, פתאום זה יותר בסדר לשמוע מוזיקה מזרחית. זה אף יותר טוב להסכים איתה ובלב לאהוב מטאל, אף אחד לא מודה בזה אבל. חבל. מגיע לכם שיראו מי אתם באמת, צבועים.

מלחמת לבנון השנייה שטפה את מדינת ישראל, הקורבנות, הפחד, הסקס במקלטים, המצב במדינה מרגיש הרבה יותר מאוחד אבל שום דבר לא חדש באמת, אנחנו עדיין שונאים אחד את השני. נמשיך לשנוא אחד את השני, אגב, עד שלא ימות עוד חייל, ואז נבכה ביחד ונאהב. ואז נשנא, ועוד חייל ימות.

האנשים שמסביבי ממשיכים להסתכל בעיניים עצומות, ולספר שהם רואים הכל, זה מציק לי אבל גם אני עוצם את עיניי ומהנהן לאישור על כך שאני רואה הכל. חבל, לא?

המקלדת היא אחד הדברים הכי מטונפים איתו אנו באים במגע באופן יום יומי, יותר מרוב האסלות בשירותים הביתיים, יותר מחלק מהאסלות בשירותים הציבוריים. אני מציע שתשימו לב טוב טוב מה אתם אוכלים אחרי שאתם שולחים תגובה לבלוג כלשהו. שלא תדבקו באיזה וירוס.

ארכיון הבלוג: אבוטבלוג - דה פורמר אהבה, אספסוף, טלוויזיה

לפני שנים רבות חי אדם חכם ולו ארבעה בנים, בוקר אחד החליט האב כי עליו ללמד את בניו שיעור חשוב לחיים, הוא זימן אותם אליו והורה להם ללכת לחפש עץ אגסים מיוחד שנמצא רחוק מאוד מביתם. בכדי לבצע את המשימה כפי שרצה האב היה עליהם לעמוד בשני תנאים:

"אסור לכם לצאת אל המסע יחדיו ורק כאשר יחזור הבן ראשון יצא למסע הבן השני, כשיחזור השני יצא השלישי וכן הלאה".

הבן הראשון הלך בחורף,

הבן השני באביב,

השלישי בקיץ

והרביעי בסתיו.

כשחזר הבן הרביעי ממסעו, זימן אותם האב אליו על מנת שיוכלו לתאר בפניו את העץ..

הבן הראשון אמר שהעץ היה מכוער, כפוף, ועקום.

הבן השני אמר שהעץ היה מלא בניצנים ירוקים ונראה מלא תקווה.

הבן השלישי לא הסכים לא עם הראשון ולא עם השני, הוא אמר שהעץ היה בשיא פריחתו, מלא בניחוחות מתוקים ובעיניו היה העץ הדבר הכי מלא הוד והדר שראה אי פעם.

הבן הרביעי אמר שהעץ לא היה מכוער לא מלא בניצנים ולא בשיא פריחתו, העץ היה מלא בפרי בשל, מלא חיים והגשמה.

לרגע חשבו האחים כי כל אחד מהם הגיע לעץ אחר, אך אביהם העמיד אותם על טעותם, "כולכם ראיתם את אותו עץ אגס, ואכן כולכם צודקים" שלחתי אתכם בעונות שונות על מנת שתלמדו כי אין להתרשם ולשפוט עץ או אדם על פי עונה אחת. המהות הפנימית של חייכם, שהיא הנאה, שמחה ואהבה תוכל להימדד רק בסופם, כשכל העונות יסתיימו. אם תתייאשו בחורף תפסידו את התקווה של האביב, את יופיו של הקיץ ואת ההגשמה של הסתיו.

מוסר השכל:

אל תתנו לכאב של עונה אחת להרוס את השמחה של כל השאר. אל תשפטו את החיים על פי עונה אחת קשה. תתמידו דרך הקושי ותקופות טובות יבואו במוקדם או במאוחר.

ארכיון הבלוג: אבוטבלוג - דה פורמר אספסוף

אז הנה לכם חידה
בין הפותרים נכונה תוגרל תגובה לפוסט

מה גדול יותר מאלוהים
רשע יותר מהשטן
העשירים צריכים אותו
ולעניים יש אותו
אם תאכל אותו, תמות

ארכיון הבלוג: אבוטבלוג - דה פורמר אספסוף, חידה

תודה
לאשתי
שהגישה לי לאכול סנדוויץ' פשוט לארוחת ערב,
משום שזה אומר שהיא איתי בבית עכשיו ולא באיזה מקום עם מישהו אחר.

לבעלי
שרובץ על הספה כמו שק תפוחי אדמה,
משום שזה אומר שהוא בבית איתי ולא באיזה פאב עם מישהי אחרת,

לילדתי המתבגרת,שמתלוננת על שטיפת הכלים,
משום שזה אומר שהיא בבית עכשיו ולא משוטטת ברחובות,

לבוס שלי,שגורם לי להישאר בעבודה עד מאוחר,
כי זה אומר שיש לי מקום עבודה

לבלגן שאחרי המסיבה,
משום שזה אומר שאני מוקפת חברים

לבגדים הטיפ טיפה הדוקים מדי,
משום שזה אומר שיש לי מספיק אוכל לאכול,

לצל שעוקב אחרי לכל מקום,
משום שזה אומר שאני נמצאת בשמש

למשכנתא שצריך לשלם, לחלונות שצריך לנקות,לקירות שצריך לסייד משום שזה אומר שיש לי בית

לכל התלונות על הממשלה ,
משום שזה אומר שיש לי חופש דיבור,

על מקום החניה שתמיד נמצא בקצה הרחוב,
משום שזה אומר שאני יכולה ללכת, ושבורכתי באמצעי תחבורה

לחשבון החשמל האינפלציוני
משום שזה אומר שחם לי מספיק בחורף וקריר לי בקיץ

לאישה הצרחנית והנודניקית שעומדת מאחורי בתור ולא מפסיקה לטחון לי את המוח,
משום שזה אומר שאני יכולה לשמוע

לערימת הכביסה שמחכה לגיהוץ,
משום שזה אומר שיש לי בגדים ללבוש,

לשרירים הדואבים ולעייפות הגדולה
משום שזה אומר שאני מסוגלת לעבודה מאומצת

לשעון המעורר שמעיר אותי מוקדם בבוקר,
משום שזה אומר שאני חיה,

ולבסוף…..
לכמות העצומה של אי-מיילים שאני מקבל,
משום שזה אומר שיש לי חברים שחושבים עלי !
תודה על הכל !!

הממ, תוספת שלי
תודה לגאידמק שהראה שיש דרך להיות פילת'י ריצ' ועדיין לא לגרום לאחרים להרגיש רע שהם לא.

ארכיון הבלוג: אבוטבלוג - דה פורמר אספסוף, גאידמק, חסר טעם

הסיבה שלא עדכנתי הרבה בזמן האחרון, מלבד העובדה שהייתי צריך לנוח קצת, היא שיש לי עבודה חדשה, יש לי בן חסות, בכיתה ח' שאני מלווה אותו מדי יום לבית ספר ועוזר לו להתאקלם שם, הבחור הצעיר סבל מחרדות ולאחר טיפול פסיכולוגי של שנה (כל כיתה ז' הוא לא היה בבית הספר) הוחלט להחזיר אותו לבית הספר, הילד הוא לא אחר מאחד האחים של חבר מאוד טוב שלי וכשנשאל מי הוא רוצה שילווה אותו לבית הספר לא היסס ואמר 'דוד', אולי זה בגלל שאני נראה גדול ומאיים, אולי זה בגלל שאני כל הזמן זורק לו שטויות ומשחק איתו כשמשעמם לו, בכל אופן, אמא שלו התקשרה והסכמתי.
אני מוכרח לספר לכם שלטפל בילד צעיר זה לא פיקניק, אני לא מתיימר לדעת הכל אבל החוויות שאני צובר בנתיים עוזרות לי להבין המון דברים בחיים שלי, הכי אני שמח מכך שהוא גם נהנה מהתקופה הזאת ויותר מזה, הוא ממש מתקדם בהתגברות על החרדות שלו. אפילו שאני לא בבית הספר הזה כבר כמה שנים, אחותי היא אחת מהמקובלות שם ובעזרתה הכרנו לו את כל החברה הגדולים והמפחידים, כולם הבטיחו לשמור עליו ולתת לו את כל הגב מול ילדים גדולים שעלולים להציק לו, זה ממש שימח אותו. שלשום גם קנינו לו נעליים, הוא ביקש שאבוא איתו ואמא שלו הסכימה, לקנות נעליים לילד זה ממש חוויה, לא יודע אם זה נגמר בנעליים אבל בכל אופן, להעניק משהו למישהו מרגיש כל כך טוב, על אף שהנעליים לא היו מכספי שלי, כשהוא מצא את הנעליים שהוא רצה נדלק לו אור גדול מאחורי העיניים, כנראה עכשיו אני מבין את אבא שלי, שכל הזמן רק רוצה לתת ולהעניק לילדים שלו, בטח פספסתי כל השנים את האור שנדלק לי במאחורה של הראש.

הלימודים מתקרבים בצעדי ענק אני מנסה לברוח ולגנוב עוד קצת ימי חופש ילדותיים וחסרי דאגות, אבל נראה כאילו הלימודים נושפים בעורפי ולא יעצרו עד שיתפסו אותי, אני מאוד מודאג, האם אצליח, האם בכלל אנסה? אני יודע שאנסה, אבל לא יודע כמה אוכל להקריב בשביל להצליח. חשוב לי מאוד לסיים את המכינה לא רק בשביל להגיע לקרש קפיצה אקדמאי אלא גם בשביל להוכיח לעצמי שאין בי פגם ויש ביכולתי קישורי למידה נדרשים, את כל תקופת התיכון שלי העברתי בעישון סיגריות ב"זולא" הבית ספרית ועכשיו זאת ההזדמנות שלי לתקן הכל.

שלשום בלילה צחי לנקרי, רות סגל, שי נוי, יסמין חזי, אופיר הנסיך, גלעד טורנברג, הילה בת דודה שלי ואני ישבנו לנו בדיטה, צחי אמר שיש תפריט לילה חדש ואסור לנו לפספס, מסתבר שהיה עדיף באם היינו מפספסים, האוכל היה גרוע, השירות כמעט באותה רמה. נראה לי שהיה עדיף להביא סנדוויצ'ים ולשבת מסביב למזרקה שנמצאת ברחבה שם. אולי נעשה את זה בהזדמנות.

ערב החג עבר בלי תקריות מיותרות, המשפחה, מורחבת מתמיד הודות לעלייתם של הקרובים מקנדה והשמחה על השולחן מרובה, אפילו הפיליפיני של סבא הצטרף, הוא גם ברך על הלחם .

מה חדש אצלכם?

חג שמח ושנה טובה, שנהיה לדיקסי ולא לדיטה.
שתהיה לכם שנה בטוחה וכיפית.

ארכיון הבלוג: אבוטבלוג - דה פורמר אספסוף, במה חדשה, לימודים, משפחה, עבודה

הקשר בין השואה לסושי נשאר תלוי על חבל דק מאוד שמורכב מחוטי לוח הזמנים שלי בערב שני שעבר.
הערב התחיל בקריאה של דור(מכר) שלליטל(ידידה, אולי?) יש כרטיסים להצגה והיא נותנת אותם בחינם בגלל שלא מתאפשר לה ללכת. כמות האנשים שקפצה על ההזדמנות לראות הצגה היתה מזערית, אילולא אני, כנראה שואפת לאפס. ביחד איתי קצת פחות.

להצגה נכנסתי באיחור של כרבע שעה אז לא אוכל לסכם אותה מנקודת מבט ביקורתית, אבל להרעיף עליה תשבוחות אוכל גם אוכל. בתור בן אדם שמאוד מחובר להיסטוריה שלו אך לא לוקח דברים בכובד ראש, אני מרשה לעצמי לצחוק על עניינים מקאברים ככל שלא יהיו, ברגע שיצאו מטווח הפגיעה המיידי, בין אלו יש גם אסונות שונים והשואה. הלז, אמנם מהווה מקור להתבדחויות אין ספור, אך אני תמיד דואג ללמוד, לחקור, להבין ולדעת דברים ולא רק לצחוק עליהם.

שם ההצגה: מומיק
תאטרון: גשר
אולם: נגה
הצגה של יום שני, 28.08.06 שעה 20:30
עיבוד: יבגני אריה וילנה לסקין
בימוי: יבגני אריה

בהשתתפות: אמנון וולף, גיא קרסנר/ יהונתן פרנקו, רות חיילובסקי, לאוניד קנייבסקי, נטליה וויטולביץ'-מנור, אלכסנדר סנדרוביץ', יבגני טרלצקי, קלים קמנקו, בוריס אחנוב/ ולדימיר חלמסקי, ויקטור סוקולוב.
קרא עוד…

ארכיון הבלוג: אבוטבלוג - דה פורמר אוכל, אמנות, אספסוף, סושי, שואה

הילג (ailaG) קבעה את היום כיום קירוב הפאי, להלן:
today = 22/7 ≈ 3.1428 ≈ π
הוא יום קירוב הפאי.
22/7 : יום קירוב הפאי שמח לכולם!
חלום שחלמתי
אני לא זוכר איך בדיוק הגעתי למגדלי עזריאלי אבל אני בהחלט זוכר שהסתובבתי שם כבר מספר שעות ופגשתי מספר אנשים, אחד זקן מאוד שכל הזמן חייך אלי, ואחת בחנות מוזיקה 'כלי זמר' (שבכלל נמצאת בדיזינגוף סנטר) אבל לצורך החלום היתה בעזריאלי, אשר לבעלה קראו גרדון או גדרון או משהו כזה ושהוא איזה נגן מפוחית מוכר. החלטתי לרדת עם המעלית המזרחית לרכב שלי שחנה בקומה 2-. ליד הפתח למעלית (בקומה 2) עמד בחור שתווי פניו נראו לי מוכרים, כנראה מחלומות אחרים והוא בקש מאנשים לא לרדת במעלית לקומה 2-, הוא אמר שהמעלית לא נועדה לדברים כאלה והתריע בהם שעליהם לרדת במדרגות הנעות.
קרא עוד…

ארכיון הבלוג: אבוטבלוג - דה פורמר אספסוף, חלומות

אתמול היה כאן הצוות של רשת הם צילמו אותי לתוכנית שתחל ב16.7 וגם החתימו אותי על הסכם בו אני מתחייב לא לדבר על התוכנית בכלל, זה כמובן תקף גם לבלוג שלי ועכשיו אני במגעים איתם לאשר לי לפרסם את מהלך העניינים כאן. מה שכן מותר לי לספר זה שהיה ממש מהנה, יצא לי לטעום איך שחקנים עובדים מול מצלמה וזאת היתה הפעם הראשונה שלי מול מצלמה, אני מקווה שהייתי בסדר. צוות ההפקה שהיה כאן עשה כל שביכולתו בשביל שאני ארגיש בנוח אבל לפעמים קצת הרגשתי שפרטיותי מחוללת כאשר כל הצוות בחדר שלי נוגעים לי במיטה (להלן: הסט) ומתרוצצים בין דלת אמותיי.
קרא עוד…

ארכיון הבלוג: אבוטבלוג - דה פורמר אישי, אספסוף, ביקורת, טלוויזיה, מיי בלוג