אבוטבול

הקשר בין השואה לסושי נשאר תלוי על חבל דק מאוד שמורכב מחוטי לוח הזמנים שלי בערב שני שעבר.
הערב התחיל בקריאה של דור(מכר) שלליטל(ידידה, אולי?) יש כרטיסים להצגה והיא נותנת אותם בחינם בגלל שלא מתאפשר לה ללכת. כמות האנשים שקפצה על ההזדמנות לראות הצגה היתה מזערית, אילולא אני, כנראה שואפת לאפס. ביחד איתי קצת פחות.

להצגה נכנסתי באיחור של כרבע שעה אז לא אוכל לסכם אותה מנקודת מבט ביקורתית, אבל להרעיף עליה תשבוחות אוכל גם אוכל. בתור בן אדם שמאוד מחובר להיסטוריה שלו אך לא לוקח דברים בכובד ראש, אני מרשה לעצמי לצחוק על עניינים מקאברים ככל שלא יהיו, ברגע שיצאו מטווח הפגיעה המיידי, בין אלו יש גם אסונות שונים והשואה. הלז, אמנם מהווה מקור להתבדחויות אין ספור, אך אני תמיד דואג ללמוד, לחקור, להבין ולדעת דברים ולא רק לצחוק עליהם.

שם ההצגה: מומיק
תאטרון: גשר
אולם: נגה
הצגה של יום שני, 28.08.06 שעה 20:30
עיבוד: יבגני אריה וילנה לסקין
בימוי: יבגני אריה

בהשתתפות: אמנון וולף, גיא קרסנר/ יהונתן פרנקו, רות חיילובסקי, לאוניד קנייבסקי, נטליה וויטולביץ'-מנור, אלכסנדר סנדרוביץ', יבגני טרלצקי, קלים קמנקו, בוריס אחנוב/ ולדימיר חלמסקי, ויקטור סוקולוב.
קרא עוד…

ארכיון הבלוג: אבוטבלוג - דה פורמר אוכל, אמנות, אספסוף, סושי, שואה

חגי גילר, חברי לאולטינט והשסק האגדי, מחפש אותך, בחורה עם חולצה של משחקים של לוקאסארטס (יומו של הטנטקל ואי הקופים 3) וגיטרה אשר הולכת ברחוב ומדברת עם חגילר בלי לתת לו את הטלפון שלך, כלבה חצופה. אם את מזהה את עצמך, צרי קשר עם חגי בהקדם.
קרא עוד…

ארכיון הבלוג: אבוטבלוג - דה פורמר אולטינט, אינטרנט, אמנות, קומיקס

אמא שלי מכרה את הבית. הבית שלי.
איפה שהוא תמיד שמתי את מבטחי בבית הזה, הבית של ההורים שלי.
עכשיו כשהם גרושים זה נראה כאילו כבר אין לי במה להאחז ויותר מזה, עכשיו אני צריך גם להתמודד עם הזכרונות של ח'.
צריכים להיות אמיצים ולעמוד בגאווה מול החיים.
אבל לפעמים אפשר לכתוב משהו בשביל להוריד איזו אבן מהלב, הנה שני הסנט שלי:

ארכיון הבלוג: אבוטבלוג - דה פורמר אהבה, אמנות, שירה

ברחוב שלמה 44 (כן אני יודע שכתבתי בשני איותים שונים – גוגל רולז) התקיימה היום תערוכה של הפירטים (גם כאן, זה ברור לי).
אני מוכרח לציין שאני לא מעורב מי יודע מה בסצינה האנדר-תל אביבית ויותר מזה, אחרי הביקור אצל הפיראטים, אני שמח.
זה נראה שהאומנות עברה לשוליים בתצוגה הזאת וההתמקדות היא בשונות ובאֶקְסְהִיבִּיצְיוֹנִיזְם (ענק) של האמנים המיוסרים הנקראים תל-אביבים, רחמנא לצלן.
קרא עוד…

ארכיון הבלוג: אבוטבלוג - דה פורמר אמנות, ביקורת, גלריה, פירטים

ההפקה הראשונה של השמנים זמינה להורדה בבמה חדשה.

מאוד נהנתי לעבוד על השיר הזה עם בועז, וגם עם דניס שלא מבין מילה בעברית, מה שיותר מגניב זה שהצלחנו לעשות שיר מעבדה שלא יהיה קשה בכלל לקחת להופעה חיה (לא שאני מעיז לפנטז בכיוון בנתיים עד שאנחנו לא משיגים בסיסטית קבועה). מלבד זה אנו עובדים על עוד כמה חומרים ויש המון בלאגן במחשב/סטודיו של בועז עד שנמצא משהו להתמקד עליו.

בועז אומר שצריך ליצור יותר, אחר כך לשפר ולמקסס.

בכל אופן, אתם מוזמנים להאזין לשיר ולתת את דעתכם בתגובות.

ארכיון הבלוג: אבוטבלוג - דה פורמר אמנות, השמנים

שמעתי את הרכב שלה מתקרב מתחילת הרחוב, הגלגלים נפגשו עם הכורכר ברעש המוזר של גומי נגרר. היא אף פעם לא הצליחה להבין איך משתמשים בקומפרסורים למילוי אוויר בתחנות הדלק. כשהיא דפקה בדלת זה הרגיש לי קצת מוזר
בפעם האחרונה שהיא היתה אצלי עוד היינו ביחד, פתחתי את הדלת, היא נראתה מכונסת בעצמה ואמרה שהיא צריכה לדבר איתי, לא אהבתי בכלל את המשפט הזה ועוד יותר לא אהבתי את הטון המתבכיין שבו היא אמרה את זה
הרי נפרדנו כבר לפני חצי שנה, מה יכול להיות עכשיו.

הכנסתי אותה לחדר והפעלתי את הפוּבר, קווין התנגנו, באופן מוזר אדון שאפל החליט לנגן את Too much love will kill you השיר שהחזיק אותי בלילות הקרים שעברתי בלעדיה. היא התיישבה על המיטה וחצי שלי והתחילה לדמוע, לא אהבתי לראות אותה בוכה, מצד שני גם לא יכלתי להלביש לה נשיקה על העין שתסתום את הברז כי זה הרגיש לי מוזר מדי. הגשתי לה טישו ושאלתי לפשר הדמעות, היא התחילה לספר לי על איזה בחור בשם אבי שהיא יצאה איתו, טיפוסים בשם אבי אף פעם לא נשמעו לי נחמדים. היא סיפרה שהם נפרדו לא מזמן ושהיא במשבר רציני. למען האמת, בכלל לא התחשק לי להפוך להיות לידיד שלה, אבל איפהשהו הרגשתי שזה הדבר הכי טוב לעשות בשביל לשמור את מעט הזכרונות הטובים שצברתי איתה, כשקלטתי שהחרא הזה כלול בחבילה התחלתי להזיע ולחפש איפה לתקוע את הקנאה שלי.

היא ספרה כל מני פרטים שוליים וממש לא מעניינים על איפה היא פגשה אותו וכמה הוא היה נחמד אליה, ואני בנתיים ספגתי. קווין המשיכו, הפעם עם It's a beutiful day. התרכזתי בשיר יותר ממה שרציתי ופתאום ראיתי שהיא פורצת בבכי של הלוויות, לא הבנתי מה קורה ואז קלטתי שהיא מספרת לי על אונס.
לעזאזל עם האבי הזה. לא אוהב טיפוסים בשם אבי.

התחלתי לכעוס, עליה על עצמי ועל אבי. כעסתי עליה, שלא נלחמה על כבודה, בייחוד לאחר שנלחמה עליו כמו גדולה במשך שנתיים, על עצמי כעסתי שבכלל הסכמתי לשמוע את החרא הזה ולהשאר ידיד שלה, ועל אבי כעסתי שלקח את התמימות של הילדה הקטנה שלי.

חיבקתי אותה, היא דחתה אותי. שאלתי אם היא מתכוונת להגיש תלונה במשטרה, היא אמרה שלא, היא לא רצתה שההורים שלה ידעו, הם היו משתגעים אם היו יודעים, אספתי ממנה כמה פרטים על אבי ושלחתי אותה הביתה ויצאתי לדרך. אספתי את בן דוד שלי שגר כמה רחובות מעלי ואמרתי לו שהולכים לסגור חשבון גדול.

ארכיון הבלוג: אבוטבלוג - דה פורמר אמנות, סיפור קצר

What is Love Compilation
את הקישור הנ"ל אתם חייבים לבקר, להמתין את הזמן הנדרש עד להצגת הפלאש (כן, אני יודע שפלאש זה בכלל לא פרוטוקול אינטרנט) ולעבור בן כל החלונות שמציגים את כל הגרסאות המצחיקות שנשעו להנפשת השיר What Is Love. ילידי 82-85 עלולים להרגיש כורח חזק מאוד לקום מהכסא ולרקוד לכבוד חתן בר המצווה, אבל כל השאר אמורים להנות מאסופת הפלאשים הזאת.

עדכון שמנים
יש לנו מתופפת, אבל אנחנו עדיין מחפשים בסיסטית שתדע להתמודד עם הבלאגן שבועז עושה בליינים שהוא כותב במחשב נכון לעכשיו כנראה יצורף אלינו דניס, מכר מגרמניה ששוהה זמן מה בארץ ויכתוב לנו את קווי הבאסים, משם הבאסיסטית שתחליף אותו תצטרך רק לדעת לנגן ויותר מאוחר כשיהיו עוד חומרים, לכתוב קווים מתאימים.

הכירו בבקשה – ג'רי סי

גיטריסט טאיווני מוכשר, יש לו גם אתר בית.
תעשו טובה ופשוט תלחצו פליי. המהדרין ידליקו סיגריה, יפזרו את השיער ויתחילו לנענע.

שור תקע לי
את כל הרעש שהצתת השור בשד' רוטשילד עשה ניסיתי להרחיק מהבלוג שלי, בייחוד בגלל שאיפהשהו בתוכי הרגשתי חסר אונים בנוגע למקרה הזה, איפה פה בא לידי ביטוי חופש הביטוי, היצירה ולמה זה צריך לכלול פלסטיק רותח ונוזלי שלבסוף מחזיר יצירה שמישהו הקדיש לה ולו מעט המחשבה לשלב השלד.
רינת ברקוביץ' קיימה ראיון עם מצית השור ברוטשילד, אחרי שקראתי אותו אני יודע שאף אחד לא צודק במלחמה הזאת, אבל זאת דרכן של מלחמות.שיהיה לכלנו שבוע טוב.

ארכיון הבלוג: אבוטבלוג - דה פורמר אמנות, אספסוף, השמנים, וידאו, מוסיקה

פוסט זה נכתב בהצלבה גם בבלוג שלי וגם בבלוג של בועז רימר.

בועז רימר ואנוכי החלטנו להקים להקה, אנחנו עובדים על חומר מקורי ומחפשים בסיסטית להשלמת ההרכב.
למה בסיסטית אתם שואלים ולא בסיסט?
פיקסיס, סוניק יות', אומר לכם משהו?
זה נראה לנו יותר נכון.
כרגע שניים עם גיטרות ומתופפת. אנחנו גם שרים וכותבים מילים, הבסיסטית גם יכולה לשיר ולהביא מילים משלה.

הכיוון המוזיקלי אולי קצת יותר רגוע מהאלו למעלה, אבל דיסטורשן חביב עלינו. גם ניסיון לבדוק את הגבולות של הרוק, או של המוזיקה בכלל. מחשבים מעורבים והקלטות כבר מהסשנים הראשונים. מזנון כלול (דוד מחביא בתיק של הלאפטופ ערכת לאפה ניידת ובועז מתקמצן על הדיקסי, אבל אולי הוא ישבר), יש בעניין גם אולפנים ביתיים יותר או פחות, אבל חדר חזרות אנחנו מחפשים.

אם את יודעת לעשות נעים בבטן עם האצבעות שלך (ואנחנו לא מתכוון לחוקן עמוק) את מוזמנת ליצור איתנו קשר במייל שנפתח ברוב הוד והדר בג'ימייל hashmenim@gmail.com

ובחייכם אנשים, הודעה זאת לא נכתבה בלשון נקבה מטעמי נוחות, היא נכתבה כך כי אנחנו מחפשים בסיסטית.
בסיסטית, בסיסטית, בסיסטית.

האותיות הקטנות:
אם יש לך חוש קצב של נעל בית ישנה וידע מוזיקלי של אגוז מלך אבל את נראית ממש, אבל ממש טוב. אולי אפשר יהיה לספח אותך לתוף מרים, צרי קשר.
אבל: אנחנו מחפשים מוזיקאית שמנגנת על גיטרה באס..

ארכיון הבלוג: אבוטבלוג - דה פורמר אמנות, השמנים, וטף

כבר כמה זמן שהשיר הזה נבנה לי בראש ולאיטו מתנגן בצורה בלוזית למדי, הוא לבטח עוד נתון להשתנות אבל בכל זאת הייתי רוצה לשתף אתכם ולקבל אולי קצת פידבק.

בקרוב בהופעה חיה של השמנים:
השמנים – חפשי אותי
ילדה, לא שכחתי אותך
את הריח המתוק, בלילה חמצמץ
החיוך והצחוק
ונשיפות המאמץ
ולפעמים חושב עליך
ואת שועל האש פותח
ובקליק אחד נזכר
כל שידעתי, בתוצאות אינו ניכר

חפשי אותי בגוגל
עם מַקָּף ומרכאות
האם את מחפשת
ושומרת תוצאות

גם הלוגים עוד כתובים
חקוקים הם במוחי, כמו בסלע
זוכר כל חיוך ודמעה
ועיגול הבִּהלַה
לסרב לקיומך עכשיו זה קל מתמיד
כי לא משנה לאן
ברשת העתיד

חפשי אותי בגוגל
עם מַקָּף ומרכאות
האם את מחפשת
ושומרת תוצאות

חפשי
חפשי
חפשי בגוגל.

אגב השמנים, אם את יודעת לתופף או לנגן על גיטרה בס השאירי לי הודעה ואולי תוכלי לנגן איתנו.*

*המודעה בלשון נקבה לא מטעמי נוחות, אנחנו מחפשים בנות.

ארכיון הבלוג: אבוטבלוג - דה פורמר אמנות, השמנים, שירה

אני חושב שההקצנה היא זאת שמשחררת בכתיבה, כמו הצורך להאנח אחרי כל פסקה מוצלחת והמתח המנטלי שמצטבר בזמן שסוחטים מנבכי התת מודע עוד מילים ורגשות אשר לובשות צורות של אותיות אשר הן בשלן הופכות להיות מילים, ומכאן לשחרור פלסטין הדרך קצרה.

גדל לך רעמת שיער פראית, וזקן סורר
את סבלך החצן, היה משורר.

עם בקבוק של בירה ביד
ועט שראשו טמון בדף
עיניים פקוחות למחצה
וסלידה קלה באף.

אחוז בשור, בזוג קרניו תפוס
גם לך מותר לעיתים לכעוס

כדוריות דם ניתזות מפצע
ומחק עוד שורה ישנה מוריד
גבות שוכבות מתות על מצח
ושפה משפה לשון דוממת תפריד

לעיתים אפשר לבנות הערצה לאלו אשר יכולים להציב אותיות אחת ליד השניה, בצורה שבקריאה תפיסתית של בני אדם, יראו כאילו כתובות מילים ואולי אפילו משפטים.
לי זה נראה פשוט כמו ג'יבריש.

ארכיון הבלוג: אבוטבלוג - דה פורמר אמנות, אספסוף, חסר טעם, שירה