דוד אבוטבול

קצת אחרי שהשתחררתי רכשתי לי אופניים מסוג ספשילייזד הרד-רוק ספורט(Specialized Hard Rock Sport) מודל 2006, ממש איך שהם הגיעו לארץ בסכום של 1900 שקל, לא כולל כל המיסביבים, קסדה, כפפות, ספידומטר וכד. הייתי בטוח שאת כל הזמן הפנוי שיש לי בן חתימה בלשכה לקפיצה ליוון אוכל לבלות על האופניים בארצנו היפה. שמחה מהולה בקצת עצב נפלה עלי כשהתקבלתי לעבודה בבינת בתור טכנאי וראיתי שאין לי כמעט זמן פנוי, בנוסף גם החורף התחיל וצריך היה הרבה יותר אנרגיות לקום מהכסא בחורף מאשר בתכלס לרכב כמה קילומטרים.

אתמול ושלשום הרגשתי ממש רע, כנראה נפילת מתח עצומה אחרי ה'בינת אקספו 2006′ שאכתוב עליה בזמן הקרוב, אז החלטתי לצאת לרכב, שלפתי את רות ושי מביתה של רות ונסענו ללטרון. שם, קצת אחרי תחנת הדלק, מצאנו את Rock'n'Road שהיא בעצם חנות מתוך רשת. הבעלים של הרשת היה שם וגם הספקתי לתשאל אותו אותו קצת, שם המשפחה שלו - רונדל, השם הפרטי אני לא זוכר, משהו בנאלי כמו מוטי או קובי אולי אבי. בכל אופן, אדון רונדל טוען שהשם כך במקור ושהוא רוכב רק שנתיים. ושהוא שמח שהוא הצליח לתפוס מקום עבודה שהוא גם התחביב שלו, שיבורך.
רות ושי שכרו שני זוגות אופניים במחיר 35 כל אחד ושמנו פעמינו לכיוון שטחי הגידול שסובבים את לטרון, המסלול שלנו התחיל מהיצאה הכורכרית של מגרש הנהיגה המתקדמת שם ומשם המשכנו דרום מזרחית לכיוון מיני ישראל דרך אדמת הטרשים של הגשם האחרון והשמש שעקבה אחריו. לבסוף הגענו למעבר וחצינו את הכביש לכיוון בית שמש, לקחנו את עצמנו חזרה לא לפני עצירה קצרה תחת פריחתם האחרונה של השקדיות, ניסיתי לגנוב פרח אחד מהשקדיה אבל בסוף התברר שהוא לא יכול להשאר שלם בכיס אחרי זמן מה של רכיבה. המשכנו בדרכנו חזרה דרך מיני ישראל וראינו כמעט הכל דרך הגדר שלידה נסענו, לא נראה כל כך מרגש. כל הנסיעה לקחה משהו כמו שעה וחצי. היה כיף ומעייף.

נכתב על ידי דוד אבוטבול \\ תגים: אופניים, טיול, לטרון, עבודה