דוד אבוטבול

כשהוגה בך, יקירתי
נאלם אני דום
שירה אינה נוצרת בליבי
או שגוועת היא פתאום

מחילה ממך גברתי
על שעזבתי באותו יום
דמעות זולגות מעיני
כל לילה.

מנשק דמעה חמה מלוחה
דמיונית
מלטף קווצת שיער חומה ומדמיין
את ריחך באפי.

אין מטאפורה מספיק חמוצה
לטעם שהפך דייר קבע בפי
הים יכול לנחם לרגע קצר
אבל מיד אחר כך, אני שוב לבדי

תזכרי את הדברים הטובים
החיבוקים, הנשיקות, השירים
ותשכחי בבקשה. שאני בוכה
כל לילה

מנשק דמעה חמה מלוחה
דמיונית
מלטף קווצת שיער חומה ומדמיין
את ריחך באפי.

נכתב על ידי דוד אבוטבול \\ תגים: אהבה, עצוב, פרידה, שירה

בריזה לחה טיפסה במעלה הרחוב, בדרך אספה את צחנת האמוניה והביוב. שוטפת אותי בעודי מלטף את שיערך ומנסה להסביר לך שאין כזה דבר אהבה, מלטף את שיערך. קטנוע תל-אביבי קורא כתרנגול טרם כפרה כאשר הוא טס מאחורינו, או מעלינו. ואת מתכווצת, במצוקה שקטה, מתעטפת בידי.

נכתב על ידי דוד אבוטבול \\ תגים: אהבה, קצרצר

צריך, למצוא איזון בנשיקה המושלמת, לשטוף את הפה כשהאישה לא מסתכלת.
צריך, להיות קשוב ועדין, להצניע את חיי המין.
צריך, להתחשב ברגשות הגברת, לגרום להנאה מוגברת.

צריך, לדעת את הגבול בין מעיק למתוק, לעשות מה שנדרש ובעיקר לשתוק.
צריך, להיות אדיש עם רגשות, לזכור להזיל דמעה כשמתה חמות.

צריך, לדבר במתיקות ולהכביר בתארים, אך לזכור תמיד - במשפטים קצרים.

נכתב על ידי דוד אבוטבול \\ תגים: אהבה, שירה

אני אוחז בך, אדומה. מלטף ראשך. מחליק ידי על תווי פניך עד שמוצא את שחפשתי.

מקרב את שפתי ואלו, עוטפות אותך כאילו לעולם היית חלק מהן.

יד נוספת לוהטת מתקרבת לראשך בזמן ששפתי יונקות ופי כָּמֵהַּ לבערת קטורתך המרה.

מסוחרר, ספק מהריגוש, ספק מהרעל שהחדרת בי.

נושק לך נשיקה אחרונה, ואת בשלך, דועכת.

נכתב על ידי דוד אבוטבול \\ תגים: אהבה, מוות, סיגריות, שירה

ידי החמות עוטפות את חורף אצבעותיך, חיכוך אפינו מתיז גיצים לכל עבר

אין זאת כבר אותה משיכה ישנה של הפכים

חורפינו, בציית עולם.

לא פעם אשלייתך את דמותי כבלה

ורוחך הרטובה בוץ לעיני סחבה

נכתב על ידי דוד אבוטבול \\ תגים: אהבה, שירה

לכל נשיקה יש טעם אחר, לאחת טעם של אהבה ולאחותה, טעם של תאווה מינית גרידא. יש את אלו שטעמן כמו של הפעם הראשונה - הטעם הכי נדיר, מגיע פעם בכל עונה. יש כאלו עם טעם של מיאוס ועוד דומות עם טעם מאומץ, ניסיון להחיות ולגרות בלוטות רוק המורגלות בשיגרה. יש נשיקות עם טעם מיוחד, טעם של אהבה חדשה וטריה. אבל הטעם הזה מסוכן, הוא יכול להחמיץ בשניה.

תה זה כמו אישה. יש לי תה מהביל בספל שחור, הוא מתערבב מאליו ומתקרר לאיטו. התה עוטף מבפנים, מחמם איברים קרים. מחליק בחמימות בושט ומספר סיפור ישן. אם בהתחלה חיממת תה, ולא נתת לו להתקרר הוא יכווה את לשונך. אם חיממת, ונתת לו מדי זמן להתקרר הוא אינו שווה את לגימתך. איפה עובר הגבול בין כוויה לחוסר טעם? בדיוק כמו אישה.

המערכת החיסונית של אנשים אופטימיים חזקה מאשר זאת של אנשים פסימיים, זה מסביר את עצם היותי חולה בזמן האחרון.

נכתב על ידי דוד אבוטבול \\ תגים: , אהבה, מונולוג

ועכשיו אתן שתים

כל אחת מכן, בדרכה שלה, הפסידה. אבל עדיין יחסית אלי, יצאתן מורווחות, אני הפסדתי פעמיים. חבל ששתיכן, באופן מפליא, בחרתן להתעלם ממי שאני, ממה שהצעתי, מאיך שנגעתי, ממה שהסכמתי לעשות בשבילכן. אבל עכשיו זה כבר לא יחזור, האהבה חלפה, אלו ימי המָזוֹר.

איני מצר על אף אחת מכן, הראשונה סללה דרך קשה אך השניה כבר עברה ללא בעיה, לא זאת אשמתי, עם כל הכבוד, לא התאפשר לי להוסיף אליכן עוד. יום אחד תקראו בספר אחד, או אולי על צידה של משאית זבל ארורה, תקראו ותמררו על מה שהיה. על מה שהיה יכול להיות.

מציע אני מפלט ללב הדּוֹאֵב למד להבדיל בין חבר לאויב, אך דע לך רק, אין זאת אפשרות, לדעת בטרם עשית טעות.

רקמות האמיגדלה עוזרות לאדם להבין אם מסביבו חשים אנשים פחד או כעס, אבל עדיין לא נמצא רקמה מוחית שעוזרת לנו לראות מי אוהב אותנו באמת. כנראה גם לא תמצא לעולם.

נכתב על ידי דוד אבוטבול \\ תגים: אהבה, מונולוג

אינדוקציה, יקירתי מכתיבה במחברתי, נוגעת בנעלם לבי ושורשי נפשי. אינדוקציה בכמויות מזקן ועד פעוט. אינדוקציה על הלוח לראות, משמח כמעט עד דמעות.

באוטובוס הרחתי אותך, אמנם נדפת מגופתה של אחרת אך ידעתי- אינני טועה. עצמתי עיני מדמיין וחושק, נזכר בימים של שנים רחוקות. בדימיוני שגיתי ונדמה שנשקת לי, קצת לפני תחנה מרכזית.

נכתב על ידי דוד אבוטבול \\ תגים: אהבה, מתמטיקה, קצרצר

שבוע וקצת אלו עשו את שלהם, הבחורה לאיטה דועכת ואני מוצא את עצמי חושב על דברים אחרים שלא בהכרח קשורים בי או בה. אולי החיים זה כמו השאנז אליזה? אתה הולך בהתחלה בשדרה גדולה ורחבה, ערמונים מסביבך ביחד עם הבאסטות הנודדת של מוסלמים פריזאים אשר מציעים לך, כל אחד בתורו, את מרכולתו. אתה יכול לעצור ולקנות לעצמך קצת מגדל אייפל כסוף או אפילו קריסטלי, או אולי להמשיך עוד קצת. ואז אתה מגיע לאיזור החנויות. אתה מתאפק לא להכנס לאחד הקולנועים, יש שם סרטים יפים, את רובם לא תבין גם ככה, הצרפתית שלך לא מי יודע מה.

אולי תלך לסרט אילם, זה גלובאלי. אבל עדיף שתמשיך בדרכך. בתי קפה מסביב, בשפע, אולי תתפוס אחת מהגברות שצועדות איתך במעלה השדרה ותשבו על קפה וקרפ? ברור שהיא תרצה, איזו בחורה תסרב לקרפ? אבל גם עם זה לא תסדר כל כך, הבחורה לא תהיה איתך בשבילך, היא תהיה איתך בשביל קצת קרפ עם סוכר או נוטלה וקפה. איך שזה יגמר היא תעלם בדרכה.

אתה יכול להכנס לאחד הרחובות הצדדיים, הם מכילים כל כך הרבה נחמה בשאון הפריזאי, אולי תמצא שם חנות עתיקות מיוחדת, אולי מסעדה זולה וטעימה, אולי אפילו איזה גור חתולים עזוב שתוכל להציל את חייו. יתכן, אבל אז תצטרך לחזור לרחוב הראשי, לא הגעת עד לכאן בחינם, ואז ממשיכים, שער הנצחון כבר גדול מאוד, אמנם ראית אותו באופק מתחילת ההליכה אך עכשיו הוא מוחשי מתמיד, אתה כמעט יכול לגעת בו.

ועכשיו, אתה כחמישים מטרים לפני השער, ההישג מתחיל להתממש בתוכך, אתה רואה שלט "metro" מימינך, חושב לדקה, יורד במטרו, תחנה אחת אחורה בקו 4 ומתחיל את המסלול הארור מהתחלה.

נכתב על ידי דוד אבוטבול \\ תגים: אהבה, הרהור, מונולוג, פריז

קניתי מצרכים עם המון אהבה, קמתי מוקדם ובליבי הרגשה, שהולך להיות נהדר. לא יודע למה נתתי לך בכלל לחדור ללבי, לא ברור לי איך הרשתי לעצמי להוריד בשנית את הגנותיי ולתת לך לצבוט ולפרפר בסרעפת ומעל, מגיע לי עונש על כך, והנה, אני נענש. באמצע שיעור מתמטיקה שלחת הודעת טקסט מזוויעה, אינך מרגישה טוב ואין ברצונך לקבל אורחים, אז כן, אשמור את המרק שלי לפעם אחרת. ועדיין אני מקווה שהיא תהיה.

זה היה כל כך קל אם רק היית נותנת לי קצת היזון חוזר חיובי, מילה טובה, טלפון מיוזמתך ואולי אפילו, חלילה, תשובה לאימייל ששלחתי לך לפני שבוע ויותר.

ראבק.

אני מקווה שתתעוררי בקרוב, אולי אחרי שתחלימי. אם תסכימי לקבל אותי, אגב, אני סולח על הכל, את אפילו לא צריכה לבקש סליחה, רק לחייך ולחבק. אבל רק את.

הבלוג הזה, אם תקראי אותו, מעניין אם תברחי. את מפספסת את חלון ההזדמנויות שלך, בדיוק כמו שאני את שלי, למרות שאני מתנהג כמו סמרטוט די רציני, זה יעלם בקרוב, אני אחזור לאפאטיות שלי כלפי בנות ואת כלולה בהן, זה יהיה חבל.

שרמוטות כולכן. (סליחה מרג' )

-שוב שומע מוזיקה מזרחית בכמויות מסחריות, עד שנגמלתי…-

הנה אני מתקשר שוב.

הנה פוסט שכתבתי בדיוק לפני שעה אבל התחרטתי

אחרי הפר"ח שלי אתמול עברתי בסופר, בצל עגול ובצל ירוק, קילו אורז ואבקת מרק. הכנסתי את כולם באהבה לשקית. הגעתי למעוני והתחלתי לפנטז. אולי תגידי שמגעיל וביחד נצחק, שאולי אפילו תרקי בגועל ואני אעלב אבל לא נורא!

מתכונים אין ספור למדתי ברשת ודמיינתי אותך בעונג שולקת. לשיעור הראשון הבוקר איחרתי, התקלחתי, התגלחתי ואפטר שייב שמתי, החמיאונה בנות מספר, מהמכינה, אבל בראש נשארה לי מטרה ברורה. קצת לפני המבחן באנגלית שלחת סמס, איבדתי עצמי בשנית.

ביקשת שאשמור את המרק שלי ליום אחר… גברתי, אני אשתה מרק כשלא יהיו לי שיניים בשביל ללעוס קבב. המרק היה שלך, נשבע. עכשיו התיק מלא במצרכים, מישהו רוצה לבוא להתפנק על קצת מרק חמים?

ולחשוב שלא מירקרתי את הטקסט הארור באנגלית.

אני מוכרח לציין שכל הבנות שרמוטות, או לפחות כל אלו שיצא לי להכיר. אולי בעצם כולן.

פשוט נראה לי דייסתי מדי.

אגב, השרמוטה לא ענתה.

אוקי, תשכנעו אותי לא להתקשר יותר

בבקשה.

נו

בבקשה…

נכתב על ידי דוד אבוטבול \\ תגים: אהבה, פתאט