אבוטבול

שניה לפני:
עורך: לא חבר, כמה פעמים אני צריך להגיד לך, אתה מחזיק את מקש השיפט ואז לוחץ על הפה הסופית!
טעות אנוש: מה זאת אומרת מחזיק? תופס אותו? שניה, תן לי לנסותף

כללי מצחיק, מצרים, פאדיחה, שניה לפני

הרבה אנשים בזמן האחרון רוחשים ובוחשים בכך שהצבא הישראלי הורג יותר מדי חפים מפשע ללא סיבה, הייתי רוצה לשפוך קצת אור על העניין הזה. הצבא הישראלי מתבסס בנרחבות על טוהר הנשק והומניטריות מקסימאלית ככל שיתאפשר, אבל כשאוייבנו בצד השני מתחבאים מתחת לבתי חולים, בתוך בתי ספר, ומאחורי ילדים תמימים, לפעמים לא נותרת ברירה.
תחשבו על זה.

כללי מלחמת עזה, עופרת יצוקה, צבא

שניה לפני… (יש לקרוא במבטא ערבי כבד או לחילופין בערבית)
רמזי: מחמוד, אתה בטוּח שהרכבת את זה נכון?
מחמוד: כן, תשגר! אללה הוא אכבר!!!!

כללי מלחמה, מלחמת עזה, מצחיק, עבודה ערבית, עופרת יצוקה, שניה לפני

המון כניסות מגיעות אלי מגוגל מאנשים שמחפשים ציצים, או תמונה של ציצים. מכיוון שאני לא רוצה להיות זה שהורס לכולם, אני רק אשאיר את התמונה הזאת כאן. כדי שבאמת, לא תחשבו שהגעתם סתם, אפילו שבאמת הגעתם סתם. אין פה ציצים. רק כוסיות.

כללי כוסיות, ציצים

בת דודה שלי הילה, עלתה לארץ לפני שנה והיא חווה קריז לסנדוויצ'ים של סאבווי ולכן כתבה מכתב קורע לב וסוחט דמעות לאדון סאב ווי, הנה המכתב כמו שהוא כתוב בשפת המקור, ובתרגום לעברית, בשביל העלגים מביניכם. (אגב, אתם לא חושבים שהגיע הזמן להרים את התחת השמן שלכם וללמוד אנגלית?)

Dear Mr. Way,

I moved from Canada to Israel to teach English last year. Back in Montreal I dined at your restaurant a minimum of 5 times a week. Now that I live in a country that does not have a Subway, I'm FREAKING OUT and going through terrible withdrawals. My students have to hear me whine about my need for a 12" Italian cheese bread, chicken Teriyaki, swiss cheese, black olives, pickles, and Southwest sauce sub every single day.

Please find a way to give me my dose.

Love always and forever, over the rainbow and across the ocean,

Hila Aviran
Rehovot, Israel

P.S I love you because I can eat you 5 times a week and still not gain a pound of weight…just a pound of love in my sub shaped heart. AW!

מר. ווי היקר

עברתי מקנדה לישראל על מנת ללמד אנגלית בשנה שעברה. במונטריאל נהגדתי לסעוד במסעדתך לפחות חמש פעמים בשבוע, ועכשיו שאני גרה במדינה בה אין סניף של סאבווי, אני משתגעת ועוברת שלבי רגרסיה נוראיים. התלמידים שלי שומעים ממני בכל יום על כמיהתי לכריך בגודל 12 אינץ' על לחם גבינה איטלקי, עם עוף ברוטב טרייאקי, גבינה שוויצרית, זיתים שחורים ורוטב צ'יפוטלה.
אנא מצא דרך לספק לי את המנה שלי.

אוהבת תמיד ולנצח, מעברה השני של הקשת בענן ובעד מרחק של אקיינוס.

הילה אבירן
רחובות, ישראל.

נ.ב. אני אוהבת אותך מכיוון שאני יכולה לאכול אותך חמש פעמים בשבוע ועדיין לא להעלות פאונד אחד במשקלי… רק פאונד של אהבה בכריך שמועצב כמו לב ששוכן בקרבי. אוו!

אגב אני מצטרף לתחנוניה, יפתח סניף סאבווי בארץ לאלתר!

כללי מזון מהיר, סאבווי, סנדביץ'

"העם מאוחד היום בהרגשה נחושה וצודקת שלא הייתה לנו כמעט אף פעם. כולכם ראיתם בטלוויזיה חיילים עם תרמילים נכנסים לעזה ונושאים על גבם את ההיסטוריה של העם, מפקדים הולכים קדימה ודרך החושך מנסים להסתכל לעתיד. אני גאה בחיילים ובמפקדים שתכננו את הלחימה"

-שמעון פרס בשיחה עם נוער מהדרוֹם, תאריך לא ידוע, בימים האחרונים.

כללי מלחמת עזה, עופרת יצוקה, פטריוטיות, שמעון פרס

המשך של סמי – סיפור בהמשכים – חלק א'

אתה וגיא נפרדתם? הוא הנהן והוסיף שזה כבר לא משנה, ושאין לי למה לנחם אותו כי גם ככה הוא מזמן התגבר על זה. "איך מזמן היית שם רק חצי שנה, מלכת דרמה שכמוך תשקע על זה הרבה יותר זמן". "שמע רגע, תן לי להמשיך את הסיפור…" הוא סיים לבולל כמה עשרות כדורים קטנים של ג'אראס ופירק שתי סיגריות גולד פלייק לתוך קססונית מאולתרת, בזריזות וביעילות של אחד שחזר מהודו, תוך פחות מחצי דקה כבר העביר לי להדליק, וכך כמובן עשיתי. "פרוואטי," אמרתי . "פרוואטי" הוא אמר, כאילו לא שמע אותי אומר פרווטי ונדרש לציין מאיפה הג'אראס. "בכל אופן" עומר התחיל, "הפעם זה נראה לי הדבר האמיתי, סוף סוף יש לי סיפור עם אמצע התחלה ואפילו סוף, רק חסרה לי הסיבה שהוא חוזר לארץ", "אולי," הצעתי "הוא חוזר בשביל לשבת לעשן עם חבר טוב שלו, שהוא לא ראה אותו חצי שנה ובכלל אולי זה משהו בנאלי כמו, נניח, שנגמרה לו הויזה." עומר הסתכל עלי וניער את ראשו קלות, לשלילה. כאילו הוא פודל ששפכו לו מים לאוזן. התחלתי לגחך ואחרי חמש דקות קלטתי שאנחנו סתם צוחקים אז הייתי חייב להפסיק ולחזור לענייננו. "הדמות הראשית של הסיפור שלך, מה הקטע שלה?". ועומר התחיל "תבין, הפעם באמת השקעתי, הדמות שלי לא מלווה אותי בהודו ומבקרת איפה שאני ביקרתי. שלחתי אותה למסע משל עצמה, זה כבר לא יומן אוטוביוגרפי עם ביסוס מציאותי חזק, אנחנו מדברים פה על יישות חדשה, בחיים שלי זה לא קרה לי, דמות שאני יצרתי, לפעמים מפתיעה אותי. פתאום באולד מנאלי כשאני יושב על איזו גבעה קטנה וכותב, אני קולט שהדמות שלי בכלל נמצאת בפונג'אב, בעיצומה של הרפתקה הזויה עם מספר סיקים עטורי קרקפת, אני בכלל לא ביקרתי שם הפעם, ולכן קצת הופתעתי"
הסתכלתי על השעון, היד הקטנה לא חיכתה לי, אפילו שהיא ידעה שיש לי עבודה מחר, אבל לא יכלתי ללכת לישון, "קפה?" שאלתי. עומר אמר "שחור, אבל" כאילו אני לא יודע, והלכתי להכין סיבוב נוסף, הפרקולטור עוד עבד אז לעצמי כבר מזגתי והתחלתי לשתות מעל השיש, אבל הקומקום כבר היה די פושר ולכן לקחו לי מספר דקות להכין שחור. כשחזרתי מצאתי אותו שרוע על הספה עם עוד ג'ויינט ביד. הורדתי את הקפה לשלוחן ושאלתי אותו אם הוא רוצה להשאר לישון כאן היום, הוא הנהן ושאל אם זה יהיה בסדר, כמובן שאמרתי לו שביתי הוא ביתו. עומר היה לי למקלט בזמנים שלא היה לי כסף בשביל להשתין, ואפילו שאני יודע שיש לו איפה להיות אצל ההורים, שמחתי לארח אותו תמיד. הוא העביר לי את הג'וינט והדליק את הטלוויזיה על ערוץ החיים הטובים, כמה שהוא היה גבר, ניכר עליו בדברים הקטנים שהוא היה הומו רציני. בערך בשלוש בבוקר התעוררתי מקור, אז הלכתי לארון והבאתי לשנינו שמיכות, זרקתי עליו אחת ומתוך אינסטינקט הוא כיסה את עצמו, גם אני וכיביתי את הערוץ המפגר הזה, בשבע, השעון צלצל…

סמי – סיפור בהמשכים – חלק ג'

כללי סיפור בהמשכים, סמי

2008 מסתיימת בקול תרועה עזה ומיד אחרי המסיבה אני מוצא את עצמי עם צו-8 בפיקוד העורף. מאז שהשתחררתי מגלי צה"ל לקחתי חלק בשירות מילואים פעיל (שמ"פ) בפיקוד העורף, בעיקר בתרגילים. היום אני רואה את כל התרגילים והחזרות מתגבשים למנגנון עבודה משומן כמעט-למשעי ואני גאה. אני גאה בצבא ובמדינה, על חזית ועורף חזקים, על הפגנת רפובליקניות ראויה לציון מטעם כל הגופים המעורבים בדבר. ואני גאה בתושבי הדרום על מסירות נפש למען שלומנו ושלום ילדנו.

ידיד שלי טס לחו”ל בעוד כשבוע והוא מחפש בית חם לקטי החתולה שלו.
היא מתוקה אמיתית, בזאת אני נשבעת, בערך בת שנה, פרוותית במיוחד, מעוקרת ובעלת אופי נעים, שקט ומתכרבל.

אם אתם מעוניינים לאמץ את הדבר החמוּד הזה, צרו קשר דרך הפוסט של מוסרת.

הייתי שמח לשמוע אם יש תושבים מהדרום שיוצא להם לקרוא בבלוג שלי, גם אם בטעות. תגיבו כאן, אני אשמח לדעת שאולי אני משעשע לכם את הזמן בין קסאם לגראד, ויותר מזה, ספרו לי מה אתם מרגישים, וכמה סבלנות עוד תהיה לכם לחטוף מהנבלות הללו בגדה. חוץ מזה הייתי מאוד רוצה לדעת, אם היה קם גאידמק 2 ומציע לכם מפלט על איזה חוף, האם הייתם עוברים למחסה או נשארים?
תמשיכו להיות חזקים חברים.

כללי בעלי חיים, חתול, מילואים, מלחמת עזה, פיקוד העורף, צבא, צבע אדום

אוטו-קונטרה
איכשהו שוב התגלגלתי עם הרדיו לגלי צה"ל כשנסעתי עם אחותי להקפיץ אותה לבסיס באזור הדרום ושמעתי מפי ראש עיריית באר-שבע רוביק דנילוביץ', משפט שסתר את עצמו בצורה כל כך גסה, עד שהייתי מוכרח לגחך. או אז נפלה קרוב אלינו רקטה, והבנתי בדיוק איפה המקום הזה בין שאננות לפחד, קוראים לזה קרית מלאכי.

הכתובת
לקחתי דף A4 ושני טושים, כתבתי בגדול "רע לי!" וציירתי שני פרחים, מתישהו, יגידו שהכתובת היתה על הקיר.

פייסבוק
לא יודע איך נכנסתי לסכסוך האינטרנטי הזה בפייסבוּק, האם בשביל לא לריב עם אנשים צריך פשוט לעצור את מוצא מקלדתך? לא להגיד את שעל לבך? לא מקובל עלי לשתוק. מעניין אותי מה אנשים אחרים חושבים על זה, בעיקר אנשים אינטיליגנטים, או לפחות נבונים. האם אתם שומרים את דעתכם לעצמכם רק משום שיהיו כאלו שימהרו וינסו לרמוס אותה? או שמא הדבקות באידאל מקבלת תגבור ככל שיש יותר מתנגדים. מה דעתכם על דעתכם גם כן?
יש ללחוץ על התמונה להגדלה. למי שלא יכול להציג תמונות להלן התמלול:

שרית מתפללת לתשובה של רבן
אני רובם שקרנים מגעילים.
אריאל גביזון מדבר הבן אדם שדיבר עם אלף רבנים.. אל תכליל סתם
אני נראה לי שזכותי להכליל. או שאולי תיכף תגיד לי שאסור?
ירון אלוש דויד אתה אידיוט
אני הבחנה דקה, חבל רק שכושר ההבעה שלך מזכיר כזה של ילד בן חמש עם אספרגר
ירון אלוש זה לא משנה את העובדה שאתה אידיוט
אני אני לוקח בחזרה את מה שאמרתי על כושר ההבחנה שלך.

כללי באר שבע, גלי צה"ל, הכתובת על הקיר, עופרת יצוקה, פחד, צבע אדום, קרית מלאכי, רע לי, שאננות

וכמו בכל פעם, התחלתי את הסיפור במשפט לא מובן, כאילו כבר היה באמצע. הקורא היה מתבלבל, הולך אחורה לבדוק אם הוא פספס שורה או שתיים ורק אז מבין, שזאת בעצם ההתחלה. הטלפון צלצל, בצד השני קולו של עומר מספר שהוא חזר מהודו, בגופו אבל לא מצליח להתנתק, אמר שהוא בדרך עם טולה ישר מפרוואטי ושלא אלך לישון. בנתיים הפעלתי את הפרקולטור, סמי מיד קפץ על השיש והתחיל לגרגר ביחד עם הפרקולטור, כבר התרגלתי לשיערות הבודדות באמצע השלוקים של הקפה אבל לא הבנתי מה בעצם הוא חושב לעצמו. אחרי סיגריה, קפה די-קאף וקצת שיערות קצרצרות, השתעלתי החוצה כדור פרווה לא שלי ובד בבד דפיקה מוכרת בדלת. "בוא אבא'לה" צעקתי.
התחבקנו וכשנפרדנו ראיתי שהעיניים שלו קצת נוצצות, שלחתי אותו לשבת בסלון בשביל למנוע מבוכה הדדית והכנתי לו קפה, הוא לא סבל את הפילטר שלי, אמר שזה לעלק-אמריקאים ושהשחור עושה לו שמח בלב. לא הבנתי איך שחור עושה למישהו טוב בלב, אבל ככה עומר, על הדברים הקטנים הוא היה בונה בניינים איתנים. כשהגעתי עם הקפה שלו ועוד סיבוב של פילטר בשבילי, עומר כבר היה באמצע מזמוז לוהט עם סמי.
"כתבתי סיפור חדש" הוא פתח ולא נתן לי להכניס אפילו חצי מזל-טוב. "זה על בחור שחוזר מהודו ולא מצליח להתנתק, אוטוביוגרפיה כזאת, אבל פיקטיבית", "בטוח פיקטיבית, הא?". הוא חייך והמשיך "נחתתי לפני שעה, את הסיפור סיימתי על המטוס, 200 עמודים, לא הצלחתי כל כך לישון. אבל יש לי חור בסיפור" הוא המתין שאשאל אותו על מה מדוּבר, הוא כמובן ידע שלא אשאל אותו. יש לי בעיה עם לשאול שאלות בנאליות, כמו למה, מתי ואיך, אז הוא המשיך; "אני לא יודע למה הוא חוזר בכלל".
"תמציא אהבה ישנה שביקשה שיחזור, אחת שלא היה אפשר להתעלם ממנה, תשזור רמזים לה במהלך הספר, זה קלאסי, כולם משתמשים בזה היום.", "אין אהבה, אני לא יכול לשקר. הדמות הראשית לא יודעת לאהוב בכלל, אם אני אכניס אהבה זה שורף לי את כל הקרדיביליטי". המצב בהחלט קשה, "ספר, איך היה?"

"התחלנו במומביי, גיא קצת נבהל אבל זה היה די ברור, קיצרתי לו את החורים החשובים לשבוע וירדנו ביחד לגואה, זוכר את הבורות שחפרנו ב97? בכל אופן הם עדיין שם, אף אחד כבר לא עושה את גואה כמו שצריך, המסיבות היחידות שהיו ולא נסגרו אחרי שעה היו עם קהל בגיל ממוצע של בערך 15, וכן, אני מדבר על משפחות עם תינוקות. גיא התלהב מאוד, אתה יודע שהוא חולה על ילדים אבל אני די התבאסתי. בסוף שכנעתי אותו, אבל זה היה אחרי שכבר התאבנו קרוב לחודש בגסט האוס של ראג', בחדר שהיה שלנו בזמנו עוד, הוא בדיוק התפנה בבוקר שהגענו. הוא עדיין מוכר לתיירים חדשים שהוא היחיד עם מים חמים." ד"ש אמרתי, "כמובן שמסרתי, הוא כל בוקר היה שואל מחדש מתי אתה מגיע" חייכתי והוא המשיך "בכל אופן אחרי כמעט חודש שהצלחתי לשכנע אותו הלכתי להזמין עוד באותו היום כרטיסים לרכבת לדלהי, כשהוא שמע כמה שעות זה יהיה הוא אמר שהוא לוקח טיסה והוא יפגוש אותי שם. לא הייתי מוכן לוותר לו ובסוף מצאתי את עצמי על טיסה של ספייס ג'ט ביחד איתו. נחתנו בדלהי ותוך יומיים כבר היינו ברישיקש, תשמע איך שהבן זונה הזה התלהב מהיוגה. כל הזמן ביקש שנזדיין בתנוחות של יוגה טנטרית, לא עזר כמה שהסברתי לו שאני לא מתחבר לחרא הזה, כל בוקר הוא היה קם בשש בשביל ללכת לראם-ג'ולה. בסוף גיליתי שהוא מצא איזה הולנדי אחד שגם כן התחבר לו לטנטרה, משם כבר המשכתי לבד."
עכשיו הייתי חייב לעצור אותו…
סמי – סיפור בהמשכים – חלק ב'

כללי סיפור בהמשכים, סמי