לא גימלים ולא נעלים
16 דצמבר, 2004
ועכשיו, אני מצדיק את הכותרת של הבלוג, חייל אמיץ, הגעתי השכם בצהריים לבסיס לגילוי המרעיש הרופאה (להלן: ורה) לא נמצאת. סיפרתי למפקדת שלי שאצטרך לגשת לקצין העיר יען כי עבדכם עדיין חולה. היא הסכימה אבל אני הרגשתי שאם אשאיר את המשרד בלי אף אחד במשמרת ערב, אני אפקיר את המדינה שלי, שנתנה לי גב לאורך כל חיי (להלן: יה רייט) אז בסוף ברוב עוז ואומץ החלטתי להשאר כאן עד 20:00 במשמרת ורק אז ללכת לקצין העיר. המפקדת שלי אמרה לי שאם לא אחוש בטוב, היא תשחרר אותי, נראה לי שיש מצב שלא אחוש בטוב (להלן: ראיה לעתיד).
ובנושא אחר, כמו שאתם בטח רואים, הוספתי לוגו חדש בצד ימין עליון של פאנל הניהול (להלן: מושג טכני מטומטם) אני יודע שזה עדיין לא נראה מושלם, אבל בעזרת השם (להלן: בסעיתא דשמייא) כשאגיע הביתה אשב על הקוד טיפה ואסדר אותו, גם אתקין פוטושופ ואכווץ את התמונה כראוי תודה לרות סגל על ההשקעה בתמונה, אוהב אותך המון.
עכשיו די כואב לי הראש בגלל שאלכס ולי (להלן: חברי למחלקה) משחקים להם באיזה משחק מעצבן ומדברים שטויות כמו "הדג שלך עף הפוך" וכו'. אז אם מישהו דואג לשלוח לי כמה דקסמולים לגלי צה"ל אני יורד לו.
ושוב נושא אחר, מיכל, מלכתי אשר נשבעתי להיות לה לשפוט-עד הקדישה לי רשומה בבלוג שלה (להלן: רשומה בבלוג של מיכל), תודה. ורותה הלכה לישון אתמול מאוחר בגללי, אז סליחה (להלן: דחפי אצבע) זהו. מספיק להלן.
אני שקי ובורלא בדיקסי
15 דצמבר, 2004
וגם קצת מיכל וצחי, למרות שהם התפרקו משם (יותר נכון המלצר העיף אותם ואני החזרתי אותם הביתה) בגלל שהם לא ידעו מלכתחילה שיש מינימום של מנה עיקרית (מה שמאוד מפגר, דרך אגב) בכל אופן, אני ובורלא הזמנו בקבוק יין אדום די טוב, אני לא זוכר את השם, אבל הוא היה די מוצלח. בכל אופן שקי ההומו פחד להשתכר משלוק אחד ולכן הוא משך אותו עד סוף הארוחה שגם אז הוא ערבב אותו עם שארית הקולה שלו ולאחר כבוד גם לא שתה אותה. המלצרים ניסו לחנך אותנו להיות לקוחות טובים יותר, בורלא ניסה לאכול להם את הראש, הוא לא הצליח כל כך אבל גם לא השאיר טיפ של 10%. בדרך לדיקסי עצרנו לתדלק ב"סונול" שילת על אף שהבטחתי לעצמי שאני צריך להתחיל לתדלק ב"דור" החדש שפתחו במודיעין. שם פגשנו בבחור חמוד ודוס חסיד של הרבי נחמן מברסלב, בורלא התחיל להשתגע ואיים לאכול לו את הראש, הברבא-רבי מכיוונו החליט שבורלא צריך לצאת לשדה ולצעוק אבא תרחם. לא ידוע מי נצח בקרב חסר התועלת הזה. בדרך חזרה תום ממש עצבן אותי, לפעמים הוא יכול להיות מעיק תחת, הוא ביקש שאסגור את החלון, אני לא רציתי, אז הוא התחיל להסתיר לי את המראה עם איזה עיתון, הוא גם לא הסכים לחגור חגורה. מפגר, עם איך שאני נוהג… בסופו של יום, היה די נחמד וגם הוצאתי את רוב האנרגיות שלי כך שאוכל ללכת לישון מוקדם ולנסות להוציא עוד גימלים מחר במרפאה יען כי היום הם נגמרו לי. וויש מי לאק.
על חלומות שנגמרים בצלצול טלפון
15 דצמבר, 2004
הלך לי כל כך טוב, כל מה שרציתי שיקרה, קרה. הייתי די שמח על כך שסוף סוף בחיים שלי העינינים הולכים כמו שצריך והדברים זורמים בכיוון הכללי שהייתי רוצה שיזרמו בו, תום צלצל אז התעוררתי.הגעתי בשש בבוקר הביתה, אני לא מבין מה דחוף לאנשים להתקשר בבוקר צהריים המוקדמים? מה, אני הולך למות בערב? התקשרו אלי לבדוק אם אני מוכר את הרכב, פיג'ו 106 ראלי, שנת 96, זאת הבובה שלי, האהבה שלי, החור בכיס שלי. אני לא מוכר אותה. ביום שבת יש מפגש של מועדון פי.אס.איי הלא הוא מועדון פיג'ו סיטרואן ספורט ישראל, אני אסע עם בורלא כנראה, למפגש אמורים להגיע נציגים של פי'גו סיטרואן ישראל ואנחנו עומדים לחגוג את הפיכת המועדון לעמותה. שזה דבר די גדול בשביל מועדון חובבי רכב, בין הראשונים בארץ.
תיכף בורלא יתעורר ואז נלך לאכול משהו, בערב אמור להיות לי דייט שאני קצת חושש ממנו כי אני לא שלם עם עצמי בקשר למשהו, אני כמובן אעדכן עוד פעם בזמן הקרוב אבל בנתיים. שמרו על עצמכם.
עכשיו אני אצל בועז.
15 דצמבר, 2004
עכשיו אני אצל בועז, היינו בסאני, אני ובורלא, בורלא הוא חבר טוב שלי. הוא הגיע מזכרון בשביל לבקר אותי ובשביל לנצל את האירוח שלי בבית. בסאני היה די גרוע הברמן גיא היה לא נחמד בכלל, כל הזמן הוא התחיל עם לקוחות שלו (נקבות כמובן) אפילו שהן היו מכוערות אש, או לפחות כך אני ובורלא חשבנו. אמא שלו, חנה, היתה ממש כלבה ולא אמרה שלום אפילו, והאח המסטול שלו היה אנטיפאט משהו משהו. בושית (בחורה חמודה מהבמה) הצטרפה והביאה איתה שכן שלה, שלטענתה לא מזיין אותה, היא בכלל טוענת שהיא לא קיבלה בולבול קרוב לחודש משום שחבר שלה בסין עכשיו, מזיין סיניות קטנות. צחקנו עליה שהוא בטח יחזור עם אישה וילד. אני חולה על סיניות. אחר כך רות התקשרה וביקשה שנגיע להרצליה, הגענו, היה פקק די רציני באיילון, קרוב לקק"ל בגלל עבודות בכביש. אני ובורלא התרעמנו על הדבר.
לאחר כבוד הגענו להרצליה פגשנו את רות שלמראית עין הייתה די בסדר אך ניכר בנשימתהש שתתה די הרבה אלכוהול, חיכינו איתה טיפה בניין ביצ' (מלשון 9 זונה) ואחרי זמן לא רב דיברנו עם צחי לנקרי ומיכל גרוסברג שהזמינו אותנו לאכול איפהשהו בתל אביב, לי ולרות לא היה כסף אז סירבנו בנימוס רב. פתאום משום מקום בועז התקשר וסיפר שהוא בדרך חזרה להרצליה מהמופע שמיכל הפיקה. עכשיו אנחנו אצל בועז, אין סוכר אז אני שותה קפה עם סוכרזית. אני אוכל לך את הראש.
אמא אני אוהב אותך.
קוראים לי 14
14 דצמבר, 2004
ערכתי היום טיפה אז אני מניח שכשמיכל תבדוק היא לא תכעס עלי כל כך, למרות שאני עדיין לא עומד במכסה שהיא קבעה לי, אבל אתם צריכים להבין, לערוך ויז'ואל זה אחד הדברים הקשים בעריכה, אמנם זה לא כמו מסה ומחזות, אבל זה די קשה. רות הולכת לאיזה מסיבה של כל החננות מהפסיכומטרי שלה, היא לא הזמינה אותי, כלבה. רק קיטרה לי בטלפון כמה אין לה כסף, וכמה היא מפחדת שיגמר לה הכסף שכן יש לה בקנדה ועוד סיפור על בת של אחת שעובדת בבנק שנמצאת בהודו, אבל עם יד על הלב, לא הבנתי כלום.ברצוני להעלות שאלה חשובה לי מאוד, למה רמי מואשם באחזקת סמים קלים? לא אכפת לי למה בעצם הוא מואשם בזה, למה הוא לא עישן את כל מה שיש לו? או חילק לחברים? אני נגד סמים, אבל בעד לא להסתבך עם המשטרה, קוראים לי 14.
בוקר טוב, סושי טוב
14 דצמבר, 2004
אני מצטער שלא עידכנתי כשחזרתי אתמול מהסושי עם מיכל צחי ורות אבל כשהגעתי הביתה הרגשתי כל כך כבד שאם הייתי עולה למחשב, אני חושש שהקומה השניה הייתה מתמוטטת על הבית.
הדיל הוא כזה, אתה משלם 99 שקל, ואתה צריך לבלוס כמה שיותר סושי, המנות מסתובבת על בור מיוחד עם פס כמו בטרמינלים שלוקח אנשים ממקום למקום, זה בכלל משעשע יען כי אפשר להשתולל ולעשות כל מני עיצובים של צבעים של צלחות.
מה שלוקח אותנו לדבר הבא לכל צלחת יש צבע, אני לא כל כך זוכר את המחירון אבל הוא הולך משהו כדלקמן: שבלול: 16 ירוק: 17 אדום: 18 עוד משהו: 19 זהב:25. בסוף הארוחה סופרים כמה אכלתם ואז אפשר לראות אם יצאתם מורווחים או פרייארים, מקסימום אפשר להתרסק על שתי צלחות ניגירי טונה אדומה בסוף ולצאת מנצחים.
זה הדיל, אפשר גם לבקש מרק נבטים, וונטון, תירס או אחד אחר, לא זוכר, ארבעת המרקים הראשונים ברשימה או מיסו.
הדיל הוא כזה, אתה משלם 99 שקל, ואתה צריך לבלוס כמה שיותר סושי, המנות מסתובבת על בור מיוחד עם פס כמו בטרמינלים שלוקח אנשים ממקום למקום, זה בכלל משעשע יען כי אפשר להשתולל ולעשות כל מני עיצובים של צבעים של צלחות.
מה שלוקח אותנו לדבר הבא לכל צלחת יש צבע, אני לא כל כך זוכר את המחירון אבל הוא הולך משהו כדלקמן: שבלול: 16 ירוק: 17 אדום: 18 עוד משהו: 19 זהב:25. בסוף הארוחה סופרים כמה אכלתם ואז אפשר לראות אם יצאתם מורווחים או פרייארים, מקסימום אפשר להתרסק על שתי צלחות ניגירי טונה אדומה בסוף ולצאת מנצחים.
זה הדיל, אפשר גם לבקש מרק נבטים, וונטון, תירס או אחד אחר, לא זוכר, ארבעת המרקים הראשונים ברשימה או מיסו.
אני קצת מסובך
13 דצמבר, 2004
יש מישהי שאני מחבב, מאוד מחבב, אבל היא עושה קצת בעיות. אני לא רוצה לשפוך פה יותר מדי מידע, כי יש סיכוי שהיא קוראת את הבלוג. אני מקווה שילך טוב בינינו. ואם לא, חבל.בהצלחה לי, כן?
[הערה אחרי כמעט 4 שנים, על הפוסט הזה יצרו איתי קשר כחמישה בנות ושאלו אם התכוונתי אליהן, לכולן אמרתי שהן צריכות לעשות מה שהן מרגישות עם הפוסט הזה, היה משעשע 
]
ביקרתי את סבא
13 דצמבר, 2004
אני שוב אצל תום, נסעתי לבקר את סבא שלי בבית חולים (הוא נפל ונפצע) ושכחתי את הפלאפון כאן אצל תום, אז עכשיו הייתי צריך לחזור. עוד מעט הולכים עם רות, מיכל, צחי ושקי ליאקוזה לאכול סושי כפי יכולתנו, בקיצור, כולם, הרוב באים.
דיקסי דיקסי
13 דצמבר, 2004
אני אצל תום שקי עכשיו, לא הספקתי להתאפס על עצמי בבוקר והוא החליט שהולכים למרכז לאכול, הוא אכל כל מני דברים מהאוכל המוכן ואני אכלתי סופגניה ומילקשייק יוטבתה (ויסלח לי אייל, יוטבתה במלעל לא במלרע) בכל אופן, אני עכשיו מעדכן מאצלו בבית ורות אמרה שאני לא מזכיר אותה מספיק בבלוג שלי, אין לי מושג למה, כל משפט אני כמעט מזכיר אותה. רותה תותה עשתה פסיכומטרי אתמול, אני מקווה שהלך לה טוב. היא שקרה לי ואמרה שהיא תהיה חברה שלי אחרי הפסיכומטרי, מזל שהיא שקרה, אין לי אומץ לסרב לה. היא טסה לקנדה ביום שלישי הבא, הבאתי לה משקף של סקי כפפות ומגיני ברכיים שהיא טוענת שאי אפשר ללכת איתם. שתלך הפוטה הזאת. נראה אותה.
תגובות אחרונות