אבוטבול

לא רק הישראלים אוהבים למצוא להם שירים בשפות שונות ובשמיעה סלקטיבית לבחור להם מילים רלוונטיות בעברית פורץ הדרך בתחום, אם אני לא טועה ובעזרת במה חדשה הוא מור מרוז שאת התמלולים הראשונים פרסם כבר בשלהי 2004, היום ב2008 הרחקנו עד כדי כך שהתחלנו להמציא שירים שנשמעים כאילו הם בשפה אחרת אך הם בעצם בעברית (להלן: הפוסט הקודם).
תגיע לעניין, אתם חושבים. ובכן, הנה לכם העניין, קצת טקנו גרמני שמח עם תמלול באנגלית למילים בגרמנית ואנימציה שמוכיחה שטקנו גרמני, שטני ככל שיהיה, עדיין יכול להיות עניין משעשע.
.
השיר שמתנגן כאן, לכל הסוטים שרוצים להוריד אותו: And One – Panzermensch.

כללי אנגלית, במה חדשה, גרמנית, טקנו, עברית, פלאש, תמלול באנימציה

את השיר הזה תשמעו עוד המון פעמים בשנה הקרובה, אבל למי שעוד לא הספיק להכיר אותו – שיר השנה מבחינתי. ההפקה לא מיוחדת מדי ואפילו המילים סתמיות, אבל עצם המאמץ ליצור שיר בעברית שלא נשמע בכלל בעברית הדהים אותי. (אוכלים במבה ושותים קולה – כמה ישראלי)
השיר נכתב על ידי נתן סבן בשביל התוכנית של דידי הררי, שם הוא (דידי) ביקש מהמאזינים לנסות לפצח את המילים בשיר (בלי וואלס). בסוף צביקה הדר עלה לשידור וגילה את מילות השיר.
להלן השיר עם הליריקה, מקווה לקבל גרסא באיכות גבוהה יותר ואישור לפרסם את זה כאן ואז בכלל יהיה לכם שמח.

נ.ב. יש אנשים שטוענים שהשיר הוא במקור בשפה אחרת ומה שניתן לשמוע כעברית עם תרגום הגיוני לחלוטין אינו אלא תרגום ממוח מאוד מבריק.

והנה הוידאו לשיר של נתן סבן – אכלנו במבה שתינו קולה:

והנה השיר בפורמט MP3 "נתן סבן – אכלנו במבה שתינו קולה" למי שרוצה לצרוב ולשמוע באוטו, או סתם לשמוע את השיר באיכות גבוהה.
מילות השיר:
עשינו מסיבה על גג בניין
עשינו מסיבה על גג בניין
הבאנו את כולם ותקליטן

אכלנו במבה שתינו קולה, אכלנו במבה שתינו קולה.
אכלנו במבה שתינו קולה, אכלנו במבה שתינו קולה.

התקליטן עשה עשן בלי אש.
התקליטן עשה עשן בלי אש.
לבשתי אפודה בצבע בז'

אכלנו במבה שתינו קולה. אכלנו במבה שתינו קולה.
אכלנו במבה שתינו קולה. אכלנו במבה שתינו קולה.

שמנו מרשמלו על הגז…
שמנו מרשמלו על הגז.
דפקתי שוט של ערק על הבר.

הבחורות הניעו את הישבן
והבנות הניעו את הישבן.
קפצתי, גם אני, על השולחן.

אכלנו במבה שתינו קולה. אכלנו במבה שתינו קולה.
אכלנו במבה שתינו קולה. אכלנו במבה שתינו קולה. (מלא פעמים )

והשוטר סגר תמסיבה
והשוטר סגר את המסיבה.

כללי אכלנו במבה, אכלנו במבה שתינו קולה, במבה, דאנס, דידי הררי, האוס, להיט, מוסיקה, עברית, קולה, שתינו קולה

פרגמנט פוגעני וחסר התחשבות שהודר על ידי מיטב המוחות בערב שבת זה או אחר, במיקום לא מוסגר בתל אביב.

אתמול התרחשה בטורקיה שואת כבשים, בין המעורבים: כבש בין הנפגעים: כבש. לא אותו כבש אבל. כבשים שנכחו במקום התבאסו על עצמם. כבש שהיתה עדה לאירוע התבאסה גם היא. אל זירת האירוע, הגיעו צוותי חילוץ כבשים. הגיעו עוד צוותים אבל זה היה מאוחר מדי כי כבר היתה שואת כבשים. כבר היתה עכשיו שואה, כל הכבשים מתות. אבל אז הגיעה פיה וטחנה בוטנים, ושרה בעודה עושה את זה ואחרי שסיימה, הלכה ולא דיברה עם אף אחד, היא רצתה למות.
היא התאבדה על סוס.
מאידך דוב הפנדה גם הוא טחן בוטנים, אך הרבה לדבר עם סובביו וביאס אותם. הוא היה משעמם. כשהגמל חירבן עליו: כבש. אוניות כבשים מעפילות ברגעים אלו אל חופי אשדוד ועושות יו-טרן מהבאסה.

דב הפנדה החליט ללכת למגה-סטאר בשביל שהוא יחזיר אותו הביתה, בשביל הלבנים הצהובות הוא פגש את חני, נחמיאס.

הם הלכו לחדר שלה והיא סיפקה שירותים: מין. בתשלום. לדוב הפנדה לא היה שקל על התחת. אז הוא לא קיבל כלום, התבאס ומת לבד. אבל המשיך בשביל הלבנים הצהובות לעיר האזמרגד. כשהוא הגיע לשם הוא פתח בר של הומואים. כבש. כשהרועים רעו בשדות זרים לא ידעו היכן פעו היה אחלה שווארמה דונר. שעשויה מכבש. והצטלמו כולם וכולם מצטלמים עד שנגמר הפילם וכולם מתבאסים והולכים הביתה. עשו קמפיין ויראלי לכבש. אשכרה, שואת כבשים. בפיצה היטלר גילו כי המילה כבש הגיעה למקום ראשון בגוגל, לכן התבאסו וצולמו ביום חול למען הגנה על זהותם. גם הם התבאסו ומתו לבד. כבשים, שואה, היטלר. היה המוטו של המפלגה. שתמכה בכבשים, שואה, היטלר ואהבה חופשית, אבל התפדחה מאהבה חופשית. המצע שלהם היה לא משהו, והם התבאסו ומתו לבד. במ"ס בחל"ה מערו"ך תנשמ"ת. היתה שואה, היו בה סמים, לא, השואה היתה שלא היו בה סמים. הדוב פנדה אחרי שהתבאס מחני נחמיאס, אבל המשיך לפתוח בר של הומואים, אבל לא היו בו סמים והוא רצה למות: לבד. אז הוא חש את השואה, זכויות הגבר במשפחה. אחד עם גופיה ושפם, צעק "מה זה פה?".

כללי בוטנים, דוב פנדה, הומואים, היטלר, טורקיה, כבש, סוס, פיה, שואה, שואת כבשים, שווארמה

וידאו קליפ, או יותר נכון סטילס קליפ נחמד שמצאתי ברשת לשיר נרקומנים של החברים של נטשה, קצר מספיק בשביל שארצה עוד, ארוך מספיק בשביל להבין את הקטע. מגניב.

כללי באנג, וידאו, מריחואנה, סמים, סמים קלים

אררג!

לפעמים אתה לא יודע אם זה הם או אתה.
ואז אתה מבין, זה לא משנה בכלל.
כמו שאני רואה את זה כרגע, האוכלוסיה בארץ מתחלקת כרגע לשלושה חלקים
"יש משבר הומאניטרי בעזה, מגיע להם!" ~85%
"יש משבר הומאניטרי בעזה, אבל לא אכפת לי" ~15%
"ישראל גרמה למשבר הומאניטרי בעזה, אני אשיר בשבילם!" בערך עשר אומנים שמקבלים סטירות על ימין ועל שמאל. בעיקר על שמאל למען האמת.
אמנם אי אפשר להתייחס לציבור הטוקבקיסטים בטמקא כמדגם מיצג, אבל בהחלט אפשר לראות את המגמות שם מתקיימות גם "בעולם האמיתי".

ובכן, הפסקת האש בעיצומה, החיילים חוזרים הביתה, המילואימניקים חוזרים למקום עבודתם עם חודש חסד שבו אי אפשר לפטר אותם בזכות שירותם במילואים, אבל אין לדעת מה ילד יום, ובכלל, חודש שלם, ובייחוד במצב הכלכלי הנתון. כשרשת כמו סירקיט סיטי קורסת, אפשר להתחיל ולנחש מה גודל המפלה שהכלכלה האמריקאית נוחלת. מצד שני, האדוות שמכות בכלכלה הישראלית עוד אינן מאיימות כל כך כרגע, אבל יש עדיין בפני מה לחשוש כי לפי כל התחזיות, עוד לא טעמנו את מלוא מנת חלקנו, וגם יקח זמן מה עד שנרגיש את שברי החוסן הכלכלי של ארצות הברית והשווקים הקשורים אליה נופלים בחלקינו ופוצעים את אנשינו.
היו חזקים, ונסו לשמור על מוראל גבוה.
וכמו שאפילו חברי האתאיסטים ביותר אומרים בימים אלו בעז"ה ננצח.

כללי אמנות, אמריקה, הגיג, הרהור, ישראל, כלכלה, מלחמת עזה, עופרת יצוקה, צבא, קצרצר

האור מציון, האלבום הראשון הרשמי של סאבלימינל הוא האלבום היפ-הופ העברי הכי טוב שיצא אי פעם (אני לא מכליל את שבק ס' כהיפ-הופ, כמו שאני לא מכליל את הביסטי בויז). בכל אופן, האלבום הראשון, האחרון והיחיד אי פעם בשפה העברית בלבד ששווה יותר מהאזנה אחת (ובהחלט מומלץ) אז תתפסו לכם עותק מחבר או מהאינטרנט, ואולי אם אתם היום חושבים שסאבלימינל זה קצת חרוּש ונדוֹש, תעצמו עיניים ותנסו להזכר איפה הייתם כששעמתם את השירים הללו.

האור מציון - האלבום הראשון והאחרון

כללי האור מציון, היפ הופ, הצל, סאבלימינל, ראפ, ראפ עברי

בשנת 1949, ישבו להם לארוחה משותפת במסעדה יושב ראש רנו וראש התכנון והביצוע של רנו. בשיחה אשר ניהלו, תוך כדי אכילת אוכל צרפתי משובח, העריך יושב הראש כי ה-4CV נמצאת בשלב זה של חייה בדיוק במקום בו היא צריכה להיות והיא מקובלת על כולם, אך במוקדם או מאוחר היא כבר לא תספק את חיך טעמם של הלקוחות הצרפתיים, אשר דרך איכות חייהם משתפרת משנה לשנה ודרישותיהם בהתאם. עקב כך, קיים צורך בעבודת מחקר על המכונית החדשה אשר תחליף את ה4CV. יושב ראש רנו מבקש מהמלצר חשבון ומראש התכנון והביצוע שלו, ביקש כי יצא לדרך עם פרויקט אשר ייקח את הפלטפורמה, המכאניקה והבסיס של ה4CV בָשביל אשר יוביל להוזלת עלויות ולשיפור המכונית הבאה, שתהיה נוחה יותר, מרווחת, חזקה, מפנקת, וזולה.

צוות קטן מוקם בשקט ומוסתר מהציבור והחל בפרויקט. בשנת 1952 הוצג אב-טיפוס לדגם חדש מבית רנו. הדגם היה מעוצב בצורה פנטסטית, עם קימורים שלא יביישו שפנפנה של פלייבוי ואופי כריזמטי אשר הולך לכבוש בסערה את עולם מרוצי הראלי דאז. לאב-הטיפוס הזה קראו פרויקט 109, מוזר? אולי. אוונגרדי? בטוח. הדגם היה אב-טיפוס כמעט מושלם ולמעט מספר שינויים בכנפיים והוספת גלגל חלופי (במקום לא שגרתי בעליל) סיימו את עבודת העיצוב של פרויקט 109.

באוגוסט 1953 התקיים מבחן לפרויקט 109, המבחן האחרון אשר יקבע אם את עתידו. פרננרד פיקארד (ראש התכנון והביצוע של רנו) לוקח 15 "ימי חופשה" ויוצא למסע של 3,000 ק"מ עם פרויקט 109… המבחן עובר בהצלחה וההחלטה לשווק את הפרויקט הוחלטה סופית בשישי לינואר 1954.

ההשקה הרשמית תוכננה למרץ 1956 ופרויקט 109 יושק בפלינס. איכשהו, הודלף לעיתונות על השקתו של הפרויקט, והמנהל נדרש להמציא לה שם, ומהר… בנבכי ההיסטוריה מתגלגל סיפור, על ארוחת ערב אחת אשר בה מנהל רנו אמר: "משום שה 4CV היא המלכה של השוק – המכונית תקרא יורשת העצר "(Dauphine). ארבע שנים לאחר מכן עם הרבה סידורים והרבה כאבי ראש (נו, אתם יודעים איך זה להשיק מכונית…) בשנת 1956, רנו הסירה את הלוט מעל מכונית סדאן חדשה בעל ארבע דלתות.

הדופין, כמו קודמתה, ה 4CV(אשר ידועה גם בתור לה קואצ' – La Quatch) היא רכב יוניבודי (Unibody) משמע, הגוף של הרכב, גם משמש כחלק מהשלדה מכאן נגזר חסרון, בתוצרת המוכניות הזאת, המנוע שיושב על השלדה, מורגש טוב טוב בכל מקום ברכב, לרבות תא הנוסעים.

לעומת ה4CV אשר בה הדלתות היו נפתחות באופן בלתי רגיל (הדלת הקדמית הייתה נפתחת כלפי שמאל, והאחורית כלפי ימין), הדופין הייתה סדאן בעלת ארבעה דלתות שנפתחות בצורה קונבנציונאלית. אורך המכונית גדל ב-30.5 סנטימטר ותכנון גל ההינע היה כמעט זהה לחלוטין ל4CV; מנוע אחורי, 4 צילינדרים בטור, מקורר מים. נפח המנוע הוגדל מ-760 סמ"ק ל-845 סמ"ק ואיתו כוח הסוס; מ-19 כוחות סוס ל-32 כוחות סוס. כמו כן בדופין שולבו בלמים הידראוליים בכל הגלגלים ומתלים עצמאיים.

המכונית החדשה מבית רנו, מחליפת ה 4CV, לאחר שינויים אלו ועדכונים מכאניים שונים הגיעה מעמידה במקום ל96 קמ"ש בזמן מדהים ושובר שיאים, של 32 שניות… בלבד…זאת על פי לפי מבחן אשר פורסם במגזין "Road And Track".

משעשע כמו שזה נשמע, גלגל הספייר של דופין היה מאוכסן מתחת לתא המטען הקדמי והוא נשלף ממש כמו מגירה. צורת הגוף של הדופין הייתה מאוד מתוחכמת, הקווים העגולים והזוויות הקהות שהיא הציעה נתנה לה מראה מאוד יוקרתי ומושך לזמנו.

השיווק המסיבי שלו זכתה מרנו, עזר בהחלט למכירות, ולמעשה, הדופין היתה המכונית הנמכרת ביותר של רנו בסוף שנות החמישים ושנות השישים המוקדמות. בנוסף לזאת, הדופין, מהווה מדגם מייצג, של קרוב לשני שליש מכלל מכסת הייצור של רנו דאז של 270,000 מכוניות לשנה.

בשנות הייצור של הדופין יצאו גם כמה גרסאות משופרות ותוספות. דגם מעניין לדוגמא היה זה אשר בתור 'מתנת יום הולדת' לשנת 1957, הינדס אמדי גורדיני גרסא של הדופין עם שיפורים במנוע אשר העלו את כמות הסוסים במנוע הצנוע והצנום שלה מ-32כ"ס ל-38כ"ס דגם זה נקרא (איך לא) דופין גורדיני Dauphine Gordini)). בשנת 1961, כוח הסוס של הגורדיני עודכן שוב כלפי מעלה ועמד כעת על 40 סוסים שבועטים וצוהלים בקרבו. לדגם הגורדיני היה עיטור לאורך גוף הרכב והגה בצבע ירוק-שחור, זאת בכדי להבדילו מהדופין הרגילה. המחיר, הווה גם הוא מדד לטיב המכונית כאשר הגורדיני עלתה 674,000 פרנק לעומת דגם הבסיס של הדופין אשר עלה 554,000 פרנק בלבד. האונדין (Ondine), הייתה גרסת היוקרה של הדופין אשר נמכרה בשנים 1961-62. היא התאפיינה בתיבת הילוכים בת ארבעה מהירויות לעומת שלושת המהירויות של הדור הראשון, גלגלים משודרגים, וריפוד מעוצב במיוחד.

חדשות מרעישות ומשמחות לרנו, המכונית הנמכרת ביותר בצרפת לשנת 1961 – הרנו דופין.
בשנת 1960, הוקם בארה"ב מפעל של רנו ובו פס ייצור של הדופין. למרבה הצער, הדופין לא מצליחה להשתלב בשוק הצפון אמריקאי. מסתבר שהמכונית לא מצליחה לעבור החורף שם בשלום, היא מחלידה מהר, לאחר חורף-שניים ואף המצבר לא עומד בקור ומסרב לספק מתח בכדי להתניע את הרכב. תוך זמן קצר יחסית הוחלט להפסיק את הייצור והשיווק לצפון אמריקה ועל העברת המפעל לצ'כוסלובקיה. החלום האמריקאים-צרפתי הופך לסיוט, כאשר 4000 פועלים במפעל, מפוטרים. טעות אשר השלכות רבות לה לשנים הבאות ליצרנים הצרפתים וגם לצרכנים האמריקאים.

הדופין האולטימטיבית בקטגוריית הסטוק (תצורה רגילה מהיצרן – בלי שיפורים או סדנאות) הייתה ה-1093 אשר הוצגה לעולם בשנת 1962 והייתה ידועה בשם השיווק שלה אונדין (Ondine). ה1093- הייתה מהדורה מוגבלת, כ-1000 יחידות. שיפורים שונים אשר בוצעו על פס הייצור, הגבירו את אונה של הדופין ובדגם המיוחד הזה, מנוע ה-845 סמ"ק, סיפק 55 סוסים. ייחודה של האונדין היה בצבעה הלבן עם שני פסי-מרוצים כחולים ודקים מהאף לזנב. בגרסא זו ניתן היה לקבל פסי ניקל מיוחדים ומעוצבים, בתוספת תשלום.

במרוצי הראלי במונטה קרלו כיכבה הדופין באחד או יותר משלושת המקומות הראשונים באופן כמעט רצוף, משנת 1956 עד 1965, (יוצאים מן הכלל – 1957, 1961, 1963). חשוב לציין כי התמודדה נגד מספר מתחרות אשר הציבו רף גבוה מאוד על המסלול וביניהן ה-פורשה 356, אלפא רומאו ספרינט זגטו,D.B פאן הרד, סיטרואן ID 19, פיאט אברט, פרארי 250GT', אן.אס.יו פרינז, ועוד ועוד.

שנת 1958 הייתה גולת הכותרת, ובה גיא מונרייס וג'אק פרה (Guy Monraisse/Jacques Feret) לקחו את המקום הראשון בראלי מונטה קארלו, מאחורי מושב הדופין המקסימה.
ייצור הדופין הופסק בשנת 1968, שנים עשר שנים לאחר השקתה. במרחב הזמן הזה, יותר משתי מתיון כלי-רכב מדגם דופין גרסא זאת או אחרת, יצאו לאוויר העולם.
מספר סדנאות רכב הציעו שיפורי יופי וביצועים. מגוון לא מבוטל של חלקים מצופי כרום הוצעו לכל אלו אשר חפצו לגרום לדופין להראות טוב יותר. אחד השיפורים המיוחדים באמת, היה הסופרצ'ארג'ר אשר סופק על ידי ג'ודסון מחקר ואם.אף.ג'י (Judson Research & MFG) ב1958 הוא נמכר ב165$ (!) ואפשר התקנה מהירה תוך שעתיים בלבד בלי כל שינוי בגוף או בשלדה.

עד היום, במסלולי המרוצים בעולם, במרוצי ראלי מיוחדים, או אפילו בימי מסלול של חול, תוכלו לראות את המכונית שעשתה את שנות החמישים והשישים של רנו לשנים יפות ומעניינות, הדופין. חסידי הדופין מספרים על התנהגות כביש מדהימה, אמרה אשר ניתן להאמין לה, אחרי הכול, היא צרפתייה אמיתית…

רנו דופין – נתונים :
אורך כולל – 3.945 מטר
רוחב כולל – 1.52 מטר
גובה – 1.44 מטר
בסיס גלגלים – 2.27 מטר
משקל עצמי – 630 ק"ג

גרסאות לפי שנים:

דופין ~ 1956-65
דופין גורדיני ~ 1958-61
אונדין ~ 1961-62
אונדין גורדיני ~ 1961
גורדיני ~ 1962-63
דופיןאקספורט (Export) ~ 1964-65
דופין גורדיני דור שני ~ 1966-68

כללי אספנות, מכוניות, מכוניות קלאסיות, רנו דופין

בשנת 1973, חתמו האנשים הגבוהים במטרה (Matra) על הסכם מכירות עם קרייזלר ( Chrysler), על מנת להרוויח מהשם הטוב ומהאיכות הנהדרת של קרייזלר. קרייזלר הרגישו קצת נבוכים על כך שיש להם בקטלוג מכונית המונעת על ידי מנוע פורד בתצורת V-4 "מסורס" ( יחסית לכל הV8 וה- V6) ומטרתם הייתה ליצור מכונית חלקה ואווירודינמית על מנת להנמיך את התנגדות האוויר. מטרה, אשר תמיד שאפו לאמץ מכוניות עם למעלה משני מושבים (רודסטר) הסתפקה הפעם בפתרון של שלושה יושבים, ואז, המטרה-סימקה בגירה נולדה! (Simca Bagheera). למען האמת, השם הנשמע לכם מוכר – בגירה, נבחר על שם הפנתר מספר הג'ונגל.

בתחילת הדרך, המעצבים במטרה חשבו על מושב נהג מרכזי (ממש כמו שיש למקלארן F1 היום) אך נטשו את הרעיון, ככל הנראה בהנחה שבגללו לא יהיה אפשר להשתמש בחלקים שונים שמשתמשים גם במכוניות סטנדרטיות. מה שייקר את עלות הייצור והמכונית מאוד – משמע להפסיד את מטרת המכונית מלכתחילה. מכונית עם מראה ספורטיבי וטורף, מהירה, וזולה. כמובן שמה שאנחנו כיום יודעים, שאי אפשר לקבל את הכול ביחד, מטרה-קרייזלר, למדו זאת בדרך הקשה.

בגרסאות הראשונות, הבגירה הונעה על ידי מנוע סימקה 1100TI בנפח של 3 ליטר (1294 סמ"ק). ההתנגדות האוויר הנמוכה ומשקלה הקל-יחסית הפכו אותה למכונית זריזה במידה סבירה. התנהגות המכונית על הכביש הייתה יוצאת מן הכלל, והמכונית התקבלה באופן מאוד חיובי בקרב חובבי הרכב בעולם כולו. בכדי לסבר את אוזניכם, המכונית זכתה בגביע של תחרות המכונית הכי יפה ובו זמנית הכי שימושית מבחינת העיצוב לשנת 1974, באותה שנה הפרארי 308GTB ולנצ'יה BETA התחרו גם כן על אותו גביע, זאת במידת מה לצערם של אנשי סימקה, המטרה הייתה הפעם האחרונה שמכונית כביש מתוצרת מטרה הצליחה לנצח פרארי.

בהמשך שנות השבעים, הבגירה החלה להדחק הצידה מכיוון מתחרות אחרות, אשר הוכיחו לה שכוחה אכן היה חלש מדי, ובשנת 1976 גרסת הS- של הבגירה הועלתה לכביש לראשונה. לבגירה S היה מנוע בנפח 1442 סמ"ק (מנוע משופר של סימקה) אשר הפיק 90 כוחות סוס רעננים ואירופיים-משהו. כמעט מייד עם השקתה, יצאה לשוק המכוניות הבגירה-דור שני. הבגירה החדשה הייתה שונה מקודמותיה באופן יחסי. למכונית היו שינויים בעיצוב הגוף, בייחוד אף יותר ארוך וגם פגושים חדשים. זאת בשילוב מנוע בנפח 1442 סמ"ק אשר זכור מהבגירה S. כעת, הבגירה התפארהבהאצת 0-100 קמ"ש ב11.6 שניות, נתון מכובד בשביל להיות חלק מהתחרות על מכוניות הספורט בזמנו.

1442 סמ"ק עם 90 כ"ס

למרות שלמטרה- קרייזלר לא הייתה שום כוונה לשווק בגירה אשר מונעת על ידי מנוע גדול יותר או לחלופין מנועים שיוכלו להשתיל בבגירה. במפעלה בוצעו ניסויים רבים, חלק בכרסומי מנוע, חלק בחלקים שונים במנוע (בוכנות שסתומים וכד') וניסוי אחד רדיקלי למדי, אשר הוצג לעולם בפעם הראשונה; מנוע ה- U-8 בחיבור מקביל של שני מנועי 4 צילינדרים וחיבור הכוח לפני הקלאצ', וכך נולדה לה הבגירה U8 אשר הפיקה 160-170 כ"ס על משקל של בערך 1200 ק"ג, לא רע בכלל(!) …אף על פי הנתונים המרשימים, מכונית ניסיונית זו מעולם לא הגיעה ליצור סדרתי (כמוזכר, מלכתחילה לא תוכננה לשם כך).

הבגירה – יפה כמו שהיא הייתה ועודנה, סבלה מחולשה לחלודה ובשל כך סבלה מריקבון בשלדה כבר בשלבים מוקדמים. הייתה לה אך הגנה מעטה בפני חלודה וכשהיא יצאה מהמפעל ועקב כך אם לא טופלה כראוי, כמה אקזמפלרים שלה נעלמו מעיני בעליהם (פשוטו כמשמעו) בשל הריקבון. לעומתם השלדה, חלקי הגוף של הבגירה נשמרים כחדשים עד היום מפאת העובדה שהם עשויים מפיברגלאס. (ממש כמו הקורבט)

ב-1980 הוחלפה הבגירה עם הטלבוט-מטרה מורנה (Murena) אשר זכתה לשלדה מגולוונת ומנועים גדולים וחזקים יותר ואף לעיצוב אווירו-דינמי מתקדם יותר. על המורנה נדון בכתבה הבאה בנושא המטרה.

סך של 47802 יחידות נבנו מהגירה ולמרות בעיות הקורוזיה והחלודה הרבות, נשארו עוד כמה בסביבה (בישראל ישנן כ-4) .נקווה בשביל בעליהם המסורים של הבגירות שימשיכו לשמור עליהן ולטפל בהן עוד זמן רב.

גרסאות הבגירה :

Bagheera series I

תצורת מנוע: ארבעה ציל' טורי
נפח: 1249 סמ"ק
הספק: 84 כ"ס/6000 סל"ד
משקל: 950 ק"ג
0-100 קמ"ש: 12.5

מהירות מקס' : 175 קמ"ש
________________________

Bagheera S

תצורת מנוע: ארבעה ציל' טורי
סמ"ק 1442 נפח:
הספק: 90 כ"ס/5800 סל"ד
משקל: 995 ק"ג
0-100 קמ"ש: 11.6
מהירות מקס' : 185 קמ"ש
________________________

Bagheera series II

תצורת מנוע: ארבעה ציל' טורי
סמ"ק 1294נפח:
הספק: 84 כ"ס/6000 סל"ד
משקל: 980 ק"ג
0-100 קמ"ש: 12.3
מהירות מקס' : 185 קמ"ש
________________________

Bagheera S series II

תצורת מנוע: ארבעה ציל' טורי
סמ"ק 1442נפח:
הספק: 90 כ"ס/6000 סל"ד
משקל: 1015 ק"ג
0-100 קמ"ש: 11.6
מהירות מקס' : 190 קמ"ש

כללי אספנות, מטרה באגירה, מכוניות, מכוניות קלאסיות

אֳנִי וְלִיאוֹר
בֵּין טִפּוֹת הָרָקֶטוֹת
מְדַלְּגִים מִמַּחֲסֶה לְמִגּוּן

וְאֵין קוֹל אַזְעָקָה
וְאֵין כֹּל מִקְלָט
הַהַתְרָעָה הַיְּחִידָה
הִיא צִלְצוּל הָאָזְנַיִם
לְאַחַר הַפְּגִיעָה

אֳנִי חוֹלֵם שֶׁאוּלַי
אִלּוּלֵא לְכָךְ זָכִיתִי
הָיִיתִי גִּבּוֹר
בְּכֹל צֵל צִפּוֹר חוֹלֵף

אֳנִי חוֹלֵם שֶׁאוּלַי
אִם בִּמְקוֹם יַלְדוּת חָוִיתִי
מִלְחָמָה שֶׁל גְּדוֹלִים
אָז הַיּוֹם הָיָה שָׁקֵט

כללי מלחמת עזה, עופרת יצוקה, צבע אדום, שירה

המשך של סמי – סיפור בהמשכים – חלק ב'

הספה לידי היתה ריקה, על השולחן נשארה חצי טולה מאפרה ושתי כוסות קפה ריקות, קראתי בשמו של האורח אך זה, לא ענה, קמתי והלכתי להפעיל את הפרקולטור, מקלחת קצרה עזרה לי לנער מעצמי את שאריות הסטלה של הלילה. סמי בירך אותי לבוקר טוב עם התקפה לא קונבציונאלית של כף הרגל שלי עם כף הרגל שלו והזכיר לי שלא השארתי לו אוכל בצלחת, בריחוק מסויים, התחיל היום שלי.
כשהגעתי לבית ספר כבר היה כמעט מאוחר ובריצה הספקתי להגיע לכיתה שאני מלמד. את אלו אני הכי שונא, כיתה ו'3 המורה שלהם יצאה למקרה חירום בדרום, משהו עם קרוב משפחה שלה שנפצע מרקטה באשקלון והוא בבית החולים ברזילי. איך שנכנסתי תקף את כולם גל צחוק מטורף, אני רגיל לזה, חייכתי, "אפשר להתחיל". אם אני זוכר נכון, היה זה אחד מהשיעורים הארוכים ביותר שהייתי צריך להעביר, אני לא סובל ללמד את האטומים הללו גאוגרפיה, רק אחת, מיה, הבינה הכל על ההתחלה, נתתי לה לרוץ עם הספר וישבתי עם קבוצה של 28 מפגרים בשביל להסביר להם מה ההבדל בין אקלים למזג אוויר. צלצול. אנחת רווחה. מדרגות. נעמי המחנכת של ד' 1. שיחת חולין. קפה בחדר מורים. נעמי היתה הבחורה הכי יפה שאי פעם ראיתי, היו תה תווי פנים של מלאכית, עור צחור ועיני שקד מטריפות, אף פעם בעצם, לא הבנתי למה בחרה להיות מורה כשיכלה בקלות להיות דוגמנית, רק הודתי לאלוהים בכל פעם שהיה שולח אותי לבית ספר הזה. אני לא הייתי מורה, רק ממלא מקום של מורים, מורים שעליהם צחקתי, וריחמתי בו זמנית, אבל רק כשלא הייתי אחד כזה בעצמי.

עשרות פעמים הצעתי לנעמי להפגש לאחר בית הספר וכמספר הפעמים שהצעתי לה, כך עמדתי על סירובה, כיום אני כבר נמנע מכאב הלב הזה, אני מניח שאת האהבה שלה היא שומרת למישהו, אולי, יותר מוצלח ממני. אחרי שיחת חולין שלא בדיוק עניינה אותי יותר מעיני השקד שלה יצאתי לחצר בית הספר, למחששה של המורים, שם התאספו כל האלו אשר קרויות בפי הילדים זקנות, ובענן עשן היינו מחווירים אחד למשמע חוויותיו של רעו מכיתתו. אני כמו תמיד שתקתי, והקשבתי, איכשהו לכל המורות שם היו תמיד תלמידים מופרעים האחד יותר מהשני, כשחזרתי לכיתה צ'יפרתי את התלמידים בדף עבודה שטותי, מגיע להם לטרוריסטים הקטנים. בעוד אני יושב ומעלעל בעותק המורה של ספר הלימוד שלהם, אני מרגיש רטט בכיס, שיחה, אף אחד לא זז מהכסא עד שאני חוזר, ויצאתי מחוץ לכיתה. זה היה עומר בצדה השני של מכונת הקרינה, הוא התנצל שלא אמר שלום כי הוא הלך מוקדם מאוד לנמל, ושאם אוכל שאתקשר אליו כשאני חוזר הביתה, אמרתי לו שיש מפתח לדירה בארון חשמל, בלי שהוא ביקש, אולי בגלל זה הוא התבייש להודות לי וניתקנו. חזרתי לכיתה וצעקתי על דורון שעמד ליד השולחן. אבל המורה, הוא התחיל ואז הלב שלי ירד לתחתונים כשראיתי שהמכנסיים נרטבו בצורת כתם שאי אפשר לטעות בזיהויו. קיוויתי שאף אחד לא רואה וביקשתי ממנו לחכות לי בחוץ, את ההסגר על הכיתה הורדתי וביקשתי מהם להיות בשקט, ומי שצריך לשירותים בלבד שיצא, אחד אחד. את דורון לקחתי למזכירות ולמזלי היה לו סט בגדים להחלפה במקרה כזה, דוחה, חשבתי לעצמי, אבל מי אני שאשפוט ילד עם בעיות. אני בעצמי, אחד.

כשהסתיים היום נישקתי את ההגה של הרכב בלהט, כל כך שמחתי לחזור, התקשרתי לעומר לראות מה קורה איתו, כרגיל, הוא לא ענה לי והמענה הקולי שחזר בפעם האלף ואמר סמס בלבד, לא עזר לי כל כך. ניתקתי ויצאתי מהחניה לכיוון הבית.

כללי סיפור בהמשכים, סמי