אבוטבול

לא יודע למה בחרתי לקרוא לרשומה 'הפנתר הוורוד' אולי בגלל שממש אין לי שם לרשומה של יום שכבר הסוף של יומו הקודם היה גרוע כל כך עד שזה היה ברור כשמש שגם הבוקר המתקרב יהיה גרוע. אתמול בערב העירה אותי אמא גילה אחרי שישנתי שינת צהריים עמוקה משום שאת שנת ליל אמש לא ישנתי (להזכירכם פוסט שקי) כשאבא הגיע הוא הזכיר לי שיש בר מצווה לבן של בת דודה שלו, ושהיא תמיד מגיעה לכל האירועים שלנו, באמת שזה נחמד מצדה. אז הלכנו, אחותי הרגישה ממש לא טוב אבל בכל זאת רצתה להצטרף, אני מטורף על אחותי ומאוד דאגתי לה. כשהגענו לשם פגשנו במשפחה ממוצעת אבא, אמא, שני אחים גדולים אלוהים-יודע-איפה חתן בר המצווה ואחותו הגדולה בת 15 ודווקא היתה די חמודה (בשביל נועם). בכל אופן בר המצווה עבר די בהצלחה אם מוציאים מחשבון את זה שלא הוגש סושי. היה מרק מינסטרונה די טעים וגם כנפי עוף בציפוי פריך (כמעט כמו קיי.אף.סי) היו גם כל מני דגים בסגנון ארוחת בוקר של בתי מלון ואפילו סלמון בין הדגים. היו טורטיות לא טריות אבל עדיין טעימות ועוד כהנה וכהנא(צדק) דברים שאולי אני לא זוכר ואולי לא ראיתי. לארוחה עיקרית היה בופה שכלל כל מני תוספות (כמו אורז וכד') שבהם לא נגעתי אבל היו כמה דברים שכן חשקתי בהם ולבסוף לקחתי הראשון היה קלח תירס חמים ונעים, השני, דואו של כרובית וברוקולי ברוטב שום – יאמי! והשלישי היה פרגיות ברוטב צ'ימצ'ורי, גאוני. לקינוח היתה עוגת תפוחים או סופלה שוקולד חם, לא טעמתי את עוגת התפוחים מה שמסתבר כטעות אנוש משום שהסופלה לא היה חם בכלל וזה גם בכלל לא מגניב כשאין ליד זה גלידה וקצפת כמו במסעדה . המוזיקה היתה פחות או יותר גרועה עם תקליטנית שהיה ברור עליה שלא ידעה מה לעשות עם הקהל ודי מהר(לאחר הגשת הקינוח) רוב האורחים נעלמו באורח מסתורי מהאולם ולא שבו. אנחנו הלכנו קצת יותר מאוחר – כראוי לבני משפחה אמיתיים. אתמול בלילה הודיעו לאבא שלי שיכול להיות שהוא יוטס לסרי לנקה בשביל לעזור עם הקשר בחילוצים וכל הדברים האחרים שהוא מתעסק בהם בצבא, אני די דואג לו. בכל אופן אני בבסיס עכשיו, יום שני, יש לי תורנות מטבח מ11:00 ועד 14:15 ואני מסיים ב17:00 בבסיס. בערב יש מסיבת יום הולדת לאלונה, הבטחתי לה שאגיע ולא אוכל להבריז גם אם אהיה הכי עייף בעולם, חזרתי למשרד וישר בדקתי שלא מחקו לי את קובץ העברית של קורקי, אני מתרגם אותו כאן על המחשב הזה והייתי בפרנויה שימחקו לי אותו, הכל שפיר לבנתיים, מבטיח לעדכן בהמשך אם יצא לי.

ארכיון הבלוג: החייל האמיץ אבוטבול סושי, סרי לנקה, צבא, שמחות