הגשמה עצמית
כששואלים ילד ישראלי, מה הוא רוצה לעשות כשהוא יגדל, הוא יכול לתת תשובה כמו קוסם, חייל או כבאי. אחר כך כשאותו ילד מתבגר, אולי הוא מבין לאט שלהיות קוסם זה קצת מגוחך (ויסלחו לי הארי פוטר, צ'יקו ודיקו) להיות כבאי זה מאוד מחניק, ובעצם חייל, זה הדבר היחיד שבטוח שהוא יהיה. ההתבגרות היא תהליך מוחי מכאני מאוד והוא מתועד בהמון מקורות אך בכל התהליך הזה, אין שום דבר מודרני, וכרגע זה מרגיש בדיוק כמו בימי האדם הקדמון; האדם בוחר את עתידו לפי האופציות הניתנות לו.
במקרה של האדם הקדמון, האישה יושבת במערה לטפל בילדים, והבעל צד ומצייר לו על הקירות בנות קדמוניות אחרות כדי שיהיה לו על מה להסתכל כשהוא משחק בבולבול.
לכאורה, עשינו התקדמות גדולה – היום כבר אפשר לראות בנות-קדמוניות באינטרנט ובטלוויזיה וכנראה אם היינו מייבאים אדם קדמון לעידננו הדבר הראשון שהיו מראים לו זה פורנו באינטרנט או במגזין בשביל לשבור את הקרח. על הדרך כמובן נצטרך להסביר לו שהוא לא יכול לשחק בבולבול מול כולם, על אף שלקח הוא היה רגיל, אבל זה יפריע לו בדיוק חצי שניה. להתאקלם ולשבת במזגן ולאונן. אני מאמין שההתקדמות שעשינו מימי האדם הקדמון היא כל כך מינורית אשר גם אם נצליח לנסוע בזמן ולהביא דגימה אנושית מהימים הללו, זמן ההתאקלמות שלה יהיה מזערי.
היום, אחרי שנים של אבולוציה, כאמור אנחנו תקועים באותו מקום בדיוק.
הרשו לי להתפלסף קצת ולדבר על היקום, אשר קצת יותר מבוגר מאיתנו (ב14 מליארד שנים) ובכל יום מתרחב באופן אקספוננציאלי. היום כשאנחנו מבינים טיפה יותר, עדיין המחשבה שלנו לא השתנתה באופן מהותי – והמטרה של אנשים בחיים שלהם נותרה כבימי קדם – השרדות, מלחמה, התפתחות.
כשאני מדבר על התפתחות כמובן שזה בזעיר אנפין לעומת כל הסובב אותנו אבל איכשהו אנחנו מצליחים באופן יומיומי לבודד את המרחבים העצומים שסובבים אותנו בין אם זה הייקום, או אפילו כדור הארץ שלנו.
אנחנו ניזונים מפרוייקטים ממשלתיים שיגידו לנו לאן אפשר להגיע ולאן רצוי לא לפנטז להגיע אפילו. ועדיין בבסיס מוטמעת בנו ללא ניע המחשבה שההגשמה העצמית שלנו תבוא מהמשכיות. חלקנו תולים זאת בדת, חלקנו ברכוש או ממון והיתר פשוט בתקווה שהילדים שלהם יהיו הדבר האחרון שיעזור להם כשהם כבר לא יוכלו לטפל בעצמם.
החברה מתדלקת את עצמה כשזה מגיע לרעיון הזה ואף אחד לא מנסה לשנות את הכיוון של ההתפתחות שלנו בתור גזע. שזה בעצם מה שאנחנו, אחד מיני רבים ביקום העצום הזה.
את החולמים משאירים מאחור, והם נשארים עם חלום על הגשמה עצמית אמתית.
עד כמה אנחנו קטנים… כל האבולוציה שלנו בעצם לא שינתה כלום לעולם
בספר על-שמו הדוא'ל שלא יפורסם עם התגובה יש קטע רלבנטי על התנועה האינסופית של היקום שנברא, לעבר אלוהים אהבה טוב.
"אחי אל אף שלקח" ??? הכל בסדר? זה נראה לי סימן שהמוח של התנוון ואתה צריך למצוא עבודה דחוף!
חוץ מזה, פוסט נחמד על כמה שאנחנו כלום לעומת היקום.
אחי, העבודה גורמת לקטנוניות ואנליות בצורת ההתבטאות. הגיע הזמן להשתחרר מכל החבלים!
שנטו, מצאתי ספר ברשת בשם זה פרי עטו של גרגורי דוד רוברטס, האם לזה התכוונת?
כרגיל, זה מאד יפה ומעניין, אם היינו בבמה חדשה הייתי נותן לך 5. אף פעם לא הבנתי את אלה שכותבים לך בתגובה שם על הסיפור הקצר שכתבת או על השיר שהקלטת "5." יענו תתנו את הציון ודי מה אתם רוצים שנמחה לכם כפיים יא קוקסינלים דרוזים. בכלל, לא רואה את הקטע בלתת למישהו ציון שהוא לא 4 ו-5. לך תבין אנשים. בכלל יש שם כמה דברים הזויים. מזל שלא נכנסתי לאתר הזה כבר איזה פאי ראדיאנים שנה. בטח כתבו לי כרזות גיוס לתנועת הנוער ההיטלראי שם על כל היצירות. כתוב על עצמך בגוף שלילי עלאק. כן. אז, זה יפה מספיק אפילו כדי לקבל תגובה נאה והולמת (לא זאת). אני מבלה כ-6 שביעיות מחיי במחשבה על הדברים האלה ודומיהם, ונראה לי שלקחתי את זה כבר לכל כיוון אפשרי. הייתי קצת מרחיב אם לא הייתי חוקר פונקציות בחדו"א כל היום. עייף שועלים. בהזדמנות.
חיובי.
שנטו יום אחד נשב על צ'אי?
אצ'ה