אבוטבול

היום התפתחה ביני לבין חברים של ידידה (אילו רק היה אפשר לחסום את שאר העולם מהפייסבוק ולהפוך את זה למקום סגור אך ורק לאנשים שאתה רוצה – ליצור מיקרו-יוניברס לכל קבוצת חברים וירטואלית). הידידה כתבה בשורת הסטאטוס שלה שההתעסקות הציבורית בקייס של דודו טופז מוגזמת ומעבר לטעם הטוב, ויחד עם זאת צריך להקטין את ההתעסקות של האֶזוֹטֶרִית הזאת לטובת נושאים שנמצאים גבוה יותר באג'נדה הציבורית (או: האג'נדה שנוחה לה); כמובן שבעצם כל מה שהיא כתבה היה "שהמדינה תפסיק להתעסק בדודו טופז ותתחיל להתעסק בשיחרור גלעד שליט!!!." אבל משם אנו מתחילים במסע.
המרוקאי שבתוכי מיד התלהם (המרוקאי בעצם, והילד הקטן שהיה צופה בדודו מספר לגולו בהערצה לפני השינה). והגבתי "לבנת, איך בדיוק בן אדם אחד יותר חשוב מהשני? חיי אדם שווים ואף אחד לא יכול להגיד שגלעד שליט יותר חשוב מדודו טופז. כמה רעש אתם עושים על גלעד שליט. תפסיקו להתפרץ לדלתות פתוחות, תשלחו את המחאה שלכם למי שהיא צריכה להגיע בממשלה". כמובן שמשם כמות הודעות הנאצה שתוקבקו לסטטוס גדלה באופן אקספוננטיאלי עד לפרסום פוסט זה, ואפילו גם הגיע לשיא כאשר איחלו לי מספר אנשים ליפול בשבי אויב. ואילו אני, איחלתי שהוריהם יגז'דרו על קבריהם הטריים במהרה.

ואיך זה שכשכל הבלוגספירה רעשה מהכוס של עדי נוימן, אפילו לא אדם אחד בא והגיב "חברים עזבו אותכם כוּס עכשיו, בואו נחזיר את גלעד שליט!"

כללי גלעד שליט, דודו טופז, עדי נוימן, פייסבוק