אבוטבול

המשך של סמי – סיפור בהמשכים – חלק א'

אתה וגיא נפרדתם? הוא הנהן והוסיף שזה כבר לא משנה, ושאין לי למה לנחם אותו כי גם ככה הוא מזמן התגבר על זה. "איך מזמן היית שם רק חצי שנה, מלכת דרמה שכמוך תשקע על זה הרבה יותר זמן". "שמע רגע, תן לי להמשיך את הסיפור…" הוא סיים לבולל כמה עשרות כדורים קטנים של ג'אראס ופירק שתי סיגריות גולד פלייק לתוך קססונית מאולתרת, בזריזות וביעילות של אחד שחזר מהודו, תוך פחות מחצי דקה כבר העביר לי להדליק, וכך כמובן עשיתי. "פרוואטי," אמרתי . "פרוואטי" הוא אמר, כאילו לא שמע אותי אומר פרווטי ונדרש לציין מאיפה הג'אראס. "בכל אופן" עומר התחיל, "הפעם זה נראה לי הדבר האמיתי, סוף סוף יש לי סיפור עם אמצע התחלה ואפילו סוף, רק חסרה לי הסיבה שהוא חוזר לארץ", "אולי," הצעתי "הוא חוזר בשביל לשבת לעשן עם חבר טוב שלו, שהוא לא ראה אותו חצי שנה ובכלל אולי זה משהו בנאלי כמו, נניח, שנגמרה לו הויזה." עומר הסתכל עלי וניער את ראשו קלות, לשלילה. כאילו הוא פודל ששפכו לו מים לאוזן. התחלתי לגחך ואחרי חמש דקות קלטתי שאנחנו סתם צוחקים אז הייתי חייב להפסיק ולחזור לענייננו. "הדמות הראשית של הסיפור שלך, מה הקטע שלה?". ועומר התחיל "תבין, הפעם באמת השקעתי, הדמות שלי לא מלווה אותי בהודו ומבקרת איפה שאני ביקרתי. שלחתי אותה למסע משל עצמה, זה כבר לא יומן אוטוביוגרפי עם ביסוס מציאותי חזק, אנחנו מדברים פה על יישות חדשה, בחיים שלי זה לא קרה לי, דמות שאני יצרתי, לפעמים מפתיעה אותי. פתאום באולד מנאלי כשאני יושב על איזו גבעה קטנה וכותב, אני קולט שהדמות שלי בכלל נמצאת בפונג'אב, בעיצומה של הרפתקה הזויה עם מספר סיקים עטורי קרקפת, אני בכלל לא ביקרתי שם הפעם, ולכן קצת הופתעתי"
הסתכלתי על השעון, היד הקטנה לא חיכתה לי, אפילו שהיא ידעה שיש לי עבודה מחר, אבל לא יכלתי ללכת לישון, "קפה?" שאלתי. עומר אמר "שחור, אבל" כאילו אני לא יודע, והלכתי להכין סיבוב נוסף, הפרקולטור עוד עבד אז לעצמי כבר מזגתי והתחלתי לשתות מעל השיש, אבל הקומקום כבר היה די פושר ולכן לקחו לי מספר דקות להכין שחור. כשחזרתי מצאתי אותו שרוע על הספה עם עוד ג'ויינט ביד. הורדתי את הקפה לשלוחן ושאלתי אותו אם הוא רוצה להשאר לישון כאן היום, הוא הנהן ושאל אם זה יהיה בסדר, כמובן שאמרתי לו שביתי הוא ביתו. עומר היה לי למקלט בזמנים שלא היה לי כסף בשביל להשתין, ואפילו שאני יודע שיש לו איפה להיות אצל ההורים, שמחתי לארח אותו תמיד. הוא העביר לי את הג'וינט והדליק את הטלוויזיה על ערוץ החיים הטובים, כמה שהוא היה גבר, ניכר עליו בדברים הקטנים שהוא היה הומו רציני. בערך בשלוש בבוקר התעוררתי מקור, אז הלכתי לארון והבאתי לשנינו שמיכות, זרקתי עליו אחת ומתוך אינסטינקט הוא כיסה את עצמו, גם אני וכיביתי את הערוץ המפגר הזה, בשבע, השעון צלצל…

סמי – סיפור בהמשכים – חלק ג'

כללי סיפור בהמשכים, סמי