אבוטבול

וכמו בכל פעם, התחלתי את הסיפור במשפט לא מובן, כאילו כבר היה באמצע. הקורא היה מתבלבל, הולך אחורה לבדוק אם הוא פספס שורה או שתיים ורק אז מבין, שזאת בעצם ההתחלה. הטלפון צלצל, בצד השני קולו של עומר מספר שהוא חזר מהודו, בגופו אבל לא מצליח להתנתק, אמר שהוא בדרך עם טולה ישר מפרוואטי ושלא אלך לישון. בנתיים הפעלתי את הפרקולטור, סמי מיד קפץ על השיש והתחיל לגרגר ביחד עם הפרקולטור, כבר התרגלתי לשיערות הבודדות באמצע השלוקים של הקפה אבל לא הבנתי מה בעצם הוא חושב לעצמו. אחרי סיגריה, קפה די-קאף וקצת שיערות קצרצרות, השתעלתי החוצה כדור פרווה לא שלי ובד בבד דפיקה מוכרת בדלת. "בוא אבא'לה" צעקתי.
התחבקנו וכשנפרדנו ראיתי שהעיניים שלו קצת נוצצות, שלחתי אותו לשבת בסלון בשביל למנוע מבוכה הדדית והכנתי לו קפה, הוא לא סבל את הפילטר שלי, אמר שזה לעלק-אמריקאים ושהשחור עושה לו שמח בלב. לא הבנתי איך שחור עושה למישהו טוב בלב, אבל ככה עומר, על הדברים הקטנים הוא היה בונה בניינים איתנים. כשהגעתי עם הקפה שלו ועוד סיבוב של פילטר בשבילי, עומר כבר היה באמצע מזמוז לוהט עם סמי.
"כתבתי סיפור חדש" הוא פתח ולא נתן לי להכניס אפילו חצי מזל-טוב. "זה על בחור שחוזר מהודו ולא מצליח להתנתק, אוטוביוגרפיה כזאת, אבל פיקטיבית", "בטוח פיקטיבית, הא?". הוא חייך והמשיך "נחתתי לפני שעה, את הסיפור סיימתי על המטוס, 200 עמודים, לא הצלחתי כל כך לישון. אבל יש לי חור בסיפור" הוא המתין שאשאל אותו על מה מדוּבר, הוא כמובן ידע שלא אשאל אותו. יש לי בעיה עם לשאול שאלות בנאליות, כמו למה, מתי ואיך, אז הוא המשיך; "אני לא יודע למה הוא חוזר בכלל".
"תמציא אהבה ישנה שביקשה שיחזור, אחת שלא היה אפשר להתעלם ממנה, תשזור רמזים לה במהלך הספר, זה קלאסי, כולם משתמשים בזה היום.", "אין אהבה, אני לא יכול לשקר. הדמות הראשית לא יודעת לאהוב בכלל, אם אני אכניס אהבה זה שורף לי את כל הקרדיביליטי". המצב בהחלט קשה, "ספר, איך היה?"

"התחלנו במומביי, גיא קצת נבהל אבל זה היה די ברור, קיצרתי לו את החורים החשובים לשבוע וירדנו ביחד לגואה, זוכר את הבורות שחפרנו ב97? בכל אופן הם עדיין שם, אף אחד כבר לא עושה את גואה כמו שצריך, המסיבות היחידות שהיו ולא נסגרו אחרי שעה היו עם קהל בגיל ממוצע של בערך 15, וכן, אני מדבר על משפחות עם תינוקות. גיא התלהב מאוד, אתה יודע שהוא חולה על ילדים אבל אני די התבאסתי. בסוף שכנעתי אותו, אבל זה היה אחרי שכבר התאבנו קרוב לחודש בגסט האוס של ראג', בחדר שהיה שלנו בזמנו עוד, הוא בדיוק התפנה בבוקר שהגענו. הוא עדיין מוכר לתיירים חדשים שהוא היחיד עם מים חמים." ד"ש אמרתי, "כמובן שמסרתי, הוא כל בוקר היה שואל מחדש מתי אתה מגיע" חייכתי והוא המשיך "בכל אופן אחרי כמעט חודש שהצלחתי לשכנע אותו הלכתי להזמין עוד באותו היום כרטיסים לרכבת לדלהי, כשהוא שמע כמה שעות זה יהיה הוא אמר שהוא לוקח טיסה והוא יפגוש אותי שם. לא הייתי מוכן לוותר לו ובסוף מצאתי את עצמי על טיסה של ספייס ג'ט ביחד איתו. נחתנו בדלהי ותוך יומיים כבר היינו ברישיקש, תשמע איך שהבן זונה הזה התלהב מהיוגה. כל הזמן ביקש שנזדיין בתנוחות של יוגה טנטרית, לא עזר כמה שהסברתי לו שאני לא מתחבר לחרא הזה, כל בוקר הוא היה קם בשש בשביל ללכת לראם-ג'ולה. בסוף גיליתי שהוא מצא איזה הולנדי אחד שגם כן התחבר לו לטנטרה, משם כבר המשכתי לבד."
עכשיו הייתי חייב לעצור אותו…
סמי – סיפור בהמשכים – חלק ב'

כללי סיפור בהמשכים, סמי