ידידה
1 אפריל, 2007
אני אוחז בך, אדומה. מלטף ראשך. מחליק ידי על תווי פניך עד שמוצא את שחפשתי.
מקרב את שפתי ואלו, עוטפות אותך כאילו לעולם היית חלק מהן.
יד נוספת לוהטת מתקרבת לראשך בזמן ששפתי יונקות ופי כָּמֵהַּ לבערת קטורתך המרה.
מסוחרר, ספק מהריגוש, ספק מהרעל שהחדרת בי.
נושק לך נשיקה אחרונה, ואת בשלך, דועכת.
אחותי הפוצית לא שותה קפה, קולה או כל גורם אחד למחלות.
לא עדיף לחיות מעט – אבל טוב?
אני מאמין שאתה צודק.
השאלה האמיתית היא , מה זה לחיות טוב.
האם לא נגיע לשלב בחיינו שנגיד כוסעמו כל הסיגריות, האלכוהול, הסמים, הזיונים, אני רוצה לחיות עוד קצת?