אבוטבול

בסביבות קאסול יש המון מעיינות חמים, וכמו כן המון הודים שדואגים לנצל את המצב ולחבר צינור להר ולארגן מעיינות חמים IN-DOORS, מזה אני די סולד, אבל אתמול בערב אני ועמיתי, הלכנו לחפש מאגר מים חמים סודי של המקומיים, לא התאכזבנו.

יצאנו קצת לפני השקיעה לכיוון הגשר התלוי שבמרכז קאסול והמשכנו קצת דרומה, מיד התגלה גרם מדרגות עשוי מסלע ולמרגלותיו, ממש בין הנהר השוצף והקוצף, לצלע ההר, מקווה מים קטן שנראה כאילו עוצב על ידי ההודים לפני עשרות שנים (או שהטבע פשוט עשה עבודה טובה). נביעת מים רותחים קבועה זורמת למעין ברכה קטנה (30 סנטימטר או קצת יותר) בעוד מן הנהר יוצא זרם מים קפואים אשר מגיע לאותה בריכה בדיוק. חיכינו שכמה מקומיים יסיימו את המקלחת שלהם, ונכנסנו מיד לאחר כבוד (כמה שהמים רותחים!). ישבנו בבריכה הזאת עד שהשמיים התמלאו כוכבים, ולי התמזל לראות אפילו מטאור חוצה את שמי הפחם שמעל הפסגות המושלגות.

מתגעגע המון.

ארכיון הבלוג: המסע למזרח גופרית, הודו, חם, מזרח, מעיין, נהר, קאסול, קר