אבוטבול

מכיוון שזאת הפעם הראשונה שאני טס למזרח הרחוק בפרט ובכלל לטיול תרמילאים, אני אכתוב כאן, לשימושי האישי, ולשימוש המטיילים העתידיים, מהם התהליכים שעברתי בדרך להודו. בשביל שאתם תהיו קצת פחות לחוצים, ואני, ובכן אני אוכל לבדוק מה שכחתי לעשות בשביל למנוע מעצמי את הפאדיחות שבדרך כלל קורות לי.

השלב הראשון בהחלט הוא להחליט על היציאה למסע הזה ממה שלמדתי, אחרי שהחלטתם שאתם רוצים לטוס לאנשהו ולטייל, אין שום דבר שיכול לעצור אתכם (חוץ מאולי חס וחלילה אובדן של מישהו קרוב אליכם, אבל בואו לא נבכה על חלב שטרם נשפך). ההתפלגות של הדעות שתקבלו תהיה פחות או יותר שווה, יהיו את אלו שיאמרו לכם שאין לכם מה לחפש שם. ואם אתם מרגישים שאתם אבוֹדים אז קודם כל תמצאו את עצמכם ותעמדו על קרקע יציבה ואז תסעו. עם האמרה הזאת אני מסכים לחלוטין, מי שלא יציב בנפשו – בל לו לצאת ולחפש את עצמו במקום אחר, קודם שימצא את עצמו כאן. יחד עם זאת, גם אם אתם האנשים הכי יציבים בארץ, האנשים המתנגדים יציגו לכם את הטיעון הזה, כנראה בגלל חוסר הבנה או דעות קדומות.

החצי השני של האנשים פתאום יחייכו כשתגידו מזרח, הם יקרנו כאילו נולד להם ילד ויתחילו לספר על כמה שהם מקנאים בכם, מסתבר שהחצי הזה של האנשים הם דווקא אלו שיצאו לטיול, והם יודעים שלא בהכרח יוצאים לטייל במזרח כשרוצים לחפש את עצמך. אם תמשיכו לדבר איתם יותר מחצי דקה הם גם יתנו לכם טיפים יקרים מפז, על ההכנה, על הטיול עצמו, על אורך הרוח שאתם צריכים לסגל לעצמכם במהלך הטיול ועוד אלף ואחד דברים נוספים, חלקם הכרחיים לטיול שלכם וחלקם האחר היה רלוונטי לאדם שאיתו אתם מדברים, אבל לאו דווקא תקף לגביכם. בנוסף אתם תופתעו פתאום לגלות שדווקא האנשים שלא הייתם מדמיינים אותם בשום אופן בטיול כזה באים ומספרים לכם בחיוך מאוזן לאוזן על סיפור מטורף שקרה להם בעיר זאת או אחרת במזרח. כשתחזרו, אני מניח שתסתכלו עליהם בצורה שונה. (בנתיים אני רק מניח, אבל בדרך כלל אני די אינטואטיבי) פתאום הדוד החנון שמפתח קוד מספר על טיול מלא בהרפתקאות. החבר של החבר מסביר לך שאתה חייב לבקר במקדש הזהב באמריצר ואני מבטיח לכם שעל כל חבר קרוב שיש לכם, לו יש חבר שכבר טייל ויכול למלא את ראשכם בפרטים מרתקים.

משיחות שקיימתי עם תרמילאים בדימוס, מסתמן שכל אחד מספר על טיול אחר, הרבה פעמים באותו מסלול בדיוק. כל אחד יוצא וחווה את החוויה הזאת בצורה שונה לגמרי. אחד פתאום מספר לך שפתאום קל יותר עם הבנות בעוד השני מסביר לך שהודו זה לא המקום לחפש זיונים. אחד אומר לך תקנה אופנוע ותרכב כאילו אין מחר! אפילו בלי קסדה! וחברו אומר, אין כמו לקחת רכבת ולדבר עם המקומיים. עוד חבר מספר לך על זה שאפשר לבלוס בשר וכלום לא קורה, ופתאום קופץ אחד ומספר על תולעת שהפכו אותו מהרוֹל של השכבה לרבע עוף בחסד. אני מניח שמספר החוויות, ההצעות והעצות הן לפחות אם לא באופן אקספוננטיאלי גדול יותר ממספר המטיילים. העצה הכי חוזרת ונשנית שאני מקבל בנוגע לנחיתה בהודו היא "תבוא בלי ציפיות, ואם כן אז שיהיו מהנוראיות ביותר" אני לא יודע מה איתכם אבל עלי המשפט הזה משפיע בדיוק ההפך ממה שהוא מוכתב להיות. העצה השניה הכי פופולארית זה "תקנה את הלונלי פלאנט של הודו, לא תצטער על זה". לי לפחות המצפון קצת יותר נקי עם דבר אחד פחות להצטער עליו.

השלב הבא בטיול – וכן אני אומר טיול כי לדעתי זה חלק בלתי נפרד מהטיול, עד עכשיו בחיים לא מצאתי את עצמי עושה את הדברים שאני עושה עכשיו אז מבחינתי זה חלק מהחוויה הכוללת של הטיול. – תתחילו לקרוא, ללכת להרצאות, לדבר עם אנשים (אלו שעוד לא הספקתם בשלב הראשון) לראות סרטים, ואולי אם אוזניכם אינה מהבררניות בענייני הרמוניות, לשמוע קצת מוסיקה עם ניחוח מזרחי. (אבי ביטר לא נחשב, עם כל הכבוד) בקצרה, לחקור כמה שאתם יכולים על היעדים שלכם! אני בכל אופן מרגיש כמו מדען, או חוקר אנתרופולוגי שמגלה יבשת מלאה בקסמים וסודות בפעם הראשונה, אפילו שאת הרבה מהסודות אני שומע מאנשים שגילו לפני. אני מניח שהגילוי עצמו, ולא משנה המקור גורם לתחשות עילוי מנטלית כזאת או אחרת.

תקנו כרטיס טיסה, כי אם תמשיכו לקרוא ולדבר, שום דבר לא יקרה, הקפיצה הכי גדולה במסע שלכם היא קנית כרטיס הטיסה, כמובן שאפשר להרגיש את המתח עולה גם בלי לגהץ סכום הנע בין 700$ ל1300$ מכרטיס האשראי, אבל אין תמריץ יותר גדול להתחיל לסגור את כל הנישות לפני הנסיעה, כמו הכרטיס הזה שנמצא לכם ביד, או בג'ימייל שלכם (תלוי איך הזמנתם ) פתאום הדברים יתחילו לקרות יותר מהר ובאינטנסיביות רגשית גוברת. את הכרטיס אפשר לרכוש מאל-על (ישיר לבומביי, שמעתי גם על טיסות קישור לדלהי אבל אמרו לי במוקד שלא מגיע לי דבר כזה), ירדן, אוזבקיסטן וכל אלו, אני בדקתי עם פליי איסט ויצא לי יותר משתלם עם אל-על, לקחתי את זה כרמז וגיהצתי.

החיסונים הם אלו שמגיעים בדרך כלל עכשיו (בערך חודש-חודש וחצי לפני הטיסה), אין ממה לפחד, ומי שממש סובל מפוביית מחטים, הכי טוב לקחת איזו ידידה טובה או את אמא אפילו. (הרי מה הסיכוי שתתנו לחברים שלכם לראות אתכם במצב כזה רגיש ) לגבי החיסונים יש המון אי וודאות בהתחלה, אילו חיסונים צריך, איפה לעשות וכד' למי שיודע שהוא יתחיל להתבלבל עם מרכזים רפואיים בבתי חולים וכל מני מרשמים שניתנים על ידי רופא שאולי זאת הפעם הראשונה במספר שנים שהוא נותן אותם אני ממליץ ללכת למרפאות "למטייל" (רשימת סניפים). זה אמנם עולה קצת יותר אבל להיפוכונדרים שכמוני (קראתי את כל המאמרים באתר המטיילים של הכללית) השקט הנפשי שווה את הכל. אני לא יכול לתת לכם המלצה רפואית, אבל אני בהחלט יכול ללדבר אל ליבם של הפחדנים כמוני, אל תלחצו, בסופו של דבר אתם לא הראשונים שיוצאים לטיול כזה והרופאים שם יודעים כנראה די טוב מה המצב באיזורים המטויילים. לאנשים המסודרים יותר יש אפשרות לעשות החיסונים בלשכות הבריאות המחוזיות של משרד הבריאות (רשימת לשכות) את החישוב של הכספים תשאירו לדברים אחרים, פחות חשובים. אבל כדאי לבדוק אם הביטוח הרפואי שלכם מחזיר לכם על חיסונים שעשיתם.

יחד עם עם החורים המזעריים החדשים שצמחו לכם בזרועות, פתאום מתחילה להשתלט עליכם הרגשה שאתם בנות עם ויזה ללא תקרה, או שאתן באמת בנות עם ויזה ללא תקרה ואז המצב באמת בכי-רע. פתאום אתם מרגישים דחף לעצור בכל חנות ספורט וטיולים שנקרת בדרככם, וזה לא משנה אם לא נכנסתם בחיים שלכם לחנות שכזאת (אני לדוגמא תמיד דאגתי לשמור על דיסטנס מכובד של כקילומטר מחנויות כאלו – וזה במקרה שלא נדרשה הליכה נוספת בשביל להתרחק מהחנות, אם כבר הייתי ליד אז היה לי מנגנון אוטוביולוגי של הדחקת הראיה הפריפריאלית ואיבוד כמה שניות מהזכרון הקצר) אתם פתאום תרגישו בה כמו בבית, תתחילו להתעניין על תרמילים ובגדים תרמיים (אם אתם כוללים מזג אוויר קר בטיול שלכם, לדוגמא איזה טרק בנפאל), המוכרים יספרו לכם שהנעליים שלכם לא שוות להליכה בהימיליה וכמו שלא הלכתם שם עוד אף פעם, אתם תאמינו להם וכנראה שאת החודש הזה אתם תסגרו עם מחיר נוסף של כרטיס טיסה בהוצאות על קניות (החלק הזה לא נוגע לאנשים שכבר היו ויודעים לספר שבפעם הבאה הם נוסעים עם חגורת כסף ותיק גב קטן )

עכשיו בנינו, אף אחד לא יכניס אותכם להודו בלי ויזה להודו, אז שנסו מותניכם וצאו לבקר במשרד נסיעות של הרשת אופיר טורס, הם יעזרו לכם להוציא ויזה, וכל זה תמורת 211.5 שקלים, שתי תמונות פספורט ואל תשכחו להביא את הדרכון שלכם. שימו לב – אנשים שהוציאו דרכון לפני שנתיים או פחות נדרשים להביא עותק של הדרכון הישן שלהם בשביל לבדוק משהו שאין לי מושג מה הוא, אבל צריך לבדוק אותו, אז אל תזרקו את הדרכון הישן. למיטב הבנתי אין צורך לגשת לשגרירות והויזות שניתנות עכשיו הם של חצי שנה, או שתי כניסות להודו, המוקדם מביניהם. מי שירצה לחזור להודו ינחל אכזבה ויצטרך לחכות את תקופת הצינון של חצי שנה כפי שנקבעה על ידי ממשלת הודו לאחרונה. (רשימת סניפים של אופיר טורס)

זה לא סוד שיכול לקרות לכם משהו בטיול, זה כנראה הדבר היחיד שההורים שלכם, בני הזוג שלכם, הילדים שלכם, הנכדים שלכם (כל אחד שיסגל לו את שנכון למצבו) חושבים עליו, ועליכם לקחת אחריות ולעשות את המיטב האפשרי למנוע מצבים של חוסר אונים בארץ רחוקה. תרכשו לעצמכם את הביטוח הרפואי הכי מקיף שתוכלו, ואני בהחלט מתפלל בשבילי ובשביל כולם, שלא תצטרכו לשלוח שום תביעה לביטוח שלכם (ושישמרו את הכסף שלכם לתרופות ) החברות שידוע לי עליהן שמספקות ביטוחים הולמים לתרמילאים הן תשלובת הראל-למטייל וביטוח כללית חו"ל של קופת חולים כללית.

אל תשכחו לקחת דולרים. אולי הדבר שהכי מזוהה עם טיול בחו"ל בשביל הישראלי המצוי זה ההחלפה לדולרים, לכל אחד יש את המחליף שלו, שהוא בטוח שיש לו עמלות הפסד ושגם לפעמים הוא זורק לו שטר דולר צ'ופר אם אין לו שניקל עודף. במקרה של הודו, כמו שראינו עד עכשיו, לכל אחד יש את ההחלטות שלו, אבל תהיו מודעים לאפשרויות שלכם.

1. כרטיסי אשראי בינלואמיים, אלו מתקבלים בברכה בכספומטים בהודו, אבל אם המשיכה מתבצעת מחשבון שקלי, צפו להמרה כפולה ואיתה גם עמלה כפולה (שקל->דולר->רופי) פתרון לחסכון במצב כזה הוא להמיר חלק נכבד מהכסף בחשבון (שתדעו שכנראה תשתמשו בו) לדולרים וכך לחסוך עמלה אחת במעמד המשיכה בחו"ל. רצוי גם לבדוק כמה הגנבים (סליחה, חברת האשראי שלכם) לוקחים לכם על כל משיכה מבנקים מעבר לים, זה גם יכול להוות שיקול רציני.
2. טרוול צ'קס (Travel Checks), הדבר שרוב הכייסים מפחדים למצוא אחרי סיבוב חיבוקים מוצלח, את הטרוולרים קשה מאוד למשוך בלי אמצעי זיהוי, ואתם מוגנים מאבידת הכסף שלכם, יש לזכור לרשום את מספרי כל הטרוול צ'קים שלקחתם במקרה שחלילה איבדתם, נגנבתם, אכלו לכם, שתו לכם ו/או היה לכם ערפל, תוכלו לדרוש את הכסף שלכם. (שמעתי שמועות על כך שאמריקן אקספרס עושה בעיות עם משיכת הכסף שנגנב בחו"ל, אבל כשמגיעים לארץ הם מחזירים את הכסף, אז תדאגו לקחת ספייר)
3. קש מאני מזומני (לדברי השבקניקים) אין כמו מזומן, ואני חושב שאתם כבר יודעים שהסכנה הכי גדולה איתו זה לאבד אותו. אז אל תקחו יותר ממה שאתם צריכים עליכם לתקופות קצובות של בערך חודש בכל פעם. ככה גם אם תאבדו או יגנבו לכם, כאב הלב לא יהיה ארוך מדי.

בין כל אמצעי התשלום הנ"ל, אתם יכולים לבחור אחד, שניים או לשלב לכם מתכון מנצח של שלושה עם רשת ביטחון של העברת כספים במקרה חירום דרך Western Union שמתבצע ברוב הסניפים של בנק הדואר.
מכיוון שעוד לא חזרתי מהטיול שלי (שלא לאמר, עוד לא יצאתי – הטיסה בעשרה למרץ) קטונתי מלצרף לכם רשימות ציוד והמלצות פרטניות על מה לעשות ולאן ללכת.

מה היה לנו עד כה:

• להחליט על היציאה (נו דה, אם אתם רוצים את זה. תגיעו להחלטה מודעת שזה זה, והדרך מתחילה)
• לחקור כמה שאתם יכולים על היעדים שלכם (אין ממה לפחד, גם אם קראתם הכל וראיתם הכל, כשתנחתו שם זה לא יהיה כאילו גדלתם שם )
• קנית כרטיס טיסה
• חיסונים ("לא לשכוח, לפחות חודש וחצי לפני הטיסה!" -אבוטבול, אמא פולניה)
• קניות (אם אתם יכולים לגרור איתכם שני אנשים, אחד שחושב על הכל ואחד שזורק זין אחד גדול, זה יהיה השילוב המושלם לרשימת הציוד האולטימטיבית)
• להוציא ויזה להודו
• ביטוח רפואי (אולי הכי חשוב בכל הרשימה הזאת)
• כסף כסף כסף

אם יש לכם הצעות נוספות לדברים שאולי אני בעצמי שכחתי לעשות או להוסיף, אפשר להגיב בכיף!

עדכון: נועה שחזרה לפני שבוע מטיול של שמונה חודשים ושבוע בדרום אמריקה מוסיפה שלדעתה הכי טוב לקחת רק כרטיס אשראי ומזומן כי טראוולים זה גם עמלה רצחנית, וגם איפה שהיא ביקרה בדרום אמריקה לא היו הרבה מקומות למשוך אותם. בנוגע למחקר על יעדי הטיול היא סיפרה שהיא מצאה מקום אחד בכל איזור שהיא טיילה בו שהיא רשמה לה לבקר וחוץ מזה היא זרמה כל הטיול. אני בהחלט בעד לזרום אבל אני גם פחדן גדול, אז אני מניח שכל אחד יעשה את השיקולים שלו. בנוגע לביקורים בחנויות למטיילים (כגון למטייל) היא מספרת שהרבה פעמים דוחפים למטיילים חדשים הרבה דברים שאין להם צורך בהם, אז שוב, כדאי לבקר שם עם מישהו שהיה בטיול כבר ויכול לזרוק לכם טיפים בין שורות המכירות של המוכרים שם. תודה נועה.

ארכיון הבלוג: המסע למזרח דרום אמריקה, הודו, ויזה, חיסונים, טיול, כסף, מזרח, נפאל, קניות, תדרוך יציאה